תירוש ויצהר (שו"ת) שסב

ד) ובאוצר ישראל חלק עשירי ערך שחיטה צד פ' כ': ומאז ומעולם היתה השחיטה ידועה למיתה היותר יפה וקלה לבעל החי. אך מסיבת האנטישמיות שנתפשטה במאה האחרונה בין משכילי הנוצרים בארצות הנאורות. התעוררו בכל פעם לעצור בעד השחיטה בטענות של חברות צער בעלי חיים שלהם באמרם כי השחיטה היא מיתה משונה. ויותר טוב להמית הבהמה בנקירת המוח או חוט השדרה בברזל חד שמכים על ראש הבע"ח אשר ברגע אחד נופל מת ולא יזיז עוד אף אבר. ובשחיטת ישראל הבעה"ח מפרכס איזה רגעים אחר השחיטה. ובזה שופטים בשכלם כי הבהמה מצטערת יותר משחיטתם. אולם באמת הם טועים בזה ושנאה מקלקלת את השורה. כי אף אם נסכים להם כי ברגע של הריגה תצא נפשו של החי. נוכל לשער היסורים הגדולים והמכאוב הנורא ברגע זו לבע"ח בריא וחזק ואמיץ כח. ואפשר כי מה שלא יזוז ממקומו הוא משום שנתעלף מהיסורים הגדולים ואין לו עוד כח לזוז אבר. ומופת ע"ז כי דם הנהרג במיתה זו הוא שחור. וחז"ל אמרו דם שחור אדום הוא אלא שלקה. וא"א שיהפך דמו צבעו בקרבו ברגע אחת. ובלי תפונה סבל הבע"ח יסורים גדולים ונוראים עד שנשתנה ולקה דמו. והדם המקולקל הזה יבולע באיברים וישחית את הבשר. תחת אשר בשחיטת ישראל ישאר הדם אדום כמו בחיים בלא שום שינוי. והיא מיתה קלה לבע"ח הן מחמת זריזות השוחט. הן מחמת מקום השחיטה. והן השחזת הסכין שהוא חד וחלק. אשר הנסיון יורה כי אם חתוך אדם בבשרו בסכין חד וחלק לא ירגיש שום כאב בעת החיתוך. כן לא ירגיש הבע"ח ברגע השחיטה שום כאב. ותיכף אחרי השחיטה יאחזנו השבץ ולא ירגיש אז מאומה. ואף אם מפרכס אין זה משום הרגשת כאב. כ"א קודם יציאת דמו יש לבע"ח כח גדול. כי הדם הוא הנפש והוא החיות של כל חי. והמופת ע"ז. כי אף אחר חיתוך הראש מן הגוף יתנועעו הלחיים ועינים איזה רגעים משום מרוצת הדם שם. אבל לא משום הרגשת כאב וצער. וכבר הוכיח זה במישור דר"י דעמבא מקאוונא לפני אספת פרופיסורים בפטרבורג. כאשר באו אז חברת צעב"ח בקובלנא נגד השחיטה לפני הממשלה. בכ"ז אסרו איזה ממשלות השחיטה כמו ממשלת שווייץ. וגם במדינת פינלאנד אסרו השחיטה. אך בשנת 1913 הגיש הסינאט שם למועצות המיניסטריום בפטרבורג הצעה ערוכה להקיסר להתיר ליהודים ולמחמדים שחיטת הבהמות כפי חוקי הדת של כל אחד מהם ע"ש. גם בס' אוצר דינים ומנהגים מער' שחיטה האריך בזה. זאת אשר השבתי לי"נ השובי"ם הנ"ל. ועתה בחורף העבר שנת תרצ"ו שוב יצאו שונאי ישראל לחדש גזירת השחיטה גם במדינתינו ותלי"ש לא עלה בידם. אבל גרמו לנו רעות רבות ד' ירחם: ידידכם בלונ"ח. סימן קצא

בשם ה' ובעזרתו ית"ש ב' תשא תרמ"ה קרסניבראד

לכ' י"נ הרב הגאון כו' מ' שלום יוסף נ"י הארצשטארק אבד"ק יוזעסאף

אחדשכ"ת באה"ר. היות כי חג הפסח הק' ממשמש לבוא. וזה הוא היו"ט ש"פ הראשון הבע"ל מעת אשר הושיבו אותי על כסא הרבנות דפה. ונצרך לי לעשות סדר מכירת חמץ לבני עירי והסביבות אי"ה. ואני רך בשנים ולא הרגלתי באלה. ומה גם כי ישנם נוסחאות שונות בספרי הגאונים האחרונים. כמו בש"ע הרב מלאדי. ובקיצור ש"ע ועוד. לכן כתבתי לידידיי הרבנים הג' שי' שעירות הסמוכים. ובקשתי אותם לשלוח לי נוסחי השט"מ כ"א כמנהגו ועד עתה כבר נקבצו בידי מאשר שלחו לי מעיר בלגוריא וולאדאווי. רייוויץ. שעלישץ. דארנא. ונוסח מהרב המנוח זצ"ל דפה. לכן אבקש גם מכ"ת שישלח לי הסדר והנוסח כפי מנהגו וכו': ידידו עוז

ב"ה אור ליום ועש"ק תשא תרמ"ה יוזעפאף

בין גאולה לגאולה יתנהו ה' למעלה ולמעלה כבוד הרב המאוה"ג החריף בקי ושנון סוע"ה מורג חרוץ בעל פיפיות שלם במעלות ומדות יקרות ונכבדות מהולל בתשבחות שלשלהיו"ח כ"ש מו"ה צבי יחזקאל נ"י האבד"ק קרסניבראד

אחד"ש כ"ת באהבה. הנני בזה למלאות בקשת כת"ה ולוטה בזה העתק מכירת חמץ אשר ת"י. ואודיע לכ"ת כי באמת עיקר הנוסח יסדתי בעצמי והוספתי בו דברים רבים אשר נחוצים המה עפ"י הדין. כי אנכי השגתי אך הנוסח הרשאה הכוללת והי' כחומר בלי צורה תוריות. כי באמת אך לזאת הסכימו גדולי מדינת גאליציע. וראש המדברים הי' בזה הגאון הצדיק מו"ה יוסף ז"ל מלוטין אבד"ק יאס בעהמ"ח תשובת ברכת יוסף. ואז הי' הרבה מהנדזין בדבר מטעם כי אין באפשרי להיות מסירת המפתח וגם חתימת יד השליח מיקרי אשר לדעת כמה ל"מ אולם קיימו אז רוב גדולי הדור דבריו ובאו הדברים בארוכה בקונטרס הנקוב בשם מסורת סיג לתורה ורמז לזה הגאון המגיד מבראדי ז"ל בתשובות הנספחות לס' נאות דשא. אך אנכי נתתי עין ע"ז והוספתי שיהי' נכתב דת"נ (דין תורת נאמנות) לבעהש"ט ויהי' הדבר עפ"י שומת ג' בקיאים בשומא להוציא מדעת המקו"ח שצריך לפרוט כל מין ומין ואם נכתב עפ"י שומת ג' בקיאים מהני. ויעי' כ"ת בתשובת באר יצחק (סי' ו') באריכות שכ' דבמכירת חמץ באם כ' עפ"י שומת שלשה מהני ואין צריך לפרוט כל המינים והובא ג"כ בפ"ת (סי' ר"ט ס"ק א'). ואנכי ראיתי הדבר בהם' באריכות. ובל"ז דעת הגאון ש"ב אבד"ק לבוב ז"ל בספרו שו"ת שואל ומשיב (מהד"ב ח"ג סי' י') דמהני ג"כ בדבר שאינו מסוים יעו"ש

עוד כתבתי בהשטר מכירה הכוללת שהערל לוקח לו יהודי אחד נאמן שהוא יהי' נאמן אצלו כמה שוי' של כ"ד כדי שיסמוך דעתו עליו. יען כי הערל אינו יודע, כתב יהודית. וגם כתבתי שיש לו זמן למדוד עד זמן האיסור ואם לא ימדוד אזי מחויב לקבל כמו שכתוב. הדבר כתוב בס' זכרון שמואל על מס' גיטין לרב אחד מאונגארין. וגם שתתחיל המכירה משעה ח' בבוקר. וכ' שם שכן קבל מהגאון החת"ס והוא נכון מאוד. יען באוה"מ הלילה הולך אחר היום וא"כ כשלא יכתוב בבוקר אפשר לומר שיתחיל הקנין בלילה שעה שמינית. ובהמקומות כתבתי שיהי' בשכירות הגם שהגאון מליסא בס' מקור חיים כתב דוקא מכירה דאל"כ הו"ל חמצו של נכרי בבית ישראל. בחרתי לכתוב שכירות דוקא מטעמים המבוארים אצלי, והחזקתי את דברי זקני המובהק בהוראה בעל נודע ביהודא מובא בשו"ת שיבת ציון לבנו דודי זקני הגאון מוהר"ש ז"ל יעו"ש. וכן ראיתי בשו"ת בית שלמה שהחזיק בזה. וכ"כ הגאון מוהר"א תאומים בס' חסד לאברהם. ומכירה הזה הערמה ניכרת ובפרט שמוכר לו זוית אחד בחדרו דהערמה גלוי' דלא הי' מוכר לו ומי פתי יעשה וכל ערמה יעשה בדעת. וענין הדבר מבואר עוד בארוכה לרב גדול אחד מליטא בס' תורת אביגדור אך שם כתב באיזה שינוים כמו"ש

אך מהצורך לזכור בעת הכתיבה שלפעמים אין להנותן הרשאה אך זכות בזה הבית או שהיא לו בשכירות נצרך לכתוב אותו הכח שיש לו נותן ע"ז כו"ה. כן יהי' כ"ח