תירוש ויצהר (שו"ת) שמח

דשייך החי גזרה עכ"פ אסור מדרבנן לכו"ע א"כ אינני מוצא שום היתר בנד"ד

ז) אחר כתבי כ"ז מצאתי לאחר קדוש מדבר הגר"א רגאלער זצל"ה מקאליש בס' יד אליהו תשובה ארוכה בענין זה ושם מצאתי דבר חדש אשר יצא לחלק שרק בדגים בשקצים ורמשים הוא דאסור מה"ת מן יהיו בהוייתן יהו שהוא דרשה גמורה ובבהמות וחיות טמאות ל"ה רק איד"ר דליכא במ"מ מן שרצים ודגים דמה לשרצים שאסורין במשהו דהוי ברי' וכמ"ש תוס' חולין (דק"ך) ומ"ש הר"מ גבי חלב לא בא לחלק בין חלב לשאר איסורין ולדרוש דרשה שלא נמצא בשים מקום להתיר חלב לסחור אלא שהביא קרא יעשה לכ"מ לומר הטעם דשרי בחלב לסחור משום דחלב דרכו לעשות בו מלאכה כמו להדליק ולמשוח עורות עי' עוקצין פ"ג] ולא קיימא לאכילה דוקא ולמד הר"מ סברא זו מהירושלמי דמותר לסחור בחמור וגמל ואף דחלב קיימא נמי לאכילה אבל מדהוצרכו לגזור בארור שלא יגדל חזירים ש"מ דלמשוח עורות ולשאר דברים מותר לסחור אף דקיימי לאכילה ג"כ וכמ"ש תוס' בפסחים שם וה"נ בחלב דכ' יעשה לכ"מ דחזי למלאכות הרבה שלא מענייני האכילה וכה"ג (בע"ז דט"ו) אימר לשחיטה זבנה ושם בע"ב כ"ה דאיכא למתלי תלינן ונא גזרו רק במידי דקיימא רק לאכילה גרידא יעוש"ה. ואם כי בעצם יסוד סברתו כבר הקדימו בשו"ת באר יעקב הנ"ל ושם בדברי הרב השואל שהוא הגאון בעמ"ח פרדס דוד זצ"ל כ' סברא זו רק בבהמות וחיות טמאות מודו דאסור מה"ת משום דכתיב לעיל מיני' בפרשה בהאי עניינא וכ"כ החו"י שזכרתי לעיל דבטמאין לכו"ע מה"ת וכ"מ מד' הפנ"י בפסחים שם ובשו"ת חת"ס (חיו"ד סי' ק"ח) כ' גלי רחמנא בשרצים דבדילי מיני' ואפ"ה אוסר סחורה קו"ח לדברים שאין נפשו ש"א קוצה בהם דאסורין בסחורה מדאו' ע"ש. ובחו"י שם כ' דבטמאין יש דרשה מיוחדת ממה דכתיב בכל חד טמא הוא לכם וחזר למכתב טמאים הם לכם ע"ש ועי' בשו"ת אבני נזר (חיור"ד סי' ק"ו) דפשיטא לי' ג"כ דכל הטמאין בכלל האיסור תורה ודחה דברי החו"י שר"ל דבנו"ט לא נוכל ללמוד מטמאין משום שהי' להם שעה"כ והוכיח מש"ס חולין (דק"ך) שגם נבלה חשיב לא, הי' לה שעה"כ יע"ש. ומכש"כ בטמאין עצמן ודאי קשה מאד להקל אם כי הגאון הנ"ל רב גוברי' תנא ופליג שראוי לסמוך עליו שלא בשעה"ד ומכש"כ בשעה"ד כזה אשר ניטלו כמעט כל הפרנסות מישראל מ"מ מי יערב לבו להקל נגד כל הני רבותינו האחרונים הנ"ל. ועי' בשו"ת תירוש ויצהר סי' ל"ח

ח) ובדבר המקוה ברחוב צגלנה בווארשא עברתי על הקונטרס רק מקופיא לרובי הטרדות אשר סבבוני ומה גם להלכה כבר יצא הדבר ע"י גדולי המורים גאוני הדור ועד הרבנים דק' ווארשא ואפריון נמטי להו גלל המצוה אשר היא מורשת אבות מאבינו יעקב ע"ה כדרשת חז"ל (בשבת דל"ג ע"ב) עה"פ ויחן את פני העיר מרחצאות תיקן להם (ובמו"ק ד"ה) היוצאין לקייץ את הדרכים וכו' ולמוד את המקוואות וכו'. ובפרט מקוה כמו זו שהיא אחת ומתחלקת לכמה וכמה מקוואות ועי' עירובין (דנ"ה ע"ב) מפני שמרגישין זב"ז בטבילה וכו' ויע"ש בפרש"י ולכן אם כי מה לתבן את הבר בכ"ז לחיבת הקודש הנני בזה כמעיר ובא. במש"כ ידידנו הגאון ר' שלמה דוד כהנא שליט"א ופתח דבריו יאיר בדבר החקירה במה שבתוך המלט (בעטאן) נמצאים גולמי חתיכות דקות של ברזל שרב אחד עורר שהחוטי ברזל המה מעמידים הכותלים ולפי"ד הרמב"ם אזלינן אחר המעמיד א"כ הרי נעשו כל כותלי המקוה כלים של מתכת ובשו"ת מהר"ם שיק (סי' ר"ד) כ' בשם הגידולי טהרה דאף דפשוטי כלי מתכת מקב"ט מ"מ כלי בעינן אף שאינו בר קיבול ולכן טס של מתכות אינו כלי ואין מקב"ט אך בשו"ת דברי חיים (ח"א סי' מ"ד) חוכך שגם בטס של ברזל אע"ג דל"ה רק גולמי מתכת מ"מ מקב"ט. וכן מבואר בשו"ת חת"ס (חיו"ד סי' רי"ד) באמצע התשו' וז"ל ולא קבעם בחבושים של ברזל דאפשר דמקב"ט דהכל הולך אחר המעמיד יע"ש. ובדברי מהר"י חגיז (בשו"ת הלק"ט ח"א סי' ע"ו) מבואר בחשוקים של ברזל דאם גם בלא החשוקים של ברזל יכול לעמוד אלא שאינו מתקיים זמ"ר צ"ת מעמיד ודן מזה לענין שופר שגלדו דק יע"ש והגרשד"כ כ' לחלק בין סבכא דשפיר נחשב כלי משא"כ בחוטים שלא נקשרו רק כל חוט עומד בפ"ע דל"ה רק כמו עשת של ברזל ויעי' ט"ז י"וד (סי' שע"א סק"ג) ובנקה"כ שם לענין סבכא ובאהלות (פ"ח מ"ד) יע"ש אבל מד' הדב"ח שהחמיר גם בטס של ברזל דג"כ ל"ה רק גולמי כ"מ נראה דלא מחלק בכך ויותר בזה ההיתר משום שנעשה מתחלתו לצורך הקרקע ומחובר לקרקע דבזה גם הדב"ח שם מתיר אלא שבדב"ח שם מחמיר דל"מ רק חיבור לקרקע ממש לא לכותל שבקרקע. וא"כ כאן הרי החיבור להכותל המחובר לקרקע. אבל ראיתי בשו"ת מהרש"ם (ח"א סי' ב') שהקיל גם בכותל שבקרקע וכן מפורש בשו"ת הרשב"א (ח"ג סי' רכ"ח) יעו"ש ועי' שו"ת פנים מאירות (סי' ק"ד) יע"ש

ט) ומש"כ הגרשד"כ עוד מאחר שכותלי המקוה והשוליים נעשים ביחד עם הרצפה של הבית המחוברת לכל ד' כותלי בנין לבנים של הבית ולא נעשית המקוה כלי גדולה של בעטאן שיתחבר אח"כ לכותלים והרצפה שיהי' שייך ע"ז החשש של חקקו ואח"כ קבעו רק ממש ביחד עם הרצפה תיכף לבנין הכותלים ונחשב קולב"ח. ונעלם ממנו מ"ש בשו"ת אמרי אש (סי' פ"ו) דאנחנו לא מצינו בפירוש להתיר רק היכא דקבעו ואח"כ חקקו אבל אם באין ביחד מניין לנו לומר דטהור ומסתבר לי דאסור יע"ש אב בשו"ת חת"ס (חיו"ד סי' רי"ז) שהרב השואל הי' ג"כ מהנדז בזה והח"ס השיב דהיכא דהחקיקה וקביעה באין כאחד הוי כקולב"ח והוכיח כן משו"ת הרשב"א (סי' ר"ח) והביאו הד"מ (בסי' ר"א) עיי"ש. ועי' ירושלמי שבת (פר"ע ה"א) סיתותן של אבנים גמר מלאכתן והו"ל כחקקו ולבסוף חיברו ועי' פ"מ ובנועם ירושלמי שם. ונראה לכאורה דכ"ה שהחקיקה והקביעה באין כא' חשוב כחקקו ולבסוף קבעו וצריך לחלק בין ע"ז לכאן וכמו שיש חילוק לענין שבת ג"כ לענין באין כא' בשבת (דצ"ט) יעו"ש

י) ומש"כ הגאון ר' יעקב מאיר בידרמאן שליט"א ע"ד הספק איך להכשיר את המקוה בצינור המוריד את המים לתוכה ע"י פתיחת אדם כיון דהמשכת המים צריך להיות שלא ע"י מקב"ט דאפשר בצינור שלא ירדו המים כדרכן רק יהי' עקום לצד חוץ שלא כנגד המקוה למעלה ביציאתו מן הבאסיין וסמוך להמקוה בתחתיתו יתעקם לצד המקוה שירדו המים לתוכה דכשאין המים נופלים להדיא מהמקב"ט מבואר בסמ"ח דכשר עכ"ד. ולפענ"ד יש להעיר על דבריו ממה דאיתא בתוספתא ומובא בר"ש (פ"י דמקואות מ"ח) אהמשנה כיצד מביא סלון של חרס או של אבר אם נכפף הסילון כל שהוא פסול עכ"ל. וד' התוספתא מובאים ג"כ בהשגות הראב"ד (בפ"ח מהל' מקואות ה"ז) וז"ל א"א ואם הי' הסילון כפוף כל שהוא פוסלו אך בכ"מ שם כ' וז"ל ואני אומר דהא דתנן (בפ"ד דמקואות) סילון שהוא צר מכאן ומכאן כרחב מן האמצע אינו פוסל מפני שלא נעשה לקבלה הויא תיובתי' דראב"ד אע"כ לומר דהאי תוספתא מיירי כשעשאו כפוף ע"ד קבלה עכ"ל אבל צ"ע שהרי בהתוספתא קתני נכפף דהיינו אפי' ממילא. והנ"ל בזה דבשבת (דל"ה ע"א) אמר רב מעיין המיטלטל טהור, וזהו בארה של מרים ופרש"י טהור מלקבל טומאה וטובלין בו דלאו ככלי דמי וכו' יוכ"ל. ובשו"ת מהרי"ט (ח"ב סי' י"ז) כ' וז"ל וכשלמדנו שבת תמהתי ע"ד רש"י ז"ל דמהכ"ת שהי' מקב"ט אותו סלע אעפ"י שיהי' כלי דהא כלי גללי' כלי אבני' אינם מק"ט ועוד לענין פסול מקוה אע"ג דאפי' כלי אבנים פוסלים היינו כשנעשה מתחלה לקבלה שלא עלתה על דעת שאבני השדה התלושים שיש להם בית קיבול יקבלו טומאה אם לא שחקקן לקבלה ולאו שם כלי עליהם עכ"ל