תירוש ויצהר (שו"ת) שעב

ח. לעשות משמורת נשים מיוחדות שיקחו עליהם המצוה לילך להכלות לדבר על לבם וליקח חתימתם שימנו גם הם לחברת טב"י וללמדם הדינים הנצרכים: בשם הועד

צבי יחזקאל מיכלזאהן אב"ד דק"ק פלונסק בועד הרבנים דפה

יצחק מאיר ברמ"א קאנאל אב"ד דק"ק בלאשקי

והנה כבר כתבתי בספרי הר הבית דנ"א. בראש ספרי פינות הבית בכונת המשנה (שבת דל"א:) על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן וכו' בנדה וכו'. ע"ד גמ' נדרים (דס"ד) כל אדם שאין לו בנים חשוב כמת שנא' הבה לי בנים וגו'. ובב"ב (קט"ז) יואב שלא הניח בן וכו' והנשים שאינן זהירות ח"ו בנדה וכו' אף שמולידות עכ"ז חשובות כמתות. וזה מתות אף בשעת לידתן. כיון שהולידו בני הנדה כו' ע"ש. ואנו אומרים בתפלת והוא רחום וכו' אל הביטה דל כבודנו בגוים ושקצונו כטומאת הנדה. דמשום זה דל כבודנו וכו' ושקצונו הוא משום טומאת הנדה. וחטא נדות גורם מה שאנחנו שיקוץ בעיני או"ה. וע"ד המדרש רבה וארא. שדם הי' במצרים בעבור שלא הניחו לטבול. כמו בגמ' (מעילה די"ז) שלא יטבלו וכו'. ובגמ' יבמות (דס"ג ע"ב) גזרו על המרחצאות מפני הטבילה וכו'. ולהיפך גבי יעאע"ה כשבא לשכם מרחצאות תיקן להם (שבת דל"ג) ובגמ' (שבת ד"ל) אבא מת ומוטל בחמה וכלבים של בית אבא רעבים וכו' ככר או תינוק וכו'. כי שונאי דהע"ה ורודפיו המה הכלבים. וע"ז מפאר לדוד כי ככר הי' ע"י (כברכות ד"ג ע"ב) עמך ישראל צריכים פרנסה וכו'. וגם תינוק (כברכות ד"ד) ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה וכו' והארכתי בזה במק"א: דברי צבי יחזקאל. סימן ר

בשם ה' יום א' נח תרצ"ב ווארשא. לכ' י"נ הרב הגאון וכו' מ' חיים צבי נ"י שאטלנד ראבד"ק מאדין

קבלתי ספריו מ"ח. וגילת הזהב על ה' מילה ומכתבו ואשר ביקש הסכמתי וכו'. ואשר כ' (בדף כ"ט) מענין המציצה שישנם בעוה"ר מוהלים שמבטלים המציצה כבר כתבתי בזה בשו"ת בית יחזקאל (סי' ס"ד) דהוא כנגד הדין ע"ש באריכות. ממקור הש"ס ופוסקים ושו"ת וגם האר"י הק' כ' שלש מצות הן חיתוך פריעה מציצה. וכן מבואר ברמ"ק. ובשו"ת בנין ציון (סי' כ"ד). ובס' אור החיים (פ' תזריע) ובתפא"י במשנה (פי"ט). והאריך בזה בשו"ת פתחי שערים (סי' ד') ליד"נ הגאון ר' פתחי' הארנבלאם מרבני ווארשא

ומביא שם דפ"א היה אסיפה גדולה בפה ווארשא בבית הועד בקהל עיני העדה. והיו הרופאים מומחים שם ואומרים דאדרבה המציצה כעת היא סכנה למצוץ כי נשתנה הטבע וכדומה והיו צועקים למה אין שומע להם ולמה ביוכ"פ דהוא ג"כ איסור כרת באכילה ושתי' וסומכים על הרופאים לאכול ולשתות ביוכ"פ ולמה זה שאני. ואני הייתי אז על האסיפה ואמרתי להם. אמת הוא שסומכים על הרופאים ביוכ"פ ובמילה והיינו אם הרופא אומר שזה החולה צריך לאכול ביוכ"פ כי סכנה לו לצום ביוכ"פ אז סומכין עליו. וכן גבי מילה אם הרופא יאמר דהילד הזה סכנה לו המילה אפילו החיתיך וכדומה בודאי שומעין להרופא. משא"כ אם הרופא יאמר על הכלל דלא יתענו ישראלים ביוכ"פ דנשתנה הטבע ויוכל להיות סכנה בעתים הללו בודאי לא צריכין לשמוע אליו לבטל כל המצוה אשר הקב"ה ציוה משום דהתורה היא נצחית לעולם ועד. והקב"ה ראה הכל והיה לו לומר דיבא עת אשר לא יתענו כלל. ודוקא על איש פרטי נאמן הרופא לומר שלא יעשו המצוה בזה האיש משא"כ לבטל כל המצוה. וכן במילה אם הרופא יאמר שלא ימול איש זה או שלא ימצוץ איש זה דיהי' לו סכנה בודאי סומכין עליו. משא"כ לבטל כל המצוה ולומר דהיום נשתנה הטבע הרי גם הקב"ה ראה זאת וידע והיה לו לומר דיהי' זמן אשר לא יהי' המצוה הזאת. ונשתתקו כולם ובטלו הכל ע"ש באריכות דפח"ח: ידידו בלונ"ח סימן רא

בשם ה' יום ד' בלק י"א תמוז תרצ"ו ווארשא

לכ' ש"ב י"נ החו"ב וכו' מ' אליעזר גיווער"ץ פה

אשר הקשית אותי ברש"י בלק (כ"ג כ"ד) הן עם כלביא וגו' כשהן עומדין משנתן שחרית הן מתגברים כלביא וכארי לחטוף את המצות ללבוש טלית לקרא את שמע ולהניח תפילין. דהול"ל מקודם להניח תפילין ואח"כ לקרא את שמע. כדאיתא (ברכות די"ד:) אמר עולא כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו ארחב"א אר"י כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים

תדע דכבר דיבר בזה הגאון רא"ז מרגליות מבראד. בס' שם אפרים פ' בלק שם. וכ' דרש"י לא דק ועי' בזה בשו"ת דברי יעקב (סי' ל"א). ובס' ברוך מרדכי ח"ב ברכות דף כ'. ובס' שפתי חכמים למס' ברכות (ד"ז ע"ב) מדה"ס ולדעתי נראה ליישב בהקדם מש"כ בזה בשו"ת שו"מ מה"ת ח"ג (סי' ע"ב) ע"ש. גם ראיתי פ"א חומש ישן. (לא אזכור ממקום ושנת הדפוס) שם הגירסא ברש"י מקודם תפילין ואח"כ ק"ש. שוב ראיתי בס' דור ודורשיו לר"א אפרתי אות א' סי' ג' בזה ויש לדבר בזה הרבה אבל אין עיתותי בידי. כי היום יש לי יא"צ אחר אבי המנוח זצ"ל: דברי ש"ב בלונ"ח. סימן רב

ב"ה יום א' פנחס ט"ו תמוז תרצ"ו לאדז

שוי"ר לכבוד אהובי אבי מו"ר גאון ישראל וקדושו מופת הדור ופארו. שר דתורה אביר הרועים. ארי שבחבורה צדיק נשגב. וכו' כקש"ת מוהר"ד צבי יחזקאל שליט"א בועד הרבנים בווארשא

גלית לי צערך הגדול אשר בקיץ משנת תרע"ה., בעת שבאו האשכנזים לפלונסק. ואתה גרת אז בווארשא, ולרגל המלחמה הנוראה ר"ל. גרו אז איזה חדשים בדירתך ומצאו הרבה פנקסאות שלך מכתי"ק בחידושי תורה. אשר קרעו ושרפו מבלי משים. ואתה ידעת כי הרבה פעמים העתקתי בעבורי ת"ח מכתביך ואתה רוצה שאשלח לך מה מהם. הנני ממלא פקודתך וזה החלי

א) ראיתי בכתביך והעתקתי דקדוקיך בפ' אמור (כ"ג כ"ב) כתיב ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך וגו' מתחיל בלשון רבים וסיים בלשון יחיד לא תכלה. וכו' בפ' עקב והי' אם שמוע וגו' מטר ארצכם