תירוש ויצהר (שו"ת) שנה

סימן קפב

בשם ה' יום ה' צו י' ניסן תרצ"ו ווארשא

טראנק אבד"ק קוטנא

אחדשכ"ת בברכת חג כשר ושמח. ספרו היקר מקרא מפורש האיר מול עיני וכו' ראיתי מש"כ בפ' בשלח וישם הים לחרבה ויבקעו המים. כבר עמד הכל"י מעיקרא נבקעו והדר נעשו חרבה. י"ל עפ"י שהק' המפורש בהגש"פ על אומרנו אלו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה דיינו. דלכאור' מה הי' לנו מזה שהי' קורע לנו את הים אם לא הי' מעביר אותנו בחרבה ע"ש

ותירצתי בהקדם הפיוט (לאחרון של פסח בהשירה) בחרוז המתחיל. מפה ומפה ערמות פנו כאן וכאן שליש רום מימות. ופי' שם המפרש דגובה המים נחלק לג' חלקים. החלק העליון פנו לכאן ולכאן משני הצדדים מימינם ומשמאלם והלכו ישראל ביניהם. וזהו נצבו כמו נד בחלק השני שתחתיו נקרש ונעשה כגשר והלכו עליו והחלק התחתון נשארו נוזלים תחת הגשר וזהו קפאו תהומות בלב ים

וראיתי בס' לוית חן (פ' בשלח) שכ'. נ"ל ליתן טעם למה נקרע הים באופן זה ולא נקרע מכל וכל עד קרקעית הים כמו שנבקע הירדן. לפי דאמר בפ"ק דסוטה הבה נתחכמה לו במה נדונם. נדונם בחרב וכו' בואו ונדונם במים שכבר נשבע שאינו מביא מבול לעולם. והם אינם יודעין שהוא אינו מביא מבול עליהם. אבל הם נופלין לתוך הים. א"כ הוצרך שיקרע הים באופן כזה בשביל המצריים שרדפו אחריהם. ובאם הי' נקרע מכל וכל והיו הולכים בני ישראל ביבשת הארץ א"כ כששבו המים על המצרים שבאו אחריהם הי' בא המבול עליהם. וכבר נשבע הקב"ה על זה. לכן נקרע הים במקצת רום והשאר נקרש ונעשה גשר שהלכו בני ישראל עליו ותחתיו מים דהשתא כשחזר הים לאיתנו המצרים נפלו למים שתחתיהם ובאו הם למבול ולא המבול עליהם עכ"ל. ועי' יהושע (כ"ד ז') ויבא עליו את הים ע"ש

א"כ י"ל דזאת אנו אומרים אלו קרע לנו את הים היינו עד התהום ולא שיהי' גשר ממים עצמם. וזה ולא העבירנו בתוכו בחרבה. היינו בתוכו ממש. שנעשה מתוכו של הים חרבה. דיינו והבן. וא"כ י"ל דמקודם וישם הים לחרבה. היינו השליש האמצע שנקרש. והדר ויבקעו המים. ועי' בספרי דגן שמים פסחים (ד"כ ע"ב)

ובאות י"א כ' וישב הים לפנות בוקר לאיתנו ובמדרש לתנאו הראשון שיבקע ותמהו הא עתה הי' אחר קרי"ס ולא נצרך עוד התנאי שהתנה בבריאת שמו"א. כבר כונתי לדברי כ"ת זה כבר וכתבתי בחידושי בזה"ל דהתנאי נשאר לעתיד כמו בישעי' (י"א ט"ו) והכהו לשבעה נחלים וכו' (כ"ת הראה מקום בטעות לישעי' י"ב) וכן בכל הדורות כמו באלישע. ורפב"י (חולין ד"ז). וחזר לאיתנו שיתבקע עוד

וי"ל עוד עפ"י מש"כ בס' ברכת השיר להגש"פ ד"ה ההרים רקדו וכו' ההופכי הצור וכו' דאיתא במדרש שהים לא נתרצה להבקע ע"י משה וטען עם משה אני גדול ממך שנבראתי בשלישי ואתה בששי. ובחולין (ד"ז) מצינו לרפב"י שא' לגינאי נהרא חלוק לי מימך ואם לאו גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם וא"כ קל היה בעיני משה לגזור שאם לא יבקע לא יעברו בו מים לעולם אלא שמשה לא יכול לעשות כן שהרי הוכרחו שישובו הים לכסות חיל פרעה ופרשיו לדונן כמדתן בדבר אשר זדו עליהם ולזה אמר מפני אדון חולי ארץ אשר לו הכח והממשלה וגם לא יצדק בו ית' הטעם שאפילו אם יגזור שלא יעברו מי הים לעולם אין מעצור לו ית' להוציא מים מצור החלמיש לדונן כמדתן להטביען במים וא"כ אם יסרב הים אף שיגזור שלא יעברו בו מים לא קצרה ידו להטביע לפרעה וחילו ע"י הפיכת הצור אגם מים חלמיש למעינו מים עכל"ק דפח"ח. ולכן בעת הקריעה לא היה מוכרח לומר התנאי שהתנה הקב"ה עם הים. רק ע"י ששבו המים. לכן אמר שהיה מששת ימי בראשית ועי' דמשק אליעזר פי' הגש"פ מזקני הגה"צ ר' אליעזרל דעם מגידם מלובלין זצ"ל

והנה בפי' בסידור הגר"א זצ"ל כ' לפרש מה לך הים וגו' ההופכי הצור אגם מים וגו' לכאורה קשה דתשובה זו הפוכה היא. דהרי הים נס מלפני ההופך מים ליבשה ולא יבשה לים והי' לו לומר מלפני אדון חולי מים וגו'. אבל נכון הוא עפ"י (שמו"ר פכ"ג) אר"י בן פזי מה ראו ישראל לומר שירה באז. אלא אמרו מתחילה היה הים הזה יבשה. ועמדו דורו של אנוש והכעיסו לפניו באז שנא' (בראשית ד') אז הוחל לקרוא וגו' ועשאו הקב"ה ים ונפרע מהם שנא' (עמוס ה') הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ וגו' ועכשיו ים הי' ונעשה לנו יבשה. שנא' וב"י הלכו ביבשה בתוך הים וגו' ע"ש. ומעתה דברי דוד משיחנו מאירים שאומר בשם הים. נס אנכי מלפני אדון חולי ארץ כלומר יבשה במקום זה. ההופכי הצור אגם מים. שאח"כ הפך אותו למים. וא"כ מלפני האדון הזה שהביאנו הלום. מלפניו בעצמו הרי אנוס אני לברוח. כשהוא גוזר עלי. והפה שהתיר הוא הפה שאסר וכו'. ומיושב ג"כ מה שמתאר כאן את הקב"ה בתאר אדון. דגבי בקיעת הירדן דכתי' שם (יהושע ג' י"א. י"ג). ארון הברית אדון כל הארץ אחז"ל במדרש כל מקום שנא' אדון עוקר דיורין ומכניס דיורין ופי' המפור' דקאי על עקירת ל"א מלכים להכניס את ישראל שזהו סימן אדנות שעושה בנכסיו כל רצונו. ויש לכלול בזה גם עקירת מים ממקומם מששת ימי בראשית. להכניס במקומם רגלי בני אדם עושי רצונו ית' ולכן בא תואר זה אצל עקירת מי הירדן. וא"כ גם כאן אמר אדון שהכניס מתחלה בני אדם לשם. ואח"כ עקרן והכניס מים. ובצאת ישראל ממצרים חזר ועקר המים מלפני בני אדם ולכן קראו אדון ע"ש נפלאות. ולפי"ז נצרך לפרש דברי חז"ל לתנאו הראשון. דהיינו בששת ימי בראשית. דהא אז הי' שם יבשה. ורק בימי דור אנוש נעשה שם ים כנ"ל. או דהתנאי הי' בששת ימי בראשית על כל שיהי' בעתיד. שיהי' ים ושיתבקע. ושיהי' מרומז זאת בתוה"ק בשלח וישם הים לחרבה ויבקעו המים שהביא כ"ת קושי' הכל"י. דהכונה וישם הים. היינו מה שעכשיו הוא ים. מימי אנוש. לחרבה. היינו בימי הבריאה היה חרבה. היינו יבשה. ובזה הים. שהי' בעת הבריאה תרבה עתה ויבקעו המים. ומיושב קושי' הכל"י. ויש הרבה לדבר בזה חדשות תלי"ש. ואכמ"ל

אגב ארשום לכ"ת בענינא דיומא בפ' בשלח (י"ד כ"ח) וישובו המים ויכסו כו'. נודע קושי' המפור' למה נענשו במיתה וממון הא קי"ל קלבד"מ. עי' בפר"ד דרוש ה'. ובס' ייטב פנים לשה"ג מאמר דורש טוב אות ח'. וכבר תירצתי עפ"י סברת הריב"א בתוס' ב"ק (דף ד') עיי"ש פי' זקיני מהר"ם לובלין. גם יל"ת עפ"י דעת רש"י (ב"מ צ"א). ועי' בזה בס' ייט"פ לשה"ג מ' ד"ט אות כ"ח. שוב ראיתי לדו"ז בס' לחמי תודה ד"ה ע"א

ולענ"ד יל"ת עפ"ד המכילתא בשלח על מש"כ וישובו המים ויכסו את הרכב. אף לפרעה דברי ר"י כו' ר' נחמי' אומר חוץ מפרעה עה"כ אומר בעבור זאת העמדתיך. ועי' במד"ר בזה ובס' לחמי תודה שם. והנה כל המצריים היו עבדים לפרעה וכל אשר להם הי' נקנה לפרעה מצד מה שקנה עבד קנה רבו. גם יוסף קנה כל שדותיהם עבור פרעה וא"כ ממילא כיון שפרעה נשאר חי שפיר נתקיים במצרים מיתה ובפרעה ממון והבן. דברי ידידו בלונ"ח