תירוש ויצהר (שו"ת) לו

למצה של טבל משום מצהב"ע. ולפי"ז מיושב קושיות האחרונים על ברמב"ם ז"ל דהשמיט דין דמרור של טבל המבואר במשנה אבל לדברינו ניחא דאיתא בפסחים (דף ק"כ ע"א) מצה דאורייתא ומרור דרבנן ודעת התוס' ובעה"מ סוכה שם דבמצוה דרבנן יוצאין במצהב"ע ולכך ביו"ט שני יוצאין בגזול ולפי"ז כיון דכל טעמו של הרמב"ם במצה של טבל משום מצהב"ע וטעם זה ליכא למימר במרור דהוי דרבנן כנ"ל: ב) עוד י"ל שיטת הרמב"ם ז"ל בהקדם תי' הש"א דהוי עדל"ת אכן שיטת התוס' קידושין (דף ל"ט) מירושלמי דאין עשה דלפני הדיבור דוחה ל"ת דלאחר הדיבור אכן באמת בריש יבמות תי' הגמ' מה לפסח ומילה דהוי לפני הדיבור א"כ משמע דזה עדיף אבל הפ"י שם מתרץ דבאם הוא עשה דלפני הדיבור ונשנית גם לאחר הדיבור עדיף טפי והירושלמי מיירי באינו נשנית לאחר הדיבור וש"ס דילן ביבמות לא פליג על הירושלמי מתוס' קידושין הנ"ל ועיין בזה מה שכתב זקיני הגאון הקדוש רשכבה"ג מ' משה צבי הירש זצ"ל מייזילש אבד"ק זאלקווא בס' חמדה גנוזה במס' ר"ה (דף י"ג) והארכתי בדברי קדשו במק"א. אמנם זה רק לשיטתנו דרק בלילה ראשון חובה דכתיב בערב תאכלו מצות הוי עשה דלפני הדיבור ולא נשנית לאחר הדיבור אבל לר"ש דסובר דכל שבעה חובה כמש"כ הפ"י ז"ל א"כ שפיר נשנית לאחר הדיבור בפ' משפטים ובפ' אמור ולכך עדל"ת ולא הוי מצהב"ע ושפיר צריך קרא דלא תאכל וכו' כל שישנו וכו' אבל להרמב"ם הוי טעמא משום מצהב"ע דאין עדל"ת כיון דהוי עשה דלפני הדיבור עכת"ד שמביא תלמידי שם בשמי. ואשר פלפל כ"ת בדברי הפ"י אליבא דר"ש הנ"ל ועיין בשו"ת הרי בשמים סי' ע"ב שהעיר מזה ובחידושי בסוגיא דפסחים (דף כ"ח ע"ב) הארכתי דלכאורה מדברי רש"י ז"ל שם ד"ה כתיב בהאי וכו' משמע דלא כהפיי ז"ל יעיי"ש

ג) ואגב אציע לפניו עוד תירוץ שאמרתי ליישב הרמב"ם ז"ל הנ"ל דהנה שמעתי מפה קדוש אדמו"ר הגאון מו"ה זאב נחום זצ"ל אבד"ק בייאלא דליטא בעת למדי אצלו בישיבתו הגדולה סיפר לי כי פעם אחת בא לקודש פנימה אל מחותני הגה"ק מהר"מ מענדיל זצ"ל מקאצק ואמר לו הרה"ק מקאצק אגיד לך קושיא מהגאון החסיד ר' הירשילי ברלינר זי"ע שהקשה על התוס' סוכה שהניחו בצ"ע הא דצריך קרא דאין יוצאין במצה של טבל תיפוק ליה משום מצהב"ע. וע"ז הקשה הגאון מברלין דילמא צריך קרא בכפאו לאכול מצה של טבל. דבכפאו לאכול מצה יצא. ומצהב"ע לא הוי דהא היה באונס ולכך צריך קרא דלא יצא וע"ז תירץ הרבי מקאצק דהא טעמו של הרמב"ם בה' גירושין דמועיל כפייה משום דהנפש חפץ באמת לקיים כד"ת רק החומר מעכב הלכך כופין שגם החומר יאמר רוצה אני ולא יעכב הרצון שבנפש הישראלי. וזה דוקא בכפאו לאכול מצה כשרה. אבל במצה של טבל בזה גם הנפש אינו רוצה משים איסור טבל ולכך אינו מועיל כפייה. עכתד"ק של אדמו"ר מבייאלא בשם אדמו"ר מקאצק לזכרון שם קדוש זקני הגאון הקדוש רשכבה"ג מהרצ"ה אבד"ק ברלין. וכבר הביא הדברים בשמי גיסי הר"ר משה יעקב שווערדשארף נ"י מקאלאמעא בספרו דעת לנבונים (דף כ"ב) עי"ש וא"כ י"ל דהרמב"ם כ' שפיר במצה ש"ט בעת שאין כופין אותו דאין יוצאין דהוי מצהב"ע כקושיית התוס' ור"ש דצריך קר הוא באם יש כפייה למצה ש"ט דלא הוי מצהב"ע כקושיית זקני מברלין זי"ע: ידידו סימן טו

בשם ה' יום ב' ויחי ו' טבת שנת תרנ"ו פלונסק

לכבוד ידידי הרב הגאון וכו' מו"ה יעקב אורנר נ"י אב"ד דק"ק מאדזיץ

מכתבו קבלתי. וששתי לשמוע משלומו הטוב. והנני לברכו בברכת מז"ט מהרבנות. שנתקבל לאבד"ק נאשעלסק. יעזרהו הש"י לנהל עם ה' אלה לתורה ולתעודה ויבא שלום לרגלו. ובדבר הח"ת דשדר לן מר. אם כי רבו טרדותי במילי דמתא ושיעורין תמידין. עכ"ז למען כבודו ולמען הידידות והאהבה מנוער (זכרתי ימים מקדם בהיותינו לומדים יחד בישיבת מרן אדמו"ר הגה"ק ציסו"ע מוהר"ר זאב נחום זצ"ל אב"ד דק"ק בייאלא דליטא). אמרתי להשיבו עכ"פ בקצרה

הנה בקושיות הב"י או"ח סי' תר"ע. דלמה עושין חנוכה ח' ימים. והנס לא הי' רק לז' ימים. וכתב מעלתו לתרץ. דאיתא בשבת משמת שמעון הצדיק לא הי' נר מערבי דולק. ופעמים הי' דולק ופעמים הי' כבה. ונס חנוכה הי' ערך מאה וחמשים שנה אחרי שמעון הצדיק. והנה הפ"י הקשה הלא טומאה הותרה בציבור. ותי' דע"י הנס הראה הקב"ה חיבתו לישראל שהי' שמן טהור. וא"כ מסתמא הי' אז נר מערבי דולק כל היום כדי להראות חיבתו לישראל. וא"כ י"ל גם ביום ראשון הי' נס של נר מערבי. ולכך עשו חנוכה ח' ימים דלא היה רק חצי לוג שמן בנר מערבי ודלק כל היום. ושפיר הי' נס כל ח' ימים. וא"ש. עכ"ל דכ"ת

והנה אמנם דיש לומר דגם בימי חשמונאי הי' הנר מערבי דולק כל היום. ויש לרמז זאת בכונת הגמרא מגילה (דף י"א ע"א). לא מאסתים ולא געלתים בימי שמעון הצדיק ובימי חשמונאי עיי"ש. עכ"ז דוחק לומר דמשום זה החיוב להדליק בלילה ראשונה דחנוכה בליל כ"ה דכסליו. כיון דכל עיקר מצות הדלקת הנרות הי' אז ללילה ראשונה בלי נם כלל. ואי משום שנר מערבי הי' דולק. אין זאת שייכות לחנוכה והלא הנסים הללו היו בכל עת. והרבה נסים הי' בביהמ"ק ולא זכר למו. ובאבות פ"ה מ"ה חשבו יו"ד נסים שנעשו לאבותינו בביהמ"ק. ולא חשבו שאר הנסים שנעשו שם. כמבואר בש"ס יומא (דף כ"א ע"א). מדלא הי' בהן טובה רק עדות ששכינה שורה שם. עיין בתפא"י שם. ויש לרמז זאת בפסוק זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה' הייני רק לאלה הנפלאות נעשה זכר אם המה טובות ישראל מצד חנון וכו' הן אמת ראיתי בס' מלא העומר ריש פ' ויגש. בדרוש לשבת חנוכה. שתי' ג"כ קושיות הב"י דהי' הנס גם בלילה ראשונה בנר מערבי. אכן הוא בדברי קדשו שם יש להנס שייכות לחנוכה. וגם ללילה אחת לא היה די שמן לכל המנורה. כי הי' רק ג' לוגין. חצי לוג לכל נר. היינו לששה נרות. ולנר מערבי לא הי' שמן רק מה שמיעטו מעט לכל נר ונר עיי"ש שפי' בהא דמשמת שמעון הצדיק פעמים הי' כבה. אבל אם נאמר כתי' כבודו. א"כ כיון שהי' די שמן ללילה ראשונה אין שייכות הנס לחנוכה. וראיתי כעין תי' כ"ת בס' מכלל יופי. וכן בס' שארית הברכה במס' שבת שם. ובס' שער יהודה להרה"ג מהר"י ספיר בחי' לשבת. אבל רחוק לומר כן לפי דעתי. ובגוף קושית הב"י הרבה תי' נאמרו בזה. עיין תי' הטו"ז או"ח סי' תר"ע (ועיין מה שנחלקו, עליו בס' אפיקי יהודה, ד' מי מריבה, אות ג' דנס שהוא ע"י הקב"ה בעצמו הוא יש מאין. ודוקא ע"י נביא הברכה שורה דוקא על דבר יש ועיין בזה בס' ייטב לב פ' לך (דף כ"ז ע"ב). ובפ' מקץ (דף קי"ג ע"א ודף קי"ח). ובשו"ת כתב סופר חאו"ח סי' קל"ו בפי' אלקים וכו' כספכם בא אלי ובס' בכור שור ברכות (דף מ' ע"א). ובשו"ת מחנה חיים חחו"מ סי' קל"ו. ושם פי' מאין יבוא עזרי וכו' עושה שמים