תירוש ויצהר (שו"ת) שסח

שהממאן בשידוך יש לו דין תובע וצריך לבוא למקום הנתבע והובא דבריו בספרו שו"ת חמדת משה (סי' קס"ט). ובהשמטות שם. וא"כ לא נתברר דעת הגה"ק מקוטנא זצ"ל בזה

אכן כבר כתבתי דיש חילוקי דעות בזה ועי' בשו"ת דברי חיים חו"מ ח"ב (סי' כ"ה) שכ' דמהרס השידוך כיון שנקשר בחרם צריך לבא לפני הנתבע. וכוונת מתקני חרם הקהלות כן היה דאל"כ כ"א יהרס השידוך בטענת כ"ד ויאמר יבא הלה לכאן לשפוט עמי. אך הגידו לו בשם הגאון מ' שלמה קלוגר שא"צ לבא בכ"ע לפני הנתבע אך מה לנו בהכרעת ספרי זמנינו ע"ש. ועי' במשפט שלום דנ"ח. ובשו"ת הר המור (סי' ל"ו). ובשו"ת מהרש"ם ח"ה (סי' ס"ג). ובשו"ת שו"מ (מהדו' ו' סי' מ"ב. ובמהד"ת ח"ד סי' מ"ט). ובשו"ת חוט המשולש בסוף התשב"ץ (ח"ד סי' ל"ח). ובשו"ת עבודת הגרשוני (סי' ע"ד) ובשו"ת עטרת חכמים תאע"ז (סי' כ"ו) ובשו"ת דברי יעקב (סי' נ"א). ובשו"ת אמרי יושר (ח"ב סי' קכ"ב) ובשו"ת מגדל השן (סי' מ"ט). ובשו"ת אוריין תליתאי (סי' קנ"ד). ובשו"ת הרי בשמים (סי' ס'). ובשו"ת הד"ר (סי' ד'). ובס' משפט שלום חו"מ (סי' ר"ז סקט"ז). ובסו"ס דעת תורה ליו"ד בהגהותיו למשפט שלום. ועי' דעת ש"ב ומחו' י"נ הגה"ק בר ליואי בזה וראייתו מגמ' (קידושין ד"ע) הובא בהרי בשמים שם. ובשו"ת בית יצחק (אע"ז ח"א סי' קי"ג)

ובשו"ת מהרש"ם ח"א (סי' רכ"ב) הנ"ל כ' ואח"ז כתבו לי בשם ספר אור הישר (דף נ"ו) שהסכים הנוב"י ובתשו' זכרון יוסף חח"מ בתשובת הגאון ר' שאול אבד"ק אמשטרדם שפסקו ג"כ דצד המבטל הוא התובע ולעומת זה העיד לפני ח"א שראה בפנקס בעיר אה"ו פסק בכת"י מבעל תוי"ק ובעל כנסי"ח שפסקו הלכה למעשה דהמבטל הקשר הוא הנתבע וכו' ע"ש. שוב הגיע לידי כת"י תשובת י"נ ש"ב הגאון ר' משה נחום זצ"ל אבד"ק קיעלץ בענין זה ומביא בשם ש"ב מחו' י"נ הגאון מ' יוסף לעווינשטיין אבד"ק מעראצק שכ' שזה רבות בשנים נוהגין רבני ווארשא לפסוק שמי שרוצה להחזיק את השידוך נקרא תובע וצריך לילך למקום הנתבע. והגידו לו שכן נמצא בשו"ת מי באר. וכן הסכימו הרה"ג מסראצק וקיעלץ ע"ש

ולא אמנע מלהראות מקום לשו"ת חמדת משה הנ"ל מה שמביא דברים מזהירים משו"ת הרמ"ז (סי' מ"ח) מהגאון המקובל ר' משה זכות ז"ל בעניני הירוס קשר החיתון ויש ללמוד מד"ק חדשות

לכן בטובו דמעכ"ת לתת התראה להכלה וב"כ אשר ניתן להם זמן עד יום א' ויחי הבע"ל לבוא לד"ת לכאן. ובאם לא יבואו. אז החתן יקבל פטורים כד"ת. רק מפני שהנני חושש על הכלה שהיא יתומה. ומגזע קדושים. נכדת הגה"ק מהר"א מטשעכינאווי זצ"ל. עוד הנני לכוף את החתן שיבטל רצונו ולירד לד"ת או לווארשא. או לנאשעלסק. כפי שיבררו להם הכלה וב"כ. אבל אם לא ירצו גם בזה אז הדר דינא שיבואו לכאן. וגם נפשי' דהגה"ק מטשעכינאווי צדיק שנקרא חי ניחא לי' בקברו לקיים דינא מצד יוצאי חלציו. וכיון שהכלה היא התובעת. תבואה לד"ת. ומכש"כ שהחתן מוותר ויסע או לווארשא או לנאשעלסק. במקום שיקבעו לו עד יום הנ"ל. ויותר לא ימתין. הפצרתי בו הרבה שיסע למאקאווי. ואיננו חפץ בשו"א. ומה אוכל לעשות יותר והוא באחת אשר די לפניו הויתור בנסיעתו לווארשא. או לנאשעלסק ועי' בס' מרום הרי"ם (ד"ח ע"ב) מעשה נורא שסיפר הגה"ק הרי"ם מגאסטנין מפטירת הגה"ק ר' מרדכי בנעט בקרלסבאד והובא לקבורה בניקלשבורג אשר מזה למדין חומר נתינת פטורים וניתוק השידוך ע"ש: ידידו בלונ"ח. סימן קצה

בשם ה' ב' ויחי י"נ טבת תר"ץ ווארשא

שוי"ר לכ' חחני אהובי האברך החו"ב מופלג ומושלם איש אשכולות זית רענן ערוגת הבושם כש"מ יהושע העשיל נ"י לעווינשטיין פה

ראיתי הקונטרס שלך תפארת בנים אשר ספחת לספר ברכת אברהם מזקינך הגה"ק רבינו אברהם אבושל אבד"ק פ"פ דמיין זצ"ל שנדפס על ידך. והוטב בעיני מאוד וכו' והנני להוסיף איזה ענינים כבקשתך. והנני פותח בברוך. בפתיחה קטנה למס' ברכות

במשנה ריש ברכות מאימתי קורין את שמע וכו' משעה שהכהנים נכנסין וכו'. ושם ע"ב מאימתי קורין ק"ש בערבין משהעני נכנס לאכול פתו במלח וכו' משעה שב"א נכנסין לאכול פתן בע"ש

דאיתא (באבות דר"נ פ"ד) פ"א הי' ריב"ז יוצא מירושלים והיה רבי יהושע הולך אחריו וראה ביהמ"ק חרב. אר"י אוי לנו על זה שהוא חרב. מקום שמכפרין בו עונותיהם של ישראל. אמר לו בני אל ירע לבבך יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה ואיזה זה גמילת חסדים שנא' (הושע ו') כי חסד חפצתי ולא זבח. ולכאו' א) איך אמר ריב"ז לר"י בני אל ירע לבבך. האין לבכות ולקונן על ביהמ"ק שהוא חרב. ובגמ' תענית (ד"ל:) כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה. ובשו"ע או"ח (סי' א' ס"ג) ראוי לכל י"ש שיהא מיצר ודואג על חורבן ביהמ"ק. ועי' בס' שמן הטוב (דף צ"ד. ב) אשר א"ל יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה. הלא טובים השנים מן האחד. ולמה לא ירע לו. משל למה"ד לאיש אשר היו לו שני בתים גדולים בנוים לתלפיות. ותצא אש ותאכל בית אחד מאלה. והאיש עומד ובוכה בכי תמרורים. אם יבוא אליו מי לנחמהו. ויאמר לו אל ירע בעיניך מאומה כי הלא יש עוד לך בית אחר אשר לא נאכל באש האם זאת נחמה יחשב

אכן יש לפרש ע"ד הגמ' (חולין ד"ז:) שא' רפב"י ישראל קדושים הן יש רוצה ואין לו ויש שיש לו ואינו רוצה וכו'. ובתוס' שם שיש לו ואינו רוצה ואפ"ה איקרו קדושים שמזמין את חבירו לאכול אצלו מפני הבושת ע"ש. כי

איתא

(יבמות דע"ט) שלשה סימנים יש באומה זו. רחמנים. ביישנים

ג"ח. והרוצה ואין לו הוא מהרחמנים. ואשר יש לו ואינו רוצה הוא מביישנים כתוס' הנ"ל. ויש לו ורוצה הוא מג"ח. והנה הרוצה ליתן. יש רוצה לעשות רצון הש"י שלא עמלק"פ, ויש רוצה מפני טוב לבבו כי נכמרו רחמיו. ויש רוצה בשביל שיחי' בנו (פסחים ד"ח). הטוב מכולם הרוצה למלאות רצון הש"י. והרע מכולם הנותן רק מפני הבושת. כי הוא עובר על הכ' (ראה ט"ו י') ולא ירע לבבך בתתך לו. והמקבל לא נהנה כי כמו שער בנפשו וכו' כגמ' חולין שם

ועד"ז יש לפרש המדרש רבה (תשא פמ"א) לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים וכו' אפי' בשעה שאנו עושין את הצדקה. מביטים אנו מעשים שלנו. ויש לנו בושת פנים היינו לך ה' הצדקה. באמת ראוי לתת הצדקה למענך לרצון הש"י שלא עמלק"פ. וכשאנו מביטים רואים אנו שנתינת הצדקה היא בשביל בושת הפנים כתוס' הנ"ל. ואין אנו מקיימים ולא ירע לבבך וכו'. ועי' בס' צבי לצדיק פ' ראה ומש"כ זקני בס' סמיכת משה בסו"ס נזיר השם

וזש"א ריב"ז לר"י בני אל ירע לבבך יש לנו וכו' היינו באם תתן למלאות רצון הש"י. ולא ירע לבבך בתתך לו. וזה אל ירע לבבך שאופן הנתינה יהי' בלא רוע לבב ולא מפני הבושת לבד. אז היא כמותה. כי חסד כזה חפצתי בזמן שאין זבח. היינו בזמן החורבן. וקאי ולא ירע לבבך וכו' על נתינת החסד. ולא על החורבן: