תירוש ויצהר (שו"ת) שסא

ביד. והברית אברהם מחמיר. ולדעתו שהחידוד נכפל על הסכין. ובזבח שמואל כ' שוחט בסכין שנק' ליגל פסול. ע"כ ראה להפריד השערות. עד שהמציא גילוח השערות. אז ערערו הה"ק ר' משה בהמגיד מקאזניץ. ועמו הרבה רבנים. וכ' הה"ג החסיד ר' יחזקאל מקאזניץ. נכד הפני יהושע. לכמה גדולים. והגרא"ז מרגליות השיב שמקור הגילוח נמצא בתוספות דבכורות. והישועת יעקב השיב באורך. וסיים כל המרבה לספר (היינו גילוח) ה"ז משובח עכ"ל. ועי' עוד בס' מנחת יוסף סי' י"ח מה שמביא מהממציא הראשון המומחה לרבים ר' יצחק השו"ב מפילוב ז"ל

ד) ובדבר הסכמה. הנני שולח לו כחפצו. וראיתי מכותלי ספרו כי שקד וישב באהלה של תורה. ובתורתו הל' השייכים לשו"ב עסק ועמל ויגע הרבה. ומה נמלצו דברי שו"ת אמרי דוד בפ' אי"ד שכ"א יחזיק בג' עמודים. תורה ועבודה וגמ"ח. אך בעמוד השייך לו יחזיק ביתר שאת ועוז. ראב"ד ומורה. יחזיק יותר בתורה. והפרוש מעולם יחזיק בעבודה ותפלה. ושמעתי בשם הגה"ק ר' יצחקל האמבורגר זצ"ל ראה להבעש"ט הק' ז"ל שעשה ענין נורא מאד בסוכתו. ואמר עכ"ז אין דרכו לפני. נשמתו לענינו. ונשמתי לעניני וכו'. ושמעתי בשם הצ' מהרי"צ ז"ל מסטרעטין שהשו"ב יעסוק בשו"ב ובסכינו יותר מבשאר חסידות וכו' והגה"ק מה"ר שלום רוקח מבעלזא ז"ל ציוה שלא להתאכסן אורחים שבאו אליו אצל השו"ב למען יהי' פנוי למעשה שו"ב, והבע"ב העוסקים וכו' עליהם לעסוק יותר בגמ"ח ע"ש. ובגמ' שבת (דקי"ח) אביך במה הוי זהיר טפי. ובדברי זקני הגה"ק ר"ר שמעלקא מניקלשבורג זי"ע בפי' המשנה אבות (פ"ב מ"א) רבי' אומר איזהו דרך ישרה וכו' כל שהוא תפארת לעושי'. היינו השייך לו. הובא בס' דברי יחזקאל לאבות. ובס' שמן הטוב דע"ו

ה) ובס' צלצל כנפים (דס"ט ע"א) כ' ראיתי בס' בית אברהם הלכות שחיטה בהקדמה שלו אשר מביא דבר נחמד משם הגה"צ ר' ישראל מקאזניטץ זי"ע (בתהלים א') "כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה" ובמס' קידושין מק' הגמ' כי אם בתורת ה' חפצו משמע שנקראת תורת ה' ואח"כ אמר ובתורתו יהגה וכו' משמע שנקראת תורה שלו. ומשני הגמ' אשר בתחלה קודם שלמד אותה נקראת תורת ה' ואח"כ לאחר שלמד נקראת תורתו עיי"ש. אך התוה"ק היא כפטיש יפוצץ סלע ע"כ אמר טעם אחר לשבח. אשר כל אחד מישראל מחויב ללמוד התורה כ"א כפי כוחו כמו שאמרנו לעיל אשר לאדם אשר תורתו אומנתו מחויב לעסוק בהתורה יומם ולילה, ולאדם אשר הוא עוסק בישובה של עולם די לו אם קובע עתים לתורה כאשר אמרנו אשר כל אחד מחויב לעשות כפי כוחו, אעפ"כ אף לאנשים אשר תורתן אומנתן ג"כ אינם שוים זל"ז. למשל אם אחד הוא שו"ב מוכרח הוא ללמוד הדינים שלו שיהא לו שגורין על פיו וגם לחזור בהם תמיד יומם ולילה בלי אשר יכשל בהם. וכן כדומה הסופר צריך תמיד ללמוד ולחזור את הדינים שלו הלכות סת"ם. וע"כ אומר הכ' "כי אם בתורת ה' חפצו" אשר יהיה חפצו וחשקו לתורת ה'. אעפ"כ ובתורתו יהגה יומם ולילה כגון שו"ב הלכות השו"ב שלו. וכן סופר הלכות סת"ם שלו דזה נקרא תורתו אשר שייך לו לאומנתו בזה צריך להגות יומם ולילה ודפח"ח: ידידו בלונ"ח סימן קצ

בשם ה' יום ועש"ק ראה ער"ח אלול תרג"ד פלונסק

לכ' ידדיי המופלגים ויר"א וכו' מ' משה ומ' שמואל ליב נ"י שובי"ם בק' קרסניבראד: א) מכתבכם קיבלתי וכו' ואשר גליתם לפני הצער המדאיב על השמועה הנוראה אשר בכמה מקומות בחו"ל יצאו שונאי ישראל להניף יד על יסודי דתינו הק' לאסור השחיטה ר"ל. וכחיות טורפות קופצים עלינו. כטוגר המעוטף בעור הכבש. תחת לבוש של רחמנות. וחברת צעב"ח. מה נאמר ומה נדבר. בכל דור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם. לא נא' מהם. רק מידם. היינו מידי משו. וכבר הי' לעולמים כמבואר בגמ' יבמות (דף ס"ג ע"ב) בגוי נבל אכעיסם (האזינו ל"ב כ"א) ר' יוחנן אמר אלו חברי. אמרו לי' לרבי יוחנן אתו חברי לבבל שגא נפל וכו' (וברש"י שם בהא דאמר בתהלים (י"ד) אמר נבל בלבו אין אלהים. מי שאמר אין אלהים קרוי נבל: חברי פרסיים רשעים ומבזין ואינם מכירים כבודם של ישראל: שגא. כפף נפל מרוב צער שהיו בני הישיבה מסורים בידם). גזרו על שלשה מפני ג' גזרו על הבשר וכו' (וברש"י גזרו על הבשר שלא יאכלו בשר שחוטה גזרו על המרחצאות מפני הטבילה וכו'. ובמהרש"א שם ד"ה אלו חברי עי' בערוך ערך חברי שהיו כומרין פרסיים ורשעים היו מאד כדאמרינן בכמה דוכתי ע"ש)

ב) וראיתי בפי' עץ יוסף בע"י שם מביא מהערוך שפי' שהיו פרסיים קורין לכומרין שלהם חברין והיו אותן חברין רעים מאד ומצירין לישראל כדאי' בסוף כירה (דמ"ו) ועי' ביצה (ד"ל) וגיטין (די"ז). והמוסיף הערוך כ' חברייא וכו'. ועי' ערכי הכינוים אות ח' ע"ש. עכ"פ הפרסיים הי' כל מגמתם העברת דת ישראל ועי' לעיל סי' ק"ז הבאתי מתשובת הגאונים שהובא בס' שבלי הלקט (סי' מ"ה) מגזירת יוזגדר מלך פרס (שהובא בגמ' זבחים די"ט) שגזר שישראל לא יקראו ק"ש וכו' ובקשו רחמים מן השמים ובא תנין בחצי היום ובלע יוזגדר המלך ובית משכבו ובטלה הגזירה וכו' ע"ש. ויוכל להיות שאותו רשע יוזגדר מלך פרס הי' הגוזר שלא יאכלו בשר שחוטה. והעונש שלו הי' מדה כנ"מ. כמו שהנחש ניטל ממנו אכילתו. רק ועפר תאכל וגו' מפני שפיתה את חוה לאכול את האסור מעה"ד. כן בגזירתו שישראל יאכלו טריפות ונבילות בלי שחוטה. ויש להאריך ואכ"מ. וזה דרכו של עשו שהזהירו אבינו יצחק בפ' תולדות (כ"ז ג') ועתה שא נא וברש"י לשון השחזה וכו' חדד סכינך ושחוט יפה שלא תאכילני נבלה. ע"ש ממדרש. וראיתי בס' זכרון יצחק שם שמביא קושי' היפ"ת הא יצחק סובר שעשו מדקדק במצות וא"כ אמאי הוצרך להזהירו על הנבלה. אכן לדברינו ניחא דחשדו שהוא מחברת צעב"ח ולהראות הרחמנות שלו מל בע"ח לא ישחוט יפה ויאכילו נבלות. כמאמר העולם זובחי אדם עגלים ישקון. דהמה אכזרים לזבוח אדם ומרחמים על עגלים בנשיקה. ובאמת שחיטה כדתוה"ק היא הממעט הצער

ג) ובימינו אלה בעוה"ר כבר הובא בס' תולדות יצחק (ד"נ ע"ב). (בקורות חיי הגה"צ ר' יצחק אלחנן זצ"ל אבד"ק קאוונא) כחוליה א' משאלת היהודים היא שאלת השחיטה. שרוב גופי תורה וקדושת הדת והיהדות נשענים בה. אשר התעוררה בתקופה האחרונה הזאת. והכל יודעים אם מעט ואם הרבה מכל הגדולות אשר עשה להצלת השחיטה. כבוד החכם רב פעלים הנודע לשם ולתהלה בישראל ובעמים הר"ר יצחק דעמבא יחי'. אשר עשה לו שם עולם בין מצדיקי קדשי ישראל ואמונתו בדברי הימים לישראל וכו' שמוציאי דבת השחיטה רעה. מבקשים בהם תואנה לצער בעלי חיים כמו אפני הפלת הבהמה לצורך שחיטתה וכו' טובת השחיטה אל הד"ר דעמבא מגינה וסנגור שלה וכו' לנסוע לחו"ל מסעות הרבה. להוכיח בבחינותיו על פי' תורת חכמת הרפואה ושמירת הבריאות. כי השחיטה היא ממעטת את הצער מכל מיני המיתות. ובשר השחיטה טוב ויפה לבריאות מבשר כל המומתות בשארי אופנים וכו' וברשיון הממשלה לאספה שפעל הד"ר דעמבא קרא רבינו לאספת רבנים ואנשי שם בקאוונא בחדש אייר תרנ"ג וידועים הדברים לפרטיהם במכה"ע העברים ע"ש: