תירוש ויצהר (שו"ת) שסז

סימן קצג

בשם ה' ובעזרתו יום ב' וישלח י"א כסלו תרפ"א פלונסק

שלום רב לכבוד ידידי הרבנים הגדולים ועסקני הציבור פרנסים ושתדלנים די בכל אתר ואתר ד' עליהם יחי'

כאשר בשנה זו. לדאבונינו. חיטין לא נעשו יפות (פסחים ד"ג:) ומורגש מאוד חסרון החטים. ועד חג הפסח הבע"ל עוד מתמעטים והולכים. עד שיש לדאוג כי קשה יהי' למצוא לקנות חטים לקימחא דפסחא. גם בעמל רב ויוקר גדול. וכמו בימי החורבן יתקיים ח"ו בנו אדאזל איזדבן (גיטין דנ"ו.) לכן חוב קדוש מוטל עלינו להיות זריזין מקדימין למצות (פסחים ד"ד) לקנות חטים. ושלא להמתין עד קרוב לימי הפסח כמו בכל שנה ושנה. או עד שנשמע קריאת התורה בפ' בא הבע"ל בכל מושבותיכם תאכלו מצות רק לקיים בעוד מועד ושמרתם את המצות וכדרשת חז"ל (במכילתא בא פ"ט) כדרך שאין מחמיצין את המצות כך אין מחמיצין את המצוות וכו' עשה אותה מיד

וביותר מהראוי אשר מנהיגי אגודת שא"י במרכז. ופרנסי מנהיגי עיר ווארשא ישתדלו במוקדם האפשרי במיניסטריום להשיג רשיון הממשלה יר"ה על קניית חטים למצות. והמיניסטריום ישלח הרשיון בלי שהיות אל כל הסטאראסטוויס להודיע זאת לפרנסי הקהלות. למען נדע את אשר לפנינו

גם מוטל עליכם לטכס עצה להשיג חטים. או קמחא דפסחא. במדינות אחרות עבור אחב"י במדינותינו והשי"ה יעזרינו. ומי שענה לההיא דהוי דארי חיטי לפסחא (חולין ד"ז ע"א) הוא יענינו, וחלב חטים ישביענו: ידידכם בלונ"ח. סימן קצד

בשם ה' יום ב' וישלח תע"ר פלונסק

לכ' י"נ הרב הגאון וכו' מ' ישראל ניסן נ"י קופרשטאך אבד"ק מאקאווא

בתשובה על מכתבו להזמין את החתן לד"ת למאקאווא ועשהו לתובע. לא הגדתי חו"ד בזה. אם כי אנכי לא כן עמדי. בחושבי הלא באמת פעלתי שמרוצה החתן לירד אחריה לר"ת או לבד"צ בווארשא מקום מגורת הכלה והעומד מצידה הוא גיסה, אשר עשה עמם ההתקשרות והתנאים. ואינם מכירים כלל עד כה את אחיה ר"ד ממאקווא והוא לא התערב כלל בענין ההתקשרות. וגם נתן החתן הברירה להכלה שיהי' מקום הד"ת בעיר נאשעלסק. אשר גם שם דירת א' מאחי הכלה, ויוכל להיות עומד מצידה בעת הד"ת שם. ולא עלה על דעתי אשר צד הכלה יתעקשו עוד כ"כ ויגזרו אומר שיבוא החתן דווקא למאקווא. במקום שאין לו שום מכיר ומודע אשר יוכל להיות בורר מצידו ולהביא עמו בורר מכאן הוא עולה בדמים מרובים בימינו אלה כנודע אכן עתה בראותי שצד הכלה מתעקשים כ"כ ואינם רוצים בכל הברירות שהציע החתן לפניהם. מוכרח אני לומר שהצדק אתו בזה שהוא הממאן איננו התובע רק הנתבע והכלה או מורשה מצידה מחויבים לירד אחריו לדון בכאן. כמו שפסק בזה בשו"ת תפארת צבי (חאע"ז סי' ע"ח) שהממאן בשידוך לא נקרא תובע רק הצד השני התובע הקנס בכת התנאים שבידו זה נקרא תובע ומחויב לירד אחר הנתבע וכן דעת הגאונים קדמונים בעל תורת יקותיאל ובעל כנסת יחזקאל זצ"ל כמו שהובא בשמם בפנקס בעיר אה"ו. ובשו"ת מהרש"ם (ח"א סי' רכ"ב)

איברא דבשו"ת אוריין תליתאי (סימן צ"ח) כ' ע"ד עובדא דאתי' לקמי' בשנים שנשתדכו זב"ז ובשעת עשיית השידוך היתה הכלה רכה בשנים ואין מבין על אודותיה וכעת החתן ממאן לאשר נתגלה כי הכלה אינה מיושבת בדעת שלימה וקרובה לשגעון ר"ל וצד החתן הוא ממח"ק. וכ' כ"ת לאבי הכלה שיעמדו לד"ת באיזה מקום. והשיב שאינו מרוצה רק שיהי' הד"ת בעירו. ואבי החתן אומר שהוא מפורסם לגבר אלם ויראים ממנו ולזאת בחר לדון במקומו דייקא. וע"ז מצא כ"ת בתשו' תפארת צבי חאהע"ז סי' ע"ח שפי' כי הממאן בשידוך לא נקרא תובע. רק הצד השני התובע הקנס בכח התנאים שבידו זה נקרא תובע ומחוייב לירד אחר הנתבע. ולזאת הזמינו כ"ת שנית והתרה בו שאם לא יבא לדון למח"ק יותר הקשר. ולא שמע גם לקול האות האחרון ונסע ללבוב והשיג מכתב מש"ב הגאון אב"ד דשם נ"י כי אין רשות ליתן לו התרה מחמת כי הממאן נקרא התובע וצריך לילך אחר הנתבע. והגאון אבד"ק קראקא נ"י ודורו הרב הגאון אבד"ק זלאטשוב נ"י החזיקו ביד כ"ת כי בידו להתיר השידוך אם לא יבא אבי הכלה למח"ק ולא גילה לי טעמם ונימוקם של הרבנים הגאונים הנ"ל ורצונו לדעת חוו"ד בזה. ולזאת אני מודיעו מה שאני רגיל לדון בכי"ב ולחלק דאימתי יש לנו לדון אם הממאן נקרא התובע או הנתבע. זה רק כשרוצה לבטל השידוך מחמת שהצד שכנגדו לא קיים כפי התנאים. הן בדבר סילוק הנדוניא. או שעיכב מועד הנשואין המוגבל בהתנאים. ולזאת אף דבכה"ג הרשות ביד שכנגדו לבטל השידוך. ואולם על דברים שבין אדם לחבירו שמוע בין אחיכם כתיב. וכיון שאין הב"ד רשאים לשמוע דברי צד א' בריבו וצריכים לשמוע טענת שני הצדדים. וממילא דיש לדון בין צד העובר בין צד המקיים מי מיקרי התובע ומי הנתבע. ואפשר דהעובר מיקרי הנתבע ושכנגדו צריך לירד אחריו לדין. משא"כ כשאין שום עובר ומשנה מהתנאים שנדבר והותנה ביניהם, רק כשאחד רוצה לבטל השידוך מחמת סיבה וטעם שיכול לחזור בו. דהיינו שנודע קלקול ופגם המבוארים באהע"ז סי' נ' סעי' ה' שיכול לחזור מחמתן ופטור מהחרם ומקנס כמו בנ"ד שאומר שמקחו הוא מקח טעות ואדעתא דהכי לא נדר ולא התקשר א"ע ולכן אף דלענין לפטור עצמו מהקנס אי אפשר לדון שלא בפני חבירו ואפשר שהצד שכנגדו מיקרי הנתבע ומחויב המבטל לירד אחריו לדין. אבל במה שנוגע לשמים אם בא לשאול אי רשאי לעשות שידוך אחר ואין עליו חרם. בזה בודאי רשאי הדיין להזדקק לו לבדו וליתן בידו התרה. וכ"כ להדיא בשו"ת נו"ב חיו"ד סי' ס"ח עיי"ש. ולכן במה שנוגע לאיסור מצד החרם יוכל להתיר לו. ומהקנס אין בידינו לפוטרו רק כשהלה יתבענו יקוב הדין ההר ביניהם. אבל אין זה מעכב ההתרה ע"ש

ובאמת יש בזה פלוגתת הגאונים בתשובותיהם. יש שפוסקים כן. ויש להיפך. במכתב שכ' אלי הרה"ג מהר"ש אבד"ק קלאדאווי. ונדפס עתה בס' הבאר משנת שלשה עשר (דף ק"ט) כ' כן. אודות מי נקרא התובע אם החוזר או מי שרוצה לקיים השידוך וכו' ע"ז עובדא ידענא. א' מפה הי' חתן מקאצק. וחזרה הכלה ודרש החתן לבוא הנה לדין. והשיב, הה"ק זצ"ל מקאצק שיש לו פסק ב"ד מהגאון מוהרי"י מקוטנא שהמקיים התובע חנ"ק נקרא התובע. ואדמה שכתב שיש להג' מקוטנא פסק זה מהמגיד מקאזניץ. אך זאת האחרון איני זוכר היטב. כי גם על דבר אחר דהיינו מי שמתה אשתו ורוצה ליקח אחותה שכבר היא כלה. תוכל לחזור ואין עליה שום קנס זאת פסק הגאון מקוטנא וע"ז א' שיש לו פסק זה מהמגיד מקאזניץ. ואולי התערב ברעיוני הפסקים. עוד בזכרוני שכ' אאמו"ר שהמנהג שבאים לאמצע הדרך לדין. וכ"כ בשו"ת דבר אליהו ע"ש

אבל חידוש לי כי כ' אלי ש"ב הגאון מ' משה פערלמוטער ראבד"ק לאדז זצ"ל שיש תחת ידו מכתב מהה"ג ר' משה אבד"ק קוטנא וכותב בשם אביו הגאון רי"י מקוטנא