תירוש ויצהר (שו"ת) שעד

גופו מי חייץ או לא ע"ש. וקשה הרי הוא גופא ס"ל בפשיטות בסוכה הנ"ל דמין במינו אינו חוצץ

ואפשר לומר לפי מה דאמרינן (יומא נ"ח ע"א) שאני רגל דלא מבטל לי' וה"נ בידו דלא מבטל לי' י"ל דגם מין במינו חוצץ ועיין בתוס' ישנים יומא שם ד"ה מין במינו. ואני תמה עליהם למה הקשו מרבא על רמי ב"ח חבירו ולא הקשו יותר מרב דכתנא חשוב ומפורש בזבחים (ק"י) דס"ל דמין במינו אינו חוצץ וגם לא הוצרכו לתרץ משום דרבה מספקא לי' יותר הי' להם לתרץ משום דשמואל ור' יוחנן בזבחים שם ס"ל דגם מין במינו חוצץ וצע"ג, ועיין ר"ה (כ"ז ע"ב) מהו דתימא מין במינו חוצץ וצ"ע. ועוד יש להעיר בזה בחולין (ק"מ ע"ב) דבעי ר' ירמי' מטלית מהו שתחוץ שתי סדרי ביצים זה ע"ג זה מהו ועפירש"י שם ד"ה מטלית ובד"ה שתי סדרי ביצים. והנה זה כבעיות רבא בחולין (ע') הנ"ל ומבואר דמספקא לי' גם במין במינו וכן במין בשא"מ אי חוצץ או לא. ועל פסקי דהרמב"ם צ"ע בכל מקומות הללו. ולכאורה י"ל לפמ"ש החיד"א בברכי יוסף (או"ח סי' כ"ז) לחדש דהיכא דכתיב על התם חוצץ אפי' מידי דבעלמא לא חייץ עיי"ש. ולפ"ז גבי הא דחולין (ק"מ) דכתיב והאם רובצת על וכו' וכן בהא דזבחים הנ"ל דכתיב ילבש על בשרו י"ל דגם מין במינו חוצץ בהני. אלא דיקשה יותר לפ"ז הא דנסתפק במטלית דהוי מין באינו מינו דאפי' בעלמא חייץ. ומה שיש להעיר עוד בזה מהא דמנחות (צ"ח ע"א) גבי לחם הפנים

ט) ראיתי בכתביך בסוגיא דפתח פתוח (כתובות ד"ט) ולא זכיתי להבין מה שפלפל בחכמה רבינו ז' הפלאה ז"ל שם בד"ה אמר ר"י מאי קמ"ל דנימא גבי האוכל אצל חמיו כנכ"ה כמ"ש תוס' גבי משארסתני נאנסתי דהיכא דליכא שהות למיתלי שנבעלה אחר החופה אמרינן כנכ"ה קודם האירוסין וה"נ דכותי' וכן האריך בזה בקו"א ולא אבין דבשלמא גבי משארסתני נאנסתי עכ"פ נולד ריעותא במקחו דהוא רצה לישא בתולה ולא בעולת אחרים. רק היא טוענת שהריעותא נעשה אח"כ בזה אמרי' כנכ"ה והריעותא מגרע את חזקת גופה כיון דאיתרע. משא"כ בטוענת הוא בא עלי. שלפי דברי' אין בה ריעותא כלל ובתולה שלימה היתה. וביהודה היו מיחדין כדי שיבוא עלי' לפעמים [ומהאי טעמא היו מברכין ז' ברכות] וכיון שלא איתרע חזקת גופה מאי כאן נמצא כאן הי' שייך לומר בזה וצ"ע. וראיתי הלאה תי' מספיק אבל לא העתקתי וחבל

בחולין (פ"ח ע"ב) בשכר שאמר א"א ואנכי עפר ואפר כו'. הק' בלב ארי' דהול"ל מקודם זכו בניו לעפר סוטה ואפר פרה כמו שאמר א"א מקודם עפר ואח"כ ואפר עיי"ש. ובאמת כן איתא בגליון הש"ס מילקוט (רמז פ"ג) דכ' קודם עפר סוטה. ובני מ' אברהם שמחה בונם נ"י השיב לי כיון דילפינן בגמ' שם (פ"ח ע"ב) דמצינו אפר קרוי עפר שנא' ולקחו לטמא מעפר וכיון, דבתורה נקרא אפר פרה עפר שרפת וגו'. א"כ מהא דאמר א"א ואנכי עפר מזה בעצמו הי' יכול לזכות גם לאפר פרה. א"כ אפר פרה חשיבא לי' יותר כיון דזאת נכלל הן בעפר והן באפר שאמר א"א

יא) פ"א אמר לי אבי שליט"א פי' במס' מזוזה רבתי (בש"ס ד' ווילנא) בסוף זה הכלל כל שהוא בת ראש אחת לשבע וכל שאינו בת ראש אחת ביובל ושכחתי בעוה"ר

יב) פ"א אמר לי אבי שי' בתוספתא דמקואות. לענין הטובל פעמים. שהדבר מבואר בב"י בטיו"ד סי' ר"א ע"ש. שוב ראיתי בשו"ת אור המאיר: יג) פ"א שאלתי את אבי הגאון שי' למה לא נזכר בחינוך ר"פ תצא דין בן סו"מ. והשיב לי לראות בחינוך קדושים מצוה רמ"ח

יד) בבהמ"ז. על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה . כו' ועל בריתך כו' ועל תורתך כו' לכאורה למה הקדים נתינת הארץ קודם יצ"מ וברית ותורה. ותי' לי בני מ' אברהם שמחה בונם שי' (בש"ק נצבים שנת תרנ"ז) דקאי על ההבטחה לאאע"ה לתת לו הארץ ואצל הקב"ה אמירה כמסירה עכ"ל. ויפה השיב. ועי' בס' תורת משה להח"ס ר"פ תבא. ושם בדברי יוסף

טו) פ"א אחר ביהמ"ז הקשית אותי למה בהרחמן אמרינן הרחמן הוא יפרנסנו בכבוד היינו גם בגלות. ואח"כ הרחמן וכו' קוממיות לארצנו דקאי על הגאולה, ושוב הרחמן וכו' ועל שלחן זה שאכלנו עליו דקאי בגלות. ושוב הרחמן וכו' ישלח לנו את אליהו הנביא וכו' דקאי על הגאולה. והי' טוב לומר הרחמן מפרנסה. והרחמן משלחן זה זא"ז. ואח"כ הרחמן מגאולה והרחמן משליחת אליהו הנביא זא"ז. ואינני זוכר תירוצך. שוב ראיתי בשו"ת תל תלפיות שנדפס בשמך ענין זה

טז) ראיתי בכתבך תמי' על רש"י חולין (ד"ב ע"א) שכ' לא שהאדם רשאי להמיר דכתיב לא יחליפנו. ובד"ה וסופג כתב משום לאו דלא ימיר. שוב ראיתי בשו"ת שואל ומשיב מהד"ק (ח"א סי' ר"כ), ועי' רש"י ב"מ (דצ"א ע"א). וברש"י תמורה (ד"ז) וש"ס תמורה (ד"ט). שוב ראיתי בספרך שו"ת פנות הבית: יז) גם ראיתי דקדוקך ברש"י ריש חולין שלא הביא גם אוקימתא דרבינא

יח) גם דקדוקך ברש"י חולין (ד"ג ע"ב) ד"ה כי קושי' מהא דהמניח וזה באמת אידחי ועיקר הקושי' מהא דאין השומר וכו' ועיין בס' המדרש והמעשה סו"פ פקודי שמביא בשמך בזה

יט) בעת לומדי אצלך הראית לי חידוש יקר בס' בנין אריאל (פ' עקב) מדו"ז הגאון ר"ש מאמשטרדם בפסוק ויתן ה' את שני לוחות וגו' וברש"י לוחת כתיב ששתיהן שוות וכו' ע"ש שמסיים. שע"כ הי' עשרה דברות על כל לוח מפני שלשיטת ר' ענן שמומר לע"ז לא הוי מומר לכל התורה הי' לו לשבר רק לוח א' שכ' בו אנכי. ודכירנא שכאשר אמרת לי את החידוש הזה דפח"ח ע"ש הקשיתי הלא בכל אופן הי' למשה לשבר את שני הלוחות כי בעת ההוא עברו גם על לא תרצח ולא תנאף כמו שפירש"י על ויקומו לצחק יש במשמע הזה גילוי עריות ושפ"ד וכו'. ולא אזכור תשובתך ע"ז

כ) ראיתי היום באוה"ח ויחי עה"פ ויפול וגו' ובסוף מסיים כי דירוטמא ואינני מבין פי' תיבה זו. ואולי פי' ליטרגיה ואין בידי ס' הערוך. ואבקשך ללמדני

כא) פ"א הקשית אותי בנוסח תפלת מוסף דר"ה שמסיימים כי אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה וכו' דלמה בשופר שומע ובתרועה מאזין. ושוב הראית לי בפרמ"ג או"ח (סי' תקצ"ג). ועי' בשו"ת אור המאיר

כב) פ"א שאלת אותי למה בברכת ברוך שאמר אוחזים רק שני ציצית. ובק"ש הד' ציצית. ולא אזכור הטעם שאמרת לי בזה. והנני חותם באה"ר וחזון למועד אי"ה אבוא שנית: