תירוש ויצהר (שו"ת) שעה

כג) בפ' נח (ח' ז') וישלח את העורב ויצא יצוא ושוב וגו' וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים וגו'. עיין באוה"ח שתי' כל הדקדוקים בהבדל בין שליחת הערב לשליחת היונה דפח"ת. ושם הביא ש"ס סנהדרין (דק"ח) דשתי שאלות טען העורב ונח השיב רק על טענתו השני'. דחשדו על בת זוגו. והאו"ח תי' דהשיב לו גם על טענתו הראשונה. ורמז לו תירוצו באמרו רשע ששמש בתיבה עיי"ש

ושאל אותי היום בני מ' אברהם שמחה בונם שיחי' דאכתי מנ"ל לנח דבת זוגו היא מעוברת עם זכר דילמא טוענת נקיבה ואכתי יחסר המין. ואולי ע"י דשימש בתיבה כבר הי' נולד זכר מתשמיש זה. אכן לפ"ז יקשה מה טען העורב כיון דכבר הי' תולדות. אכן לתרץ על טענתו הראשונה דשמא יפגע בו שר של צינה. ראיתי תי' טוב בס' מרי דכיא פ' נח עיי"ש דבתירוצו תי' לו על ב' טענותיו ודפח"ח

ולעד"נ לתרץ עפמש"כ בס' נחלת יעקב ואבני השהם פ' נח בשם הגאון ר' הירץ צינז לתרץ הא דלכאורה למה לא טען העורב טענותיו בעת שנשלח. רק בעת ששב להתיבה. ותירץ דאז הי' נח מתרץ לו משום דחש אותו ששימש עם אינו מינו ובאמת חפץ נח שיכלה מינו ולא יהי' לו קיום. כי כל עיקר העונש והמבול בא ע"י ששימשו עם אינו מינו והתיבה קלטה רק אלה שלא שימשו עם אינו מינו. וכיון שהעורב גם בתיבה שימש עם שאינו מינו א"כ מהראוי שלא יהי' קיום להמין מהעורב ורק בשובו נתברר שבחנם חשדו נח כיון שהתיבה קלטתו עתה שנית. וא"כ לפי שיטת נח לא הי' צריך לתרץ את טענתו הראשונה. כי ע"י שחשדו עם אינו מינו לכך הפקירו גם לשר של חמה ולשר של צינה כנ"ל. ורק העורב טען עתה דאיגלאי מילתא למפרע דבחנם הפקירו והבן. ועי' בס' כתנות אור פ' נח. והמיל"ח מ' אברהם נתן נ"י השיב בזה לבני נ"י וכ' דקשה כזאת גם על המהרש"א בסנהדרין (דק"ח). אור ליום א' לך תר"ס לפ"ק

כד) בתהלים (ל"ד י"א) ברש"י כל טוב כמו כל מלאכה (שמות כ"ב) מה הכונה בזה לכאור'. ועי' בס' קהלת דוד

כה) הק' אותי הישיש המפור' ר' גאדיל וויידענפעלד מווארשא בויהי רחום וכו' ולא יעיר כל חמתו וכו' הלוא גם קצת חמה לא טוב. ואמרתי לו מטו"ז ה' ר"ה (סי' תקפ"ב) כל העולם כולו. דרובא הוי כל ע"ש. ובסידור דו"ז יעבץ שם. ובמק"א הארכתי ובפ' מקץ אחר וגו' את כל זאת

כו) בש"ס קידושין (ל"א ע"א) אבא אמר השקיני מים וכו' בא לפני ר"י וכו' מבין ריסי עיניך ניכר שבן אלמנה אתה וכו'. ראיתי בס' תור"מ עה"ת בח"ת לשבועות (ו' ע"ב) בד"ה כבד שכ' יש לדקדק. א) למה לא שאל גם לר"א נתגרשה מהו. ב) איך תלה זה במה שהוא בן אלמנה ג) הק' המהרש"א בח"א לפרש"י שבן אלמנה שכבר מת אביו לא הי' צריך לאותה שאלה א"כ לא שייך לשון אבא אמר אלא האב אומר עיי"ש תירוצו

ולעד"נ ע"פ מה שכ' זקני הגה"ק רבן ומאורן של ישראל מ' יונה תאומים ז"ל אבד"ק מי"ץ בעהמ"ס קיקיון דיונה הובא בס' זרע ברך שלישי בברכות (ח' ע"ב) דלר"א לא שאל דהוא כב"ש ס"ל דלא יגרש וכו' אלא בערות דבר וא"כ אינה עושה מעשה עמך ופטור מכבוד אמו. ולכך שאל לר' יהושע דייקא נתגרשה מהו עיי"ש. א"כ הכל ניחא דהנה בזיווג, ראשון שעשאה כלי ואין אשה כורתת ברית וכו' גם לב"ה לא יגרש בלא ערות דבר כמבואר בסוף גיטין וכ"כ הפוסקים ועיין בזה בס' גט פשוט (חאהע"ז סי' קי"ט) ובתורת משה שם. וא"כ גם לר"י לא הי' לו לשאול נתגרשה מהו. לכן אמר ר"י מבין ריסי עיניך ניכר שבן אלמנה אתה. היינו שאמו כבר הי' לה בעל. ואביו החי עוד לא עשאה כלי והותר לגרש בלא ערות דבר. ולכך אמר אבא אמר ולא האב אומר דהא באמת מיירי שאביו חי כנ"ל

ובגוף דברי ז' הקיקיון דיונה יש לפלפל מה דכתבו הפיסקים דגם לב"ש מותר לגרש מרצונה ודעתה בלא ערות דבר. עיין בקרבן נתנאל סוף גיטין ובפני יהושע (גיטין ד"צ) בישוב הקושי' מגרושה לכהן ובשו"ת נוב"י חאע"ז (מה"ת סי' קכ"ט) ובשו"ת (שיבת ציון סי' פ"ח) ובס' מעייני ישועה (פ' וירא) ובשאר ספרים. והארכתי בזה בחידושיי לסוגי' הנ"ל. ועיין בס' שדי חמד חלק הכללים (מערכת ג' אות י"ג) שמביא בזה בשם ס' שער החצר (אות רי"ג) והובא גם בטעם המלך (סימן תש"ג) ואכ"מ להאריך

בנך דו"ש באה"ר אברהם שמחה בונם מיכלזאהן סימן רג

בשם ה' יום א' ר"ח סיון תרפ"ה ווארשא

לכבוד נ"ד הרב הגאון וכו' מ' אהרן נפתלי נ"י זוולדאוור מו"צ פה

ע"ד שאלתו באשה אשר חדש אחד אחר חתונתה השליכה א"ע מהחלון מקומה השלישית במזיד לאבד עצמה לדעת. וע"פ דרך פלא ניצולה ממות. וכאשר סבבוה השכנים להחיש לה עזרה. בקשתה אותם להתרחק ממנה כדי שתמות. ונשארת בעלת מום בשבירת רגלי' וידי' ומוכה כמעט בכל אברי' ר"ל. וכבר עברה שנה ומחצה מהנפילה ועדיין לא נתרפאה ואינה ראוי' כלל שידור עמה. וכ"ת האריך בענין זה להתיר לבעלה לישא אשה אחרת בהסכמת מאה רבנים ובהשלשת ג"פ עבורה ורצון כ"ת נ"י לשמוע גם חות דעתי

האמת אגיד כי דבר שפתים מצדי למותר. כי הלא כבר הסכימו עמו כמה גדולים שבדורנו שי' והדבר פשוט וברור להיתר מכמה טעמים. וכל היסודות אשר עליהם בנה כ"ת ההיתר המה אמתיים וחזקים שאין לזוז מהם. אם מפני שהיא עוברת ע"ד שהלכה לאבד עצמה לדעת ונודע מהרבה גאוני האחרונים ז"ל דאף שלא הכשילתו יש להתיר לו. ועי' בשו"ת דברי חיים ח"א חאהע"ז (סימן נ"א) בשם מהר"ם פאדבה ז"ל. וכ"כ בשו"ת בית שלמה חאע"ז (סי' פ"ו) בשם הקדמונים. וע' בפ"ת (סי' קט"ו ס"ק י"ד וס"ק ט"ז) בשם הרשב"א ז"ל. ונודע מ"ש הפנ"י (ב"מ דף נ"ט) מאבד עצמו לדעת הוא עון גדול שנאמר בו כל המאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעוה"ב. ועי' יד שאול יו"ד סי' שמ"ה) מ"ש בזה. וע' בתפארת ישראל (בפ"י דסנהדרין אות י"ב) שמביא דברי המהרי"ט (כתובות ד' ק"ג ע"ב) וכתב עליו וכן נ"ל דמוכח מהשם שכינו לו מאבד א"ע דמדלא כינוהו הורג א"ע. ש"מ דבאמת אבד נפשו עכ"ל. וכנראה מקור הפנ"י ממדרש שוח"ט (תהלים מזמור ק"כ) ע"ש

אם מפאת שהיא מאוסה עליו ע"י המומים ודעת הרמב"ם (פי"ד מה"א ה"ח) דכופין אותו להוציא בטוענת הוא מאיס ע"ש. וכמו כן בטוען האיש וכמש"כ בתשו' הרא"ש (כלל מ"ב). ויש לנו תנא דמסייע רבן של ישראל המהר"ם ב"ב (סי' תתר"א) שנראה מדבריו דגם היכא דהמניעה ממנו שטיען דמאוסה עליו וכו' שמעוגן עי"ז. כופין אותה שתצא ע"ש. וכ"כ בס' בני אהובה (על הרמב"ם) וכ"כ בס' חיים שאל (אהע"ז סי' א' ד' ו') שכן דעת תומת ישרים (סי' קל"ט) והפני משה ח"ג (ריש סי' י"ט) ופאת נגב (סי' טו"ב) ע"ש. וכזאת מצינו בשו"ת צ"צ החדש להגאוה"ק מליבאוויטש וכו' כיון שיש הוכחה שבאמת היא מאוסה לו וכו' יע"ש ובשו"ת באר משה בתיקון עולם (סי' ט"ז). וכש"כ בנדון דידן. וע' בהר"ן (כתובות ד' ס"ג ע"ב) דבטוענת מאיס עלי אין קונסים אותה ואינה מורדת משום דאנוסה היא. ה"ה הכא בדידי' אם טוען מאוסה עלי הוא אנוס ואין עליו חדר"ג