תירוש ויצהר (שו"ת) שס

בס' בית דוד על הלכות שחיטה (די"ט ע"א).לעניין מ"ש בעמה"ב סקי"ב לגלח שערות הבהמה כו' בס' זכור לאברהם מהשו"ב המפורסם ר' אברהם זוסמאן יליד פולין ושו"ב בלונדן בתיקונים והגה"ח (אות ל"א) כתב שנתגלה זאת ע"י המפורסם רבן של השו"ב דמדינת פולין הר"ר יצחק שו"ב דפילוב והוא עשה סמוכין מבכורות (דכ"ד:) מההוא דהשוחט את הבכור עושה מקום לקופיץ ע"ש

ובשו"ת דבר משה מהד"ת (סי' ד') שנשאל משו"ב אחד בזה והשואל קרא תגר ע"ז משום צעב"ח. ומחשש נקיבת הוושט כי הבהמה עוקרת עצמה להשמט מתחתיה ואז בקל יוכל לפגוע בסימנים. וכאשר אירע כ"פ שקלט עם התער חתיכת עור. ובבכורות מיירי בתולש ביד או במספרים ואינו פוגע בעור. והשיב דדבריו נכונים דמבכורות אין ראי' כו' וזה תלוי רק לפי ראות עיני השו"ב. אם יורה הנסיון שהגילוח הוא באמת טצדקי טובה להנצל מפגימות שקורין השו"ב לייגי"ל. הרי נראה בחוש שהשערות המה הגורמים לזה. והנסיון עד יותר מכל הסברות הבנויות על ראיות. אולם לפמ"ש כבודו שאין זה מועיל כלום כי פשפש ומצא לייגי"ל גם אחר הגילוח לזאת למה לנו לבדות חדשות אשר לא שערום אבותינו ועושה חדשות בעל מלחמות ואפשר שקלקולו יתר על תיקונו דאית בי' חשש נקיבת הוושט וצעב"ח שלא לצורך. לכן מהראוי למנוע מזה ע"ש

אמנם בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ג סי' מ"א) תקנה א' כתב בפשיטות דצריך לגלח צואר הבהמות לפני שחיטה ולרחוץ שם במים. דנסיין הורה שהסכינים הקדים שלנו מתקלקלים ע"י השער והעפרורית שנמצא בשער הצואר ואף שבודק הסכין אח"ש מ"מ כיון שודאי פוגם אין לשחוט לכתחילה כן כו'. וכ"כ בבינת אדם שער רוח"ז סי' י"א שהסכין נפגם מחמת עפרורית שבצואר הבהמות ע"ש. וכן מנהג כל השו"ב שבמדינת פולין [ויש שממרחין הצואר בבורית כדי שיתגלח מהר ובקלות]. והמנהג הזה הולך ומתפשט גם בשאר מקומות ואין שום מוחה ומפקפק ע"ז זולת השו"ב הנ"ל. ובאמת הוא דבר רחוק שיחתוך עם התער את העור. דנזהרים בזה. ובעת שהבהמה מתחלת להתנועע תיכף מסירים את התער מהצואר. וכי גם בכבשים אפשר בזה. וכמו שאירע לי פ"א שבא אדון העיר לביהמ"ט בעת שהי' לפני לשחוט כבשים. והאדון הזה בחי הי' גברא דקפדנא מאד על צעב"ח. והזהירו אותי לבלי למרט. הצמר כדרכנו רק לגלח בתער וכן עשיתי ועלתה בידי. ומאז וגם עתה אעשה כן בכבשים שצמר צווארם קצר וא"א למרטם ביד וב"ה לא אירע לי בשום פעם שיקלוט התער, מקצת מן העור. וכ"ש בבהמות שאפשר ליזהר בזה. ופשיטא שהוא רחוק במציאות שיחתוך בתער כל עובי העור של בהמה ולחוש לנקיבת הסימנים כו'. ע"כ הוא דבר הקרוב לשכר ורחוק מהפסד. דודאי הסכינים הדקים והחדים הנהוג בזמנינו יתקלקלו ע"י השער והעפרורית ולא בלייגי"ל לבד רק בפגימה ממש. וגם בסכינים שאינם חדים כ"כ יש חשש זה. וכמו שראיתי כ"פ באותן מקומות דנהיגי גם האידנא ע"פ ההשחזה הישנה שבס"ק הקודם כו'. וא"כ שייך בזה ג"כ הטעמים דלעיל כו'. ובפרט בבהמות ששותים בראה"ע שא"א כלל לנקות צווארם מהבראה"ע שנתייבשה ומעפרורית שבשערם אם לא ע"י מעשה הגילוח כידוע לכל שו"ב. ואם תשאל היאך אכלו אבותינו בשר בלי המצאות כאלה. עיין שו"ת שבשו"ע מהרב סי' כ"ב ותמצא ישוב נכון על שאלתך זו והדומה לזו ע"ש: ב) עוד מה שחידש השו"ב המפורסי' ר' יצחק מפילוב כ' בס' בית דוד על הלכות שחיטה (די"ח ע"ב). לענין סכין חד ביותר. כתב בס' זבח שמואל אם הסכין חריף מאד שלא יוכל להעביר אצבעו מחמת חריפותו שמתירא שמא יחתוך באצבע אסור לשחוט בו משום שלא יוכל לבדוק הסכין יפה עכ"ל. ובס' פרי מפרי סע"ו כ' וז"ל ובפעה"ק ירושלים ת"ו השוחטים הקודמים היו נוהגין לשחוט בסכין חד והיו בקיאין לבדוק הסכין היטב אע"פ שהוא חד ביותר. ובזמנינו היה ערעור בסכין החד שאומרים שו"ב מומחים מחו"ל שיש בו פגם ואינו נבדק מחמת שהוא חד ביותר לכן נתקבצו כל החכמים עם השו"ב המומחים שבפעה"ק והסכימו שלא ירשה שום שו"ב לשחוט בסכין חד ובדע"ק (סק"א וסק"ו) האריך בזה דאם הסכין אינו חד יכול להיות הולכה והבאה, בלי חיתוך כ"ד ויש חשש שהייה. ואם חד ודק ביותר יש לחוש אולי נכפף על העור והסימן עד שעי"ז יש כעין פגם בהתחלת שטח הכפיפה וגם ע"י חיכוך על היד אפשר להפגם להסתלק. ע"כ יותר טוב שיהא החידוד ממוצע ע"ש באורך. ובשו"ת שבסוף השו"ע מהרב בהשמטה (סי' כ"ב) האריך ג"כ בזה ומצדד לכאן ולכאן. וסיים דאין להקפיד בזה וכל מקום יעשו כמנהגם

והנה שני מיני השחזה יש. א' שמשחיזין בשני צדדי הסכין בשוה עד שנעשה חלק היטב אבל אינו חד כ"כ וקורין לזה השחזה ישנה. והשו"ב שבמדינת לימ"א וזאמע"ט ועו"מ נוהגין כן גם האידנא. ב' שמשחיזין הסכין הרבה בצד אחד עד שנעשה עליו כמו חוט שקורין דרא"ט ואח"כ מעבירין אותו איזה פעמים גם בצד השני כדי שתסתלק הדרא"ט ויקבל חליקות ועי"ז נעשה חד מאד וקורין לזה השחזה החדשה אשר המציא השו"ב המובהק ומפורסם הר"ר יצחק ז"ל מק"ק פילוב. ובערך שני דורות מלפנים היה ערעור גדול מחכמי ישראל על השחזה החדשה הלזו מטעמים הנ"ל. היינו משום שא"א לבודקו כראוי. ומשום שהוא עלול להתקלקל מחמת חריפות ודקות החוד מאד. אמנם בימינו אלה אין פוצה פה ומפקפק ע"ז. וכל שו"ב שבמדינת פולין וגאליציע ועו"מ החזיקו בהשחזה הלזו והיא הולכת ומתפשטת גם בשאר מקומות וישן מפני חדש יוציאו. והנראה בזה דמה שנמצאו מלפנים מערערים על השחזה החדשה. היינו משום שבימיהם היו עושים סכיני שחיטה מברזל פשוט והוא רך בטבעו. וכעין שכ' הדע"ק (סק"ג) ובשו"ע מהרב שם ע"ש. ואם הוא חד ביותר עלול להתקלקל בשחיטה. משא"כ בימינו אלה שהסכינים נעשו מברזל עשת שקורין שטא"ל ומן המובחר שבו כמ"ש לעיל סק"א. וגם העמדת הסכין הוא באומנות גדול דאף שהוא חד מאד מ"מ הוא ג"כ חלק היטב ושוחטים בסכין אחד בהמות הרבה ואינו מתקלקל כלל ולא יתראה אפילו נקודה לבנה כ"ד אם רק צואר הבהמה גולח ונקי היטב כו' כידוע לכל שו"ב אומן בהשחזה זו. וא"כ אזדא לה כל החששות. ומ"ש שלא יוכל לבודקו יפה מחמת רוב חריפותו. זהו ג"כ אין חשש כ"כ כו' דעיקר הבדיקה אצלינו הוא בצפורן. בזה ודאי יוכל לבודקו יפה. וגם אפשר שיוכל לבודקו גם בבשרא בלאט מאד. אך מ"מ במקומות שאין נוהגין לגלח צואר הבהמה אין להעמיד הסכין חד ביותר דודאי אפשר להתקלקל בשערות ובעפרורית שבצואר הבהמה כו' שגם בסכין שאינו חד כ"כ יש חשש זה עי"ש: ג) ובאחד ממכתבי י"נ ש"ב ומחו' הגה"צ מ' יוסף לעווינשטיין ז"ל אבד"ק סעראצק אלי כ' וז"ל בילדותי היתה משרתת הא' מלכה. משרתת כ"ה שנים בבית אא"ז אבי אמי הפו"מ ר' פישלי הימלפארב בלובלין והיא היתה אחות השו"ב המפורסם ר' יצחק שו"ב אפילקו והי' בכל שנה יסור אלינו. ולהיות כי ההשחזה החדשה עם גילוח שער צואר בהמות הי' הוא אב להשו"ב ורבו תלמידיו מובא בס' זכור לאברהם להשו"ב מלונדון בקשתיו לברר לי חידושו וא' לי כי הוא הי' חריף מתחילה. ואח"ז בא להרבי מלובלין. ובקשו לטכסו עצה בפרנסה והשיב לו כי רואה אותו בשמים לשו"ב מופלג ומפורסם. ומאז החל לעשות. הי' ניער ג' לילות למצוא מקור לכל מנהגי השו"ב ועסק בחידודי הסכינים. ומצא כ"פ הרגשות אחר השחיטה וראה השו"ב מקילין אם יוצא הפגימה ע"י שפשוף הסכין