תירוש ויצהר (שו"ת) שנא

בעוה"ר). ואין ישראל עושין תשובה גדולה עד שיבא אליהו ז"ל שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. בא"י הרוצה בתשובה עכ"ל. ע"כ מבואר דרק תשובה גדולה אין ישראל עושין. היינו תשובה מאהבה אבל מיראה ישראל עושין כמבואר מקודם אלא מתוך הצער וכו' הטלטול ומתוך שאין להם מחיה (כמו הבוקאטין שלא לקנות בחנות יהודי, ושלא ליתן עבודה ליהודי שירויח בעוה"ר) אבל תשובה גדולה היינו מאהבה יהי' בבוא אליהו הנביא. ואז לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. הוי מאהבה. כמו שאומרים בפיוט לר"ה אם כבנים אם כעבדים. ועד"ז יש לפרש בשמ"ע והחזירנו בתשובה שרימה. דלכאו' מה הכוונה שלימה אבל לדברינו ניחא. כי מיראה נשאר שגגות. אבל מאהבה נעשים זכיות. וזה שלימה. ועי' בחינוך (מ' קס"ט) ולא תשובה שלימה לגמרי כאלו תאמר על דרך משל שתשב להחזיר מחצית גזילתו וכו' ע"ש דפח"ח וש"י

ויבואר יותר בהקדם מש"כ בצל"ח למס' ר"ה (ד"ח ע"א) בגמ' בד"ה וממאי וז"ל. במדרש אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון. וכי אוה"ע אין יודעים להריע כמה קרנות יש להם כמה בוקירוס יש להם כמה שפלנסים יש להם ואת אמרת אשרי העם יודעי תרועה. אלא שיודעים לרצות בוראם בתרועה. מה הוא עושה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים ומתמלא עליהם רחמים והופך להם מדה"ד למדת הרחמים אימת בחודש השביעי ויש לדקדק בהני שלש לשונות שונות שנראו ככפולות. עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים. הא חדא. ב') ומתמלא עליהם רחמים. ג') והופך להם מדה"ד למדת הרחמים. ונראה דשלש מדרגות בתשובה. זו למעלה מזו. א') תשובה ע"י יסורים וזו גרוע שבכולם. ואעפ"כ הקב"ה מקבל שבים. וזה הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים. שלא ישב על כסא רחמים עד שהוצרך מתחילה לישב על כסא דין ולשלוח יסורים שהמה עצם הדין. ומדרגה גבוה מזה שעושה תשובה מיראה דהיינו שמתירא שיבואו עליו יסורים אעפ"י שעדיין לא באו עליו. ובזה שהיא תשובה מיראה זדונות נעשו כשגגות ומצד הדין לא הי' ראוי שתתקבל תשובה זו וכבר ארז"ל שמצד מדת הדין הנפש החוטאת היא תמות. ולכאורה יפלא החוטאת היינו שוגג ואיך יהי' מדת משפט למות על השוגג. ונראה שזה קאי על מזיד ועושה תשובה מיראה. ונפש החוטאת היינו שעדיין נשארה חוטאת שהרי זדונות נעשו שגגות. ועפ"י הדין היא תמות כיון שאינו עושה תשובה כי אם מיראה והקב"ה ברחמיו מקבלו ומתמלא רחמים ואינו יושב על כסא דין כלל. כי בדין אין לקבל תשובה זו. מדרגה שלישית הגבוה שבכל מעלות בתשובה שעושה תשובה מאהבה ובזה זדונות נעשו כזכיות. ותשובה כזו שאינו נשאר רושם חטא כלל אדרבה נעשו כזכיות. וזה מהפך מדת הדין לרחמים שזדונות נעשו זכיות

ועל ג' תשובות הללו רמז הפייטן לכובש כעסו בדין. ללובש צדקות ביום דין. למוחל עונות בדין. אמר מתחלה המדרגה הפחותה שהיא ע"י יסורין וכבר הי' כעס ששלח יסורין וע"י התשובה כובש כעסו. ומדרגה שני' תשובה מיראה ועדיין לא נעשה הדין אבל מחמת יום הדין שיודע שספרי מתים פתוחים ונתירא ועושה תשובה הקב"ה לובש צדקות ומקבל תשובה זו. ואמנם אין תשובה זו מתקבלת רק מצד צדקה. ואח"כ מזכיר תשובה מאהבה ובזה זדונות נעשו כזכיות ואז גם מצד הדין מתקבלת. וזה למוחל עונות בדין שמצד הדין מוחל ואין צריך לרחמים כי הזדונות נעשו זכיות ע"ש. ועד"ז בגמ' ברכות (ד"ה) אם רואה אדם שיסורין באין עליו וכו' ולא אמרו אם יסורין באין רק רואה מרחוק. ומרגיש ולבו אומר לו שח"ו ענן שחור הולך עליו, אבל עדיין לא באו היסורין והבן

וכן יש לפרש בויק"ר (פ"ה) יודעים לרצות את בוראן וכו' עד סוף הפרשה למען שמך ה' כו'. ושם במדרש ג' לשונות מנסתרו"ת כו' גם מזדי"ם וכו' מפש"ע רב כו' ונגד זה מכסא הדין, מפשע לרחמים. ונעשו זדים. ומתמלא עליהם רחמים. היינו שנעשו שגגות. ומהפך וכו' היינו שגם השגגות ימחו ונעשו זכיות. ועד"ז יש לפרש בברכות (די"ז) יה"ר שלא אחטא עוד וכו' ברחמיך הרבים אבל לא ע"י יסורים וכו' שהתשובה יהי' טרם שבאו היסורים. והארכתי בזה בדרושים ואכמ"ל. ידידו בלונ"ח. סימן קפ

בשם ה' יום ה' ויקרא ג' ניסן חרצ"ו ווארשא

לכ' בש"ב י"נ הרב הגאון הג' וכו' מ' מאיר נ"י הכהן אבד"ק מאנקטוב

ספריו היקרים, ששלח לי למנה. קבלתי וכו' ולמען ידידותינו אכתוב לכ"ת איזה הערה כרצונו בדבר שראיתי בספרו אמרי כהן פ' וישלח (דצ"ו) שמביא דברי הכ"ס פ' וישלח ויאבק איש עמו עד עלות השחר וכו' ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו וכו' צ"ב מאחר דכבר אמר ויאבק איש עמו מאי צריך עוד בהאבקו עמו הלא ידענו שהי' כן. ועוד יש לדקדק טובא. והנה רש"י כתב שני פירושים בויאבק לשון אבק שהיו מעלים עפר ברגליהם פ"י נמננפי'. או שחבקו ואבקו בזרועותיו. והנה פירוש הראשון שהעלו עפר כן דרך שונאים שרוצים להפך זה את זה אבל לחבק בזרועותיו זה דרך אוהבים שמחבקים ומנשקים וזרועותיהם חבוקים זה עם זה. ונ"ל בענין הזה הנה כבר ידוע שמעשי אבות סי' לבנים והנה בשני אופנים מתחכמים האומות לרדות בישראל ולנטותם מדתם או ע"י גזירות ושמדות בישראל ר"ל כאשר הי' מלפנים. ובאמת כאשר יענו אותם כן ידבקו יותר באלקים וישובו אל ה' כדכתיב בצר לך וכו' ושבת עד ה' אלקיך גודרים גדרים ופורשים עצמם ביותר לא בדרך זה יכבשו האומה ולא באלה ינתקו המוסרות התורה. אבל יש דרך אחר שיקריבו את ישראל ויאמרו להם אחינו אתם ויתנו להם שארית בארץ וחירות ואנו רואים כי עי"ז ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם וכמה בעוה"ר אשר רוצים לקרב עצמם יאכלו וישתו עמהם ואם אף כל זאת לא אלמן ישראל מ"מ בדרך זה ינטו ישראל מדרך הישר פוסחים על שתי סעיפים לא יעמדו בחקה ובדת אלקים. וזה מרומז כאן ויאבק איש עמו היינו שהעלו אבק כאנשים המחרחרים ריב שהאומות רוצים להפך האומה הישראלית להכותם ולהפילם ארצה בל יקומו ר"ל. וירא שאין יוכל לו שא"א להפילו לאבדו ולשכת דתו בדרך זה. ויגע בכף יריכו ותקע כף ירך יעקב היינו שהועתק ממקומו ולא עמד במישור ולא היו רגליו רגל ישרה לעמוד בחזקה בהאבקו עמו שהאביק עמו שחבקו בזרועותיו והראה לו סימני אהבה עי"ז ותקע כף יריכו כנ"ל. והא"ש נמי לרמז במה דכתיב ויזרח לו השמש והוא צולע על יריכו היינו כשיזרח השמש וחשכת הגלות מתמעטת והאיר להם אז הוא צולע על יריכו פוסעים על שתי סעיפים ונאה עניותא לישראל עד יבא גואל צדק בבי"א

והנה כבר הארכתי בדרך זה במק"א וקצת מזה הובא לעיל (בסי' קע"ד). ובס' אש דת דמ"ח מביא בזה מדברי הרמב"ם ז"ל בספרו אגרת תימן כי האומות בימי הבינים בלחמם אתנו מלחמת הדת נסו א"ע לאחוז בשני אופנים. א') במלחמת אגרוף כלסטים מזוין בכלי משחית נוראים גזרו על שבת ומילה ושיבעלו נדות (עי' מעילה די"ז) ואם ישמרו את השבת או ימול את בנו יתלה על העץ או שרוף ישרף בעינוים קשים ומרים (באינקוויזיציע השפניות) ובראותם כי כל זה הוא לא לעזר ולא להועיל וישראל נשאר חי וחזק באמונתו, נסו לבא עלינו בכלי נשק אחר