תירוש ויצהר (שו"ת) שנד

רואה את אליהו הנביא. אך שהי' מאמין באמונה שלימה שאליהו הנביא בא אז לכל אחד מישראל ובודאי הי' גם אצלו לכן ליוהו, וסיים אדמו"ר זצ"ל מגור שאמונה כזאת היא גדולה מגילוי אליהו: דברי ידידו בלונ"ח. סימן קפא

ב"ה יום א' ראה כ"ד מנ"א תר"ם פה כפר יעזערני

לכ' מורי ורבי הרה"ג וכו' מ' יעקב דוד וויינטרוב נ"י בק' ראדאמסק

א) האיר מול פני מכתבו עם ברכת מז"ט לכלילת אפריוני באור ליום ועש"ק עקב העבר וכו' ואשר העיר בד"ת בתפלת אבינו מלכנו כלה כל צר ומשטין וכו' א"מ סתום פיות משטיננו. דלכאורה כפל הענין. יעי' כ"ת מש"כ בזה בס' עולת חודש על יו"כ קטן לבעל ענף יוסף בשם ש"ב הגה"ק מ' יעקב אבד"ק ליסא שהראשון הוא בקשתנו שיכלה כל צר ומסטין מה שיצאו ממעשינו אבל אח"כ אנחנו מתפללים שיסתום פי מסטיננו הנברא חוץ ממעשינו והוא השטן והוא היצה"ר ע"ש. ועי' בתוס' ר"ה (דט"ז ע"ב). ובס' אור כשלמה (דע"ט ע"ב)

ב) ולענ"ד יש לומר עוד בהקדם מש"כ זקני הגה"ק זצ"ל בס' פנים יפות (חקת י"ט ב') ע"ש כלל גדול שאו"ה ושטן מונין את ישראל מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה אף שהם יודעים הטעם לכפר את עון העגל מ"מ כיון שאחז"ל שהזכרת העונות הם המעוררים הדין כמ"ש בכמה מקומות מזכירין עונותיו של אדם לכך מכוונים האומות שישיבו להם טעם לכפר עון העגל כדי שיזכרו עונותיהם וכו' לכך אמר להם השי"ת שישיבו להם חקה היא ע"ש. א"כ מיושב שיש שני מיני משטינים והבן

ג) ואשר העיר גם על הכפילות בא"מ מחוק ברחמיך הרבים כל שטרי חובותינו. א"מ מחה והעבר פשעינו וכו'. שמעתי מזקני הגה"צ ר' אליעזרל דעם מגידם שליט"א מלובלין משום דכל ישראל ערבים זה בזה. וע"כ אחר שמבקשים מחה והעבר פשעינו. מבקשים עוד למחוק כל שטרי חובותינו שנתחייבנו מצד ערבות בעד זולתינו (כעין שחותמים על השטר חוב בתור זירע). שוב ראיתי פי' בזה בס' אמרי רצון דרוש ט"ז

ד) ואשר העיר כ"ת בש"ס יומא (פ"ו) ת"ר, מעשה בכ"ג אחד אחר שיצא מב"ה הוו כולי עלמא אזלי אבתרי'. כד חזיוה לשמעי' ואבטליון דהוו, קא אתו שבקי לדידי' ואזלו בתר שמעי' ואבטליון. לסוף אתו שמעי' ואבטליון לאפטורי מיני' דכ"ג. אמר להו ייתון בני עממיא לשלם וכו'. אמרו לי' ייתון בני עממיא לשלם דעבדין עובדא דאהרן ולא ליתו בני אהרן לשלם דלא עבדי עובדא דאהרן. ויש להפליא איך דברו זא"ז דברי רוגזא. הא אחז"ל הנעלבים ואינם עולבים וכו'

ה) ומה שנראה לפענ"ד שגם כאן לא דברו שום אחד בגנות זולתו רק אדרבה כל א' הי' מעורר זכות זולתו. והענין הוא שהכה"ג אמר לשמעי' ואבטליון ייתון בני עממיא לשלם. יר' שאתם מעבירים על מדותיכם. (כגמ' תענית דכ"ה ע"ב ירד ר"ע אחריו ואמר אבינו מלכנו וכו' אלא שזה מעביר על מידותיו וכו') ע"כ שלום ואמת יהי' לכם. וע"ז השיבו דרך ענוה. ייתון בני עממיא לשלם. הנה הדבר רחוק כ"א בשאינם מחזיקין מעשה אבותיהם בידיהם והולכים בדרך הטוב דווקא. וז"א דעבדין עובדא דאהרן. אמנם לאדם כמותך טוב יותר. כי דווקא מי שפורש מדרכי אבותיו הוא לא ילך לשלום. אבל ההולך בעקבות אבותיו א"צ להעביר על מדותיו. ושלום יהי' לו וז"א ולא ייתון בני אהרן לשלם דלא עבדי עובדא דאהרן. ונכון ועי' כס' אור כשלמה במבוא (ד"ג ע"ב)ו עי' לעיל סי' ק"פ

ו) ואשר הציע לפני מו"ר בדין משכון. הנני להעתיק לו ממה שכתבתי ת"ל בספרי הרי בשמים על פסקי מהר"ם ריקאנטי (בסי' של"ז) במש"כ שם אע"ג דיש בידו משכון נ"ב ההוא דינא נשאל בשו"ת מהר"ם (סי' ר"ך) מביאו במרדכי פ"ק דסנהדרין (סי' תרפ"א) וכ"כ בחי' הריטב"א קידושין (ד"ח). ועי' בש"ע (חו"מ סי' רמ"א). ובתשובת מיימוני לס' נזיקין (סי' י"א) השיב ר"ת סוס שהי' ממושכן לראובן משמעון וכו' נראין הדברים ששמעון הזיק שעבודו של ראובן וכו' ע"ש, ומתשו' הר"ת נראה שסובר דמשכון אין גופו קנוי ואין לו רק שיעבוד במשכון. וכנ"ל משו"ת מהר"ם. וכ"כ בתוס' ב"ק (דף מ"ט ע"ב) ד"ה משכונו שכ' ואפי' משכנו שלא בשעת הלואתו ואפי' למ"ד ב"ח קנה משכון דע"כ אין לו אלא שעבוד עליו כיון שיכול לפדותו הישראל ולסלקו בדמים עכ"ל. וכ"כ שם בחי' הרשב"א. ועי' בנמוק"י (ב"ב דף נ"ה) וכ"כ בשו"ת הרשב"א ח"א (סי' תתקע"ז) ובשו"ת הרמב"ן המיוחסת (סי' פ"ה) שאלה ראובן לוה משמעון ז' דינר על משכון וכו' נראין הדברים. שהדין עם ראובן התובע את משכונו מפני שגוף המשכון של ראובן ולא הי' וכו' ע"ש. ועי' בהרשב"א ב"ק (דקי"ד) מביאו גם הב"י חו"מ (סי' שנ"ג) שכ' דמשכון אינו נקרא לכם לענין אתרוג משום דהיום או למחר אם יתן לו מעותיו מחויב להחזיר לו משכונו ע"ש

והנה דברי הרשב"א המאירים הללו היו בהעלם עין מההוא מרא דתלמודא בעל שער המלך (ה' אישות הכ"ג) שנסתפק אם יוכל המלוה לצאת באתרוג הבא לידו בתורת משכון ע"ש, ובאמת מפורש הוא דעת הרשב"א דאינו נקרא לכם. ונראה דזאת הוא סברת הר"י מיגאש מובא בהר"ן (שבועות דל"ח) שסובר דמשכון לא מיקרי הילך. וכן הוא דעת הרמב"ם (ספ"ג מה' טוען) ובעה"ת (ח"ב שער ז'). וכ"כ הריטב"א בחי' לב"מ (דפ"ב). וה"ה שם בדעת הרב אלפס דמשכון לא מיקרי הילך והוא משום דהיום או למחר יפדנו. והוי כהודאה דעלמא כמש"כ הסמ"ע (סי' פ"ז סק"ט) ובש"ך שם (סק"ד). ועי' בשו"ת הרדב"ז ח"א (סי' תי"ח. ובסי' תש"ד בח"ב) ועי' בקצה"ח (סי' כ"ה סק"ח) שכ' ג"כ דאין ב"ח קונה משכון בקנין גמוררק בשיעבוד בעלמא ומה"ט פטור באונסין וכמבואר בסי' ע"ב וע"ש בש"ך שהאריך בזה. וראיתי במחנה אפרים ה' זכי' מהפקר (סי' ט') שהק' סתירה מתשובת מהר"ם (סי' ר"ך) הנ"ל למש"כ בשו"ת מהר"ם (בסי' ע"ד) בשם ר"ת דמשמע שסובר דמשכון גופו קנוי ע"ש. ובאמת יש להקשות מדברי הר"ת עצמו שסותר א"ע למש"כ בתשובת מיימוני (לס' נזיקין סי' י"א) בשמו דסובר דאינו אלא שיעבוד והארכתי שם רבות ואכ"מ. גם דברתי רבות שלא יהי' דברי בעה"ת סותרין א"ע למש"כ בעל התרומות (שער נ"א) מביאו בטור (סי' ס"ו) למש"כ בח"ב (שער ז') דמשכון לא מיקרי הילך. גם דברתי משו"ת הרי"ף (סי' פ"ח) שסובר דמשכון מיקרי הילך והריטב"א וה"ה שהזכרתי מביאים בשם הרי"ף להיפך וצ"ע. גם הארכתי בההיא דינא דמשכון אי הוי קנין גמור ממשנה דשבועות (פ"י מ"ב) ומגמ' גיטין (ל"ו). ומכות (ד"ג ע"ב) דמלוה על המשכון אינו משמט. ומדברי הרשב"ם מובא בש"ע חו"מ (סי' רע"ח) בדין בכור אי גובה פי שנים במלוה שיש עלי' משכון ואכמ"ל: תלמידו הדו"ש באה"ר.