תירוש ויצהר (שו"ת) שסה

ולהשגיח על הספלים שלשין בהם והשלחנות שעורכים עליהם והעצים המגלגלים והמרדות שיהיו חלקים בלי שום סדק וגומא והעיקר שיהיו עומדים ע"ג המסייעים לראות שיהי' הכל נעשה בזהירות וזריזות יתירה ולא א' חכמים שיעור מיל לחימוץ אלא כשעדיין לא נתחמם הבצק אבל לאחר שנתחמם ע"י עסק הידים. וכן בכ"מ שמרגישין חום הוא ממהר להחמיץ מיד וצריכים לתת עין ולב ע"ז שלא יניחו העיסה בלא עסק אפי' רגע א' ושיצננו המסייעים ידיהם כשמרגישין חום בידים מרוב העבודה. ולהחליף המרדות בכל פעם. ואולם בכ"ז מהראוי לכל מי אשר נגע יראת ה' בלבבו שיהיה הוא בעצמו עומד ומשגיח באפיות המצות שלו וכן היו עושים גדולי הראשונים ז"ל. ושמעתי למי שהי' נאה דורש ע"ז שהרי מצינו לרז"ל שא' כל מה שעשה א"א בעצמו פרע לו הקב"ה בעצמו וכל מה שעשה ע"י שליח פרע לו הקב"ה ע"י שליח. והנה עתה נלמוד ק"ו עאכ"ו בדברי' שעשה הקב"ה בעצמו וכמו שדרשו חז"ל אני ולא מלאך אני ולא שרף ודאי שיש לנו להתעסק ג"כ בכל עניני פסח מיוחדים להצלת הקב"ה אותנו בכבודו ובעצמו שנעשה גם אנחנו הכל בעצמינו לא ע"י שלית ומהראוי לכל איש להכין בעצמו מים שלנו לאפיות המצות שלו כי האופים מערבים ומוסיפים על המים שלנו שאר מים. ובעינן שיהי' הרוב ממים שלנו ולכתחילה טוב שיהיה שני שלישים ממים שלנו והאופים אינם זהירים לדקדק כ"כ גם צריכים ליזהר שיעברו על המים שלנו משעה שנשאבו סמוך לבה"ש שנים עשר שעות הא לא"ה כבשנת העיבור דלפעמים הלילה קצרה ואין י"ב שעות עד אור היום צריך להמתין עד שיעבור י"ב שעות שלימות וכן צריך שיעמדו בתלוש כל הלילה ואפי' אם הלילה ארוכה יותר מי"ב שעות אסור ללוש בהם קודם שיאיר היום והעולם אינם יודעים להזהר בכ"ז ע"ש. ועתה נדפסו הרבה ספרים עם אזהרות בנוגע לחג הפסח. באפיית המצות ושאר ענינים. ועי' בקונט' בית אביגדור שנדפס להלן בתפארת בנים ובסו"ס מעדני שמואל על הקצש"ע ה' פסח. ובס' ייטב פנים להגה"ק מסיגיט לשה"ג מדף פ"ח והלאה. ובס' ברכת הפסח ובשו"ת מנחת משה בקונ' חקת הפסח. ובשו"ת דברי מלכיאל ח"ד (סי' כ' והלאה) ובס' טעמי המנהגים. ובהרבה הגדות ש"פ עם פירושים ועוד

כט) וכ' בס' אוה למושב (דף י"א) הובא קורות חייו של זקני הח"צ ז"ל ושם כ': הוא תיקן בבית המדרש דקלויז ללמוד בכל בקר ברבים אחר תפלת שחרית פרק מתנ"ך ובין מנחה למעריב פרק משניות עם כל המפורשים על בוריה כאשר עד היום עושים. והשלחן אשר למד עליו עדיין קיים ולומדים עליו בקלויז. והוא היה הראשון בדבר מצוה לזכותם ביין לקידוש ולהבדלה שלא היה נמצא לפניו יין כשר במקום הלז והוא שלח אנשים לאיטליא ולצרפת לעשות יין כשר. ועוד היו מזלזלים בימיו בעשיית המצות ותיקן שישגיח על עשיית המצות אדם כשר וירא ד'. ועוד הזהיר את העם שלא לאכול בפסח למרור קריין. כי בשיעור קטן אין יוצאין בו. ובשיעור גדול הוא סכנה. לכן תיקן שיהי' לוקחים לאטוג הנהוג בהאמבורג ואמ"ד (שו"ת ח"צ קי"ט). ועוד היו מרננים על ההדסים הנמצאים בהאמבורג שהם בחשש מורכב וכו' (ח"צ קס"א) וכו' והי' מוהל נפלא וכו' ע"ש. ובפלתי סי' קצ"ד כ' בענין שנהגו אז הנשים להמתין ט' שבועות לנקבה אחר הלידה. ואין טעם לזה. לכן כבר עמד הגאון מהר"צ בהאמבורג ואנחנו בפראג ובטלנו המנהג והתרנו לטבול תיכף בעמדן והליכתן לבהכ"נ וכו' ע"ש. ובס' מגילת ספר. ועי' לעיל (סי' ק"ז וסי' קי"ז)

ל) בטור או"ח סי' ת"ס כ' וז"ל: ורב האי גאון כתב וכו' ובעלי מעשה וחסידים מחמירין על עצמם כגאונים המחמירין ולשין בעצמם ואופין כההיא דאמרינן מה דרכו של עני הוא מסיק ואשתו אופה לכן מצוה על כל אדם להשתדל בעשיית המצות ובאפייתן וכן היה נוהג א"א הרא"ש ז"ל היה משתדל בהן ועומד על עשייתן ומזרז העוסקים בהן והיה מסייע בעריכתן ע"ש. וכ"כ הרוקח (סי' רע"ג). והמרדכי פ"ק דפסחים. והגהות מיימוני פ"ג. וע"ש בב"ח. ובטו"ז (סק"ב שם) בספר כוונות האר"י כ' שיטרח עצמו במצה של מצוה עד כי יתחמם ויזיע ובזה ישבר הקליפות שנולדו מש"ז לבטלה ע"ש. ועי' בס' קב הישר (פרק צ' אות ג') באריכות דפח"ח

ובשו"ע או"ח (סי' ת"ס ס"ב) כ': א' הרא"ש ז"ל היה משתדל במצת מצוה ועומד על עשייתן ומזרז העוסקים ומסייע בהן בעריכתן וכן ראוי לכל אדם לעשות להטפל הוא בעצמו במצוה. ובמג"א (שם סק"א) דאמרינן רפ"ב דקדושין מצוה בו יותר מבשלוחו. ובחק יעקב שם כ' וכ' בש"ל ואפי' נשים של ישראל שלא למדו ענייני פסח אין מאמינים להם לענין אפיה ולישה בפסח לכך רוב הת"ח ורבנים עומדים על הפקידה ועל לישתה ועל אפייתה כי כמה דברים יעלו על לב נשים שהן מותרות או שמא שוכחת ועושה דבר שלא כהוגן ואינה יודעת שכר מצוה והפסד עבירה ואם אדם עומד עליהם יותר נזהרות עכ"ל וכן כתב הכ"ג בשם מ"מ. ועי' בילקוט הגרשוני או"ח שם מה שתמה על המג"א הנ"ל

ובענין שכ"א יהי' בעצמו בעת אפיית המצות שלו. הנני רגיל לומר בדרושיי לשה"ג ממש"כ בס' באר מים חיים (פ' חיי) ויאמר אברהם וגו' זקן ביתו המושל וגו' דק' למה פרט הכ' כל סימני עבדו וכו' אמנם הכ' מגיד בזה צדקת א"א אשר בהגיעו לעשות אחת ממצות ה' עשה בכל התחבולות לעשותו על צד היותר טוב ופחד ורעד על אחת מני אלף אולי יארע לו דבר תקלה וכו' ואף באליעזר עבדו שהי' נאמן ביתו וכו' ואחר כל הנאמנות לא מסר בידו ענין השליחות עד אחר השביעו וכו' ע"ש נפלאות דפח"ח. מכש"כ בענין חמץ במשהו. וחיוב כרת. ולכל מסר קלי הדת. ומאו"ה, וקטנים. איך יכול מי שיראת ה' בלבבו להאמין. ולבלי להיות בעצמו משגיח. ועי' בס' באמ"ח בראשית בפסוק וייצר ה"א וגו' דפח"ח. ונודע הסיפור בס' דברים ערבים מהק' בעל קדושת לוי שהי' בדרך מסעו במדינת הגר. בא באכסניא בכפר ללינת לילה. וראה שבעה"ב איננו רוצה להאמין לא' שביקש להלוות לו איזה סכום קטן בגמ"ח. ושוב הי' צריך לשחוט עגל עבור האורחים. והאמין לא' מן האורחים שאמר שהוא שו"ב אף שלא הי' מכירו מעולם ע"ש. ואם מפני הבזיון. או הטרחה. עי' גמ' פסחים (דנ"ז) במעשה דיששכר איש כפר ברקאי כה"ג. ונודע מירושלמי בשאלת הרשע מה העבודה וכו' טורח זה שאתם מטריחים וכו' והארכתי בזה בסו"ס צבי לצדיק (דצ"ו ע"ב). ובמלאכי (א' י"ג) במצ"ד. ואפי' במקום שאין חשש לאיסור. ג"כ יש נפ"א לפי הטרחה. וכאשר פי' בכ' ולך ד' חסד וגו' כמעשהו. כי בסחורה אין משלמין יותר בשביל זה שהמוכר הי' לו טרחה יתירה בדרך הובילו הסחורה. כי לפעמים העגלה הלכה במישור בעת שהוביל המוכר את סחורתו. ולפעמים נשברה העגלה באמצע הדרך והי' עמל רב בתיקון העגלה. עכ"ז המקח הוא שוה כשער שבשוק. אבל בעבדות הש"י הכל לפי הטורח עי' בס' תורת יצחק (פ' יתרו)

וכ' בס' מזכרת לגדולי אוסטרהא ע' ר"ד מרגניתא טבא דר' מאיר (הגה"ק, רבי מאיר מרגליות זצ"ל אבד"ק אוסטרהא. בע' שו"ת "מאיר נתיבים") יש בידי דבר אמיתי ששמעתי מפי זקן תורני נאמן ששמע מפי זקנים נאמנים אשר פעם אחת ביום י"ג ניסן לפנות היום הלך הגאון והחסיד ר' מאיר וכדו בידו לשאוב מים שלנו למצות מצוה. ואז היה הפשרת שלגים בכל הרחובות רפש וטיט ומי מדמנה והדרך הי' מקולקל מאד ויהי בדרך פגע בו הרה"צ רב ייב"ו ז"ל אמר אל הג"מ מאיר ז"ל רב הגליל (לאנד רב) מדוע אתם הולכים ברגליכם ברפש גדול ובדרך רע כזה ? ויען ר' מאיר ויאמר מצוה גדולה כזו שיש לי רק פעם אחת בשנה חביבה עלי בשעתה ולא אוכל למסרה ולתת אותה אל הסוס. כשמוע הרה"צ רב ייב"ו הדברים יוצאים מפי ר' מאיר קפץ מן העגלה וילכו שניהם יחדיו: