תירוש ויצהר (שו"ת) שנ

שמתיר למלוח בציקע"ר הוא מכשיל את הרבים עיי"ש. ועי' בס' שיורי טהרה (מערכת הא' אות י"ד) וביד יהודה (בפיה"א ס"ק צ"ז) ובערוגת הבושם (אות י"ז) מ"ש ג"כ לתמוה על הרב עקרי הד"ט הנזכר איך נתן מכשול להקל בענין זר כזה שדבר ברור הוא שאין הציקע"ר דומה למלח לענין זה כלל דדוקא מלח דרכו לשאוב הלחות מהגוף משא"כ ציקע"ר. וכ' דאין לעשות מזה אפי' ספק וסניף וצד סמך כל דהו להקל ח"ו. ובערוגת הבושם שם סיים שהי' עובדא לפניו שבעלת הבית א' שמה במטפחת ציקע"ר כתוש דק והלכה לה והמשרתת סברה שהוא מלח ומלחה בו בשר ובשלוהו ולאחר הבישול הרגישו שהי' ציקע"ר ואסר הכל וגם הכלים כדין בשר שנתבשל בלא מליחה עיי"ש

ועיין בשו"ת דברי חיים (חלק א' ביו"ד סי' כ"ה) ובשו"ת אמרי אש (חיו"ד סי' כ"ח) ובשו"ת טוטו"ד קמא (סי' קי"א) ובשו"ת כתב סופר (חיו"ד סי' ל"ז) שנשאלו כולם מרב א' בעובדא שמלחו בשר במין הנקרא הלאע"ן והורה המורה להתיר ע"פ הנסיון שניסה כן ומלח בו בשר וראה שנטף ממנו ציר ודם כמו ממלח. וכן אמר לו רופא מומחה שטבע האלאע"ן להמשיך דם וציר כמו מלח. וגם ראה בס' מעשה טובי' שכ' שההלאע"ן הוא מלח ע"כ התיר בדיעבד. והשיבו כולם בסגנון אחד שחלילה להורות כן דפשוט הוא דע"פ דת ודין תוה"ק אין זה בכלל מלח כלל לשום דבר ואפי' בדיעבד אסור ודינו כבשר שנתבשל בלא מליחה עיי"ש באריכות. ועי' בשו"ת מהרי"א ענזיל (סי' מ"ד) שנשאל ג"כ מהשואל הנ"ל בעובדא זו והשיב ג"כ שהמורה טעה בזה וכמו שאין להכשיר בדיעבד אם מלח בשר בסיד ובשחיקת עפצים אע"פ שאנו רואים שגם הם עושים פעולה זו של האלאע"ן שמעבדים את העור וגם את הבשר. כן אין להתיר באבן האלאע"ן. שאנו אין לנו רק מה שאמרו לנו חז"ל שצריך למלוח במלח דוקא ולא בשאר מינים. אמנם הכלים יש להתיר בדיעבד. כיון שהטעם שנבלע בהכלים הוא פגום ביותר מ"י האלאע"ן עד שנפסל מאכילת כלב. ולענין הבשר שנשאר שלא נתבשל עדיין שפיר מהני שהדיחו היטב ולחזור ולמלחו במלח כדת. דממ"נ אם ההלאע"ן הוא מין מלח בודאי מותר ע"י הדחה ומליחה שנית דאף אם כבר נמלח הבשר ופלט כל צרכו אם מלחו שנית אינו מזיק כלל. ואם אינו מין מלח הרי לא פלט עדיין ולא נסתמו נקבי הפליטה ע"י ההדחה עיי"ש. וכ"כ בשו"ת חסד לאברהם קמא (בסי' ל"ב) להשואל הנזכר שהבשר שכבר נתבשל בלא הדחה ומליחה שנית אסור אבל הכלים יש להתיר עיי"ש באריכות. ועי' בשו"ת שואל ומשיב קמא (חלק א' סי' קמ"ב) שנשאל ג"כ מהשואל הנ"ל וכתב דהבשר אין שום צד להתיר אך לענין הכלים יש להקל ולהתיר הכלים שא"א בהגעלה, ויש הפסד גדול. אבל הכלים שאפשר בהגעלה בודאי יש להחמיר. ועיי"ש עוד בסי' שאח"ז ששפך בוז וקצף על המורה הנ"ל שהרהיב עוז בנפשו להורות קולא בזה. וכ' שם דמ"ש בתשובה הקודמת להקל לענין הכלים שא"א בהגעלה לא הי' כוונתו להורות כן להלכה למעשה כי דעתו אינו נוחה להקל גם לענין הכלים ולא כתב כל הנזכר רק בדרך מו"מ של הלכה שיש מקום לצדד להקל עיי"ש. ועי' בס' מגדים חדשים אות כ"ח מ"ש בזה ועיי"ש בסוף הדיבור שעמד על המחקר בזה במלח עם האלי"ן בכלי שאינו מנוקב אם נימא דגם לחומרא אין לו לדון אותו כמלח. או דנימא כיון שהרופאים אומרים שהוא מין מלח ובפרט לפמש"ל בתשו' שואל ומשיב שיש לצדד בזה להקל לענין הכלים אפשר דיש לחוש לחומרא ולאסור ובסוף סיים כיון דטעם המורה שהקיל בזה הוא משום דהרופאים אומרים שהאלאע"ן הוא שורף הדם ומכלה אותו במקומו משמע דכ"ע מודים עכ"פ שאין הדם יוצא לחוץ כלל. ה"נ אפשר י"ל ממילא דגם אין לחוש מטעם זה לאסור. וסיים דלדינא צ"ע: שוב ראיתי לי"נ ש"ב הגאון ר' דובער עליאש ז"ל אבד"ק קאוולא בספרו כוכב מיעקב (דף כ"ט) שכ' מעשה הי' שמלחו בשר עם האלי"ן בטעות שסברו שהוא מלח ונתבשל הבשר וכשטעמו התבשיל הרגישו בו טעם האלי"ן ונמצא בספרי הרפואות שהאלי"ן הוא מין מלח ועושה פעולתו להמשיך הדם. וכן הציקער קורין אותו הקדמונים בשם מלח אינדייאנו וכחו שוה למלח להוציא דם. ואין מקום לסמוך על דבריהם כי הוא רק עפ"י אומדנא אבל לא בהכרח שהדבר כן. ועוד דברור הי' לחז"ל טבע המלח דהוא מפליט כל הדם שאפשר לצאת ומה שלא יצא ע"י המלח אין מזיז ממקום למקום בתוך החתיכה. וגם איידי דטרוד לפלוט לא בלע מן הדם שיצא. וכן קים להו בטבע הצלי. משא"כ בשאר מינים אילו מוציא מקצת הדם והשאר פורש ממקום למקום. או נבלע הדם שיצא בהחתיכה. לכן הבשר שלא נתבשל עדיין צריך מליחה שנית. והבשר שנתבשל טריפה וגם הכלים אסורים. ואפי'. לקולא כגון שנמלח במינים אלו בלא הדחה קמייתא או בכלי שא"מ אין לחוש כלל לדונו כדין מלח כי אין כחם ככח מלח בשום ענין ע"ש

ועתה י"ל שו"ת מנחם משיב (סי' כ"ד) לי"נ הגאון מ' מנחם מענדיל שי' רב בפ"פדמיין שהאריך בזה. ומביא מהלק"ט שנסתפק באם אין מלח אם מותר למלוח קרבן בסוקר. ומביאו במנחת חינוך מצוה קי"ט. (אגב אזכיר מה שהעיר אדמו"ר הגה"ק בעל שפת אמת ז"ל בפ' ויקרא על כל קרבנך תקריב מלח. דלא מצינו שאאע"ה קיבל עמו מלח להעקידה ואכמ"ל בזה), ובשו"ת אבני נזר ח"ב או"ח בהשמטות לה' פסח (סי' תקל"ב) בזה. וכן שמע מפי הגאון מ' אלעזר ששמע מפי חותנו הגאון מליסא שמלח בשר עם צוקער אבל כבר הובא לעיל דאין להתיר הנמלח במלח

אגב הנני מודיע לכ' אוהבי כי היום בבוקר באו לבית אכסניא שלי איזה וואכמאנס (זאנדארמס) ולקחו ממני חתימת ידי שהודיעו לי הפקודה החדשה שאסור, לי לצאת מבית מגורי לחוץ בבוקר לפני שעה ח'. ובלילה אחר שעה ח' בכל הימים מימי המלחמה שאדור פה. (ושאהי' פה בגלות. ואני אמרתי בצחות מיר זענין גיווארין פעראכטעט) ושלא לקבל מכתבים על אדרעסאות של אחרים. רק על אדרעס שלי. ובכל משך איזה ימים יעשו אצלי ביקורת אם הנני בדירתי בשעות הנ"ל. ובכל יום ו' הנני מחויב לבוא לבית פקודת הפוליציא להראות א"ע כי הנני פה. ולא נסעתי לעיר אחרת. ועוד איזה גזירות. (וכן היו אצל שאר אנשים מאחב"י. ומאו"ה. איזה אלפים שנשארו כאן בעת שפרצה המלחמה בת"ב העבר ר"ל. ואשר באנו לכאן בתור חולים למצוא תרופה ומזור ברצות הש"י. ובפרוץ המלחמה לא יכולנו לבוא למדינותינו ונעשינו כאן בתור ציוויל- גיפאנגענע) ועי' בר"ר (ר"פ ל"ד) הוציאה ממסגר וכו' ושם מיד כל חיה וכו' אלו וכו' ושם בסוף הפרשה ברית נחלקה לאוירות וכו' עד סוף הפ'. ד' יחוס וירחם

מה שלום בנך. הוא אחי"ך (אהרן 'חיים 'יעקב 'כרמל) שיחי' דברי אוה"נ: סימן קעט

בשם ה' י' ניסן תרצ"ו ווארשא

לכ' י"נ החו"ב יראת ה' אוצרו וכו' מ' דוד לייזרזאהן נ"י בק' בייאלא

אשר אמרתי לו מדברי הפרדר"א (פמ"ג) ואין ישראל עושין תשובה וכו' וכ"מ פי' דקאי על תשובה מאהבה. אבל תשובה מיראה יהיו עושין. יפה כוון. וכשאני לעצמי ג"כ פירשתי כן וכמעט מפורש כן בפרדר"א שכ' בזה"ל. ר"י אומר אם אין ישראל עושין תשובה אינן נגאלין ואין ישראל עושין תשובה אלא מתוך הצער ומתוך הדחק ומתוך הטלטול ומתוך שאין להם מחיה. (כמו בימינו אלה