תירוש ויצהר (שו"ת) שמו

מקדושת ביהכנ"ס כמש"כ מוהרמ"ל (סי' נ"ט) ובשו"ת בית שלמה (סי' כ"ד) כ' שאינו ברור דמביהכנ"ס של אנשים לעז"נ הוי הורדה מקדושה ע"ש, וענינינו קיל יותר. ועי' שו"ת חתם סופר (סי' ל"ב. ל"ג. ל"ד). ועי' בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' קל"ב. ובשו"ת שואל ומשיב מהד"ק ח"ב סי' כ"ב מפלפל בדבריו, וכ' דע"נ מקרי ג"כ קדושה. דנשים חייבות בתפלה כמבואר (בסי' ק"ו) באו"ח. ושם בשו"מ (סי' כ"ג. כ"ד. כ"ה) בענינים אלו

והנה לאשר הייתי אז צעיר לימים. לא רציתי לסמוך על עצמי ולעשות מעשה להתיר. וכתבתי לכמה רבנים גדולים והסכימו עמי להתיר. ועוד נמצא בידי תשובת ש"ב ומחו' י"נ הרב הגאון הג' מ' שאול הלוי איש הורוויץ אבד"ק טיסמניץ בנידן זה שהשיב לי להתיר. ואביא בזה סיום דבריו וז"ל

ועוד אמרתי בדרך חידוד בהיתר הנתיצה לצורך ע"נ. ואקדים ליישב מה שהקשו על סוגי' דברכות (דמ"ז.) מעשה בר"א וכו'. ופריך הש"ס אהא דמשני התם מצוה שאני מצהב"ע הוא. ואולם בש"ס גיטין (דל"ח) דמשני ג"כ מצוה שאני לא פריך הש"ס מצהב"ע כו'. גם ידוע מה שהקשה המג"א לפי דברי היש מפורשים מובא בר"ן בגיטין שם בפי' דהש"ס התם מנוה שאני דלעולם בהם תעבודו מטעם לא. תחנם. ולכן הוי הפי' מצוה שאני כיון דע"י המצוה שבידו ליכא תו משום לא תחנם. ולפי"ז הק' המג"א ע"מ דפריך הש"ס בברכות שם מצהב"ע הוא הא ליכא עבירה כלל משום המצוה שבידו. ואמרתי לתרץ הכל דבאמת קאמר הש"ס בברכות התם דר"א תרי עבדי אצטריכי לי'. וא"כ כיון דלא הי' די לצרוף העבדים לסניף והי' פטור מצד שהי' אונס שלא הי' מנין כלל. וכיון דהוי פטור וליכא מצוה גבי' עוד כיון שלא הי' מחויב כלל בדבר. לכן פריך שפיר בברכות מצהב"ע הוא. ועיין תוס' ב"ב (די"ג) ד"ה שנאמר בפי' הר"י. משא"כ בש"ס גיטין דהתם קאי הש"ס דלא הוצרך ר"א רק לעבד אחד וכאן דלריב"ל יכול לעשות העבד סניף לעשרה, א"כ הרי הוי מחויב בהמצוה ורק יען דעדיפא לצרף ישראל גמור ושגם הישראל יצא י"ח לכן עדיף לשחרר והוי המצוה מצוה מחויבת עליו וליכא לא תחנם כלל. ולכן לא פריך התם הש"ס מצהב"ע הוא. משא"כ בברכות כיון דתרי איצטריכי לי' ולא הוי מחויב עוד כיון דהוי אנוס דתרי לא יכול לעשות ע"י סניף לעשרה וליכא מצוה המחויבת עליו כלל ורק עבירה דלא תחנם. לכן שפיר פריך מצהב"ע הוא. ומשני מצוה דרבים שאני והיינו כמו שפירשו התוס' בשבת (ד"ד) דהוא מטעם חטא וכו' דבמצוה דרבים אמרינן חטא וכו' ובש"ד ולפ"ז ה"נ בנד"ד שפיר אמרינן חטא בלא תעשה דנתיצה בשביל מצוה דרבים שישמעו הנשים התפלות. וגם בלא זה שאמרתי לעיל מה איכפת לן מה שנתמעט האור מביהכ"נ ופונה לע"נ הרי אמרו קול ומראה כו' אין בהם משום מעילה, וכן בשלהי דש"ס בינה, לענין שלהבת של הקדש כיון שאין בו ממש ועוד שלא נעשה האור של הקדש כלל דאפילו לענין מים בבור של הקדש כתבו התוס' ב"ב (דע"ט) דל"ה המים הקדש דאין חצר להקדש. מכש"כ באור שאין בו ממש ושגם שלא נגרע במיעוט האור כח ביהכ"נ של אנשים דעדיין נשאר כדי מאורות לביהכ"נ בכה"ג שרי לשנות עיין מהרי"ק (שורש קכ"ח). וכ"ז אף א"נ דשייך איזה הורדת, קדושה מביהכ"נ של האנשים לע"נ. אבל לפענ"ד לדינא ששוה קדושת שניהם וליכא הורדה כלל. ופשיטא דשרי לעשות ולתקן כרצונם. דברי מחו' הדו"ש והצלחתו עכ"ל. ועי' לעיל סי' ל"ג ותלי"ש נבנית אז העזרת נשים החדשה לתפארת עד היום. כן נזכה לראות בנין מקדשינו במרום הרים אכיה"ר: סימן קעז

ב"ה בלאשקי א"ח דפסח תרצ"ו לפ"ק

ישא שלום הרים. למאיר לארץ ולדרים. בחיבוריו המאירים וצהירים כספירים. בתורת ה' זהירים. ה"ה כבוד חותני חביבי וידינ"פ הרב הגאון המובהק. מופת הדור ותפארת ישראל. גולת אריאל פ"ה עה"י צדיק ונשגב וכו' כקש"ת מו"ה צבי יחזקאל מיכלזאהן שליט"א ראב"ד דק"ק ווארשא הבירה

גלילות יד קדשו הגיעני וענותנותו תרבני ע"ד השאלה שנשאל ועד הרבנים דווארשא בענין גידול השפן האנגורי לצמרו שיוכל לצמוח מזה מקור פרנסה להרבה מישראל וידידנו הגאון ר' שלמה דוד כהנא שי' העמיק הרחיב בזה אי גידול בכלל סחורה

הנה בש"ע יור"ד (סי' קי"ז ס"א) כ' כל דבר שאסור מה"ת וכו' אסור לעשות בו סחורה וכו' חוץ מן החלב שהרי נאמר בו יעשה לכל מלאכה והוא מהרמב"ם (פ"ח מהמ"א הט"ו) אבל הרבה תמיהות יש לנו לתמוה כאן חדא כמו שהקשה בס' באר יעקב להגאון מו"ה יאקב ברלין זצ"ל חברו של הזכרון יוסף ז"ל מהא דקאמר הש"ס (בפסחים דכ"ג) לימא כתנאי יעשה לכל מלאכה וכו' מה לאו בהא קמיפלגי דריה"ג סבר דלא תאכלו אחד איסור אכילה וא' איה"נ וכי אתא קרא למשרי נבלה בהנאה ואכתי דילמא לעולם ס"ל כחזקי' והא דצ"ק למלאכת הדיוט היינו להתיר איסור סחורה וכן באמת דמשני דגם ר"ע ס"ל כר"א וסבר דחלבה וגידה הותרה וע"כ למלאכת גבוה הוא דאתא ק' הא בעינן נמי למלאכת הדיוט לענין איסור סחורה ועוד הק' בס' בית דוד דאיך אפשר לומר דאיסור חלב התירה תורה בסחורה הא בקרא כתיב חלב נבלה וחלב טריפה וגו' ודרשינן בגמ' (זבחים ד"ע) ועוד בכמ"ד אמרה תורה יבא איסור נבלה ויבא איסור טריפה ויחול על איסור חלב הא נו"ט אסור בסחורה דילפינן משרצים כמפורש במשנה דשביעית וא"כ נהי דאיסור חלב מותר בסחורה ויעשה לכל מלאכה אכתי איסור נו"ט דאסור בסחורה איך הותר לסחורה והאיך יעשה לכל מלאכה ובשעה"מ (פ"ח מהל' מאכ"א ה"ו) הק' על סוגי' דפסחים הנ"ל דיליף היתר הנאה בגיד מחלב והא מדלא הוציא הרמב"ם אלא חוץ מחלב ש"מ דגיד אסור בסחורה וא"כ יש למיפרך מה לחלב שמותר בסחורה וכעין קושיתו יש להקשות בש"ס דחולין (דק"ך ע"א) בהא דאר"ל נפש לרבות את רשותה וכו' וצריכי וכו' ואמאי לא קאמר מה לחלב שמותר בסחורה ועוד קשה בש"ס זבחים (דק"ו ע"א) דמקשה לא יאמר לאו בחלב ותיתי קו"ח מנבלה או משרצים האיכא למיפרך מה להני שכן אסורי בסחורה משא"כ בחלב ותו יש להקשות מדהוציא הרמז"ל רק חלב משמע להדיא דדם ג"כ אסור בסחורה דלא כשיטת הפר"ת ז"ל (בסי' קי"ז) והסכים עמו הנוב"י תניינא (חיו"ד סי' ס"ב) רק כשיטת הבית הלל (סי' י"א) וכ"ה דעת התבו"ש שם והפר"ח וכ"ה דעת חו"ז הגאון הק' רצ"ה אבד"ק ברלין זצ"ל בספרו צבא רב (בשביעית פ"ז) אלא שגם דם אסור בסחורה א"כ במשנה דפרק כל הבשר (דקט"ו ע"ב) חומר חלב מבדם ואומר דם מבחלב וכו' אמאי לא חשיב תנא חומר דם מבחלב שדם אסור בסחורה משא"כ חלב דמותר וכעין קו' הרן בחי' להיפוך דלא תני חלב מבדם במבושל דבחלב אסור ובדם שבישלו מותר וה"נ יש להקשות ג"כ להיפוך כנ"ל: ב) ועכצ"ל אחת משתי אלה או דכל איסור סחורה ל"ה רק דרבנן כדעת התרה"ד (סי' ר') וכ"ה שיטת הנו"ב ובאר יעקב הנ"ל שם אם כי מה שהשיא הגאון