תירוש ויצהר (שו"ת) שמד

סימן קעה

בשם ה' ד' תצוה י' אדר תרצ"ו ווארשא

לכ' י"נ הרב הגאון הגדול וכו' מ' מנחם זעמבא שי' בועד הרבנים דפה

אחדשכ"ת וכו' מלתא דתמיהא לי בירושלמי (פ"א דדמאי ה"ג) ר' ירמיה שלח לר"ז כלכלה תאנים טבל וכו' והובא בתוס' שבת (י"ב ע"ב) בשם המדרש ופלא בעיני איך באמת שלח לו ר"י פירות בטבלן והא משנה שלימה (פ"ג דדמאי ה"ג) כל דבר שאין רשאי למכרו דמאי לא ישלח לחברו דמאי ר' יוסי מתיר בודאי ובלבד שיודיענו. ומבואר בירושלמי שם דחכמים פליגי עליו. ועיין ג"כ במשנה שם (פ"ה משנה ז') דתנן שאין אדם רשאי למכור טבל. והיינו אפילו במודיע לו כש"כ שלא בידיעה

גם קשה לי דברי הרמב"ם (פ"ו מה' מעשרות ה"ו) שלא כתב דאסור אפילו במודיעו. אדרבה לפי טעמו שכתב שמא יסמוך וכו' משמע דבמודיעו שרי

גם קשה לי מדוע באמת יאסרו חכמים גם במודיעו מאי שנא מהא דש"ס חולין (דף פ"ג ע"א) גבי ד' פרקים דבמודיעו שרי וכן בבכורות (דף כ"א ע"ב) למכור בהמה שלא ביכרה דבמודיעו שרי. עכ"פ הירושלמי הנ"ל תמוה. ובהחפזי לא ראיתי מי שהעיר על זה: ידידו באה"ר

ב"ה ט"ז אדר שנת תרצ"ו פראגא

הוד הדרת אהובי רב חביבי הרב הגאון המצוין המפורסם בעולם בשמו הטוב מוהר"ר צבי יחזקאל שליט"א חבר ועד הרבנים בווארשא

שלום רב לאוהבי. ע"ד קושית כת"ר בירושלמי דמאי (פ"א ה"ג) רבי ירמי' שלח לרבי זעירא חדא מסאנא דתאנים דלא מתקנן כו' איתאכלית טבל יעו"ש. ותמה כ"ת דאיך שלח טבל הלא במשנה דדמאי (פ"ג מ"ג) איתא כל דבר שאין רשאי למוכרו דמאי לא ישלחנו דמאי ורבי יוסי מתיר בודאי ובלבד שיודיעו יעו"ש. א"כ זה ששלח בלי הודעה הוא דלא כמאן עכ"ד

הנה בתוס' חולין (ה' :) ובשבת (י"ב.) הביאו מירושלמי שקלים דהי' בזה מכשול יעו"ש. אך זה קאי על האכילה בשוגג. לא ע"ז דשלח רבי ירמי' שהוא נגד המשנה. ועי' בירושלמי דדמאי (פ"ג ה"ג) דרבי יוסי לא עביד עובדא כוותי' יעו"ש א"כ למעשה גם רבי יוסי כרבנן דאסור לשלוח ויתכן דבירושלמי מעשרות (פ"ב ה"א) אמר רבי זעירא מדברי שניהם אפילו חבר ששלח לחבר צריך לעשר יעו"ש בסוגי' ובמהר"א פולדא ובעירובין (ל"ב) ועי' בירושלמי מעשרות (פ"ה ה"א) דפריך עלה וחבר חשוד ומשני נהוג בני אדם לשלוח לחבריהן טבלים בדברים הללו יעו"ש ובמראה הפנים ובגה"ש בזה

ואולם יתכן דרבי זעירא לטעמי' כאן בירושלמי דמאי (פ"א ה"ג) בהא דאמר רבי ירמי' מה רבי זעירא מיכל מידי דלא מתקנא ורבי זעירא סבר מה רבי ירמי' משלח מידי דלא מתקנא יעו"ש. וזהו דאשמעינן רבי זעירא דלא נימא כסברת רבי ירמי' דהחבר יכול לסמוך על החבר שנשלח אליו שיעשרן ובכה"ג יהי' רשאי להוציא מתחת ידו אינו מתוקן. וע"ז אמר להיפך דגם בחבר לחבר יש לחוש למכשול שחבר זה שנשלח אליו יסמוך על חבר המשלח שעישרן וכהך עובדא דכאן דאיתאכלית טבל וגם חבר לחבר צריך לעשרן המשלח. ואף דהא בהא תלי' דאם יהי' הדין דחבר לחבר א"צ לעשר יהי' חבר הנשלח חייב לעשר ולא יהי' מכשול דודאי יעשרן דליכא טעם דלא משלח מידי דלא מתקנא דהרי חבר לחבר משלח וא"צ לעשר המשלח. אבל גם להיפוך אם חבר לחבר צריך לעשר המשלח. שוב יש מכשול גם בחבר דסבר הנשלח ודאי מתקנא ולא יעשרן. ולפ"ז מובן הא דשלח רבי ירמי' דלטעמי' דין המשנה נאמר בשולח לעם הארץ. אבל בחבר לחבר א"צ המשלח לעשר דיסמוך על חבר הנשלח לו דיעשרן. ואשמעי' ירושלמי דהי' בזה מכשול וגם חבר לחבר צריך המשלח לעשרן. ועי' בתוס' פסחים (ד':) ד"ה לאו בהא דחמץ צריך לשאול אם בדק ובטבל סמכינן אחזקת חבר וא"צ לשאול דכיון ששולח לאכול מסתמא תקנה שלא יבא לידי מכשול יעו"ש. ובשו"ת פנים מאירות (ח"א סי' י"א) עמד דאימור בשולח לחבר גרע דסמך דזה ודאי יתקנו יעו"ש מהך דעירובין (ל"ב.) ולא הזכיר ירושלמי הנ"ל דגם חבר לחבר צריך לעשר ושוב איכא חזקת חבר דעשה כדין]

ומצאתי בכפתור ופרח הספרדי (סי' ל"ו) דהביא ירושלמי דדמאי הנ"ל וכתב נראה מזה דחבר השולח לחבירו או יתקן או יודיעוהו עכ"ל. וצ"ע דלא הביא הירושלמי דמעשרות. אולם למש"כ ברור דכוונתו לפרש הירושלמי דס"ד דרבי ירמי' הי' סובר דחבר לחבר שרי לשלוח ומדהי' מכשול בזה מוכח דגם חבר לחבר צריך לתקן וכרבי זעירא בירושלמי דמעשרות ופשוט. ויראה בדמאי (פ"ה מ"ח) שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך יעו"ש ובירושלמי ובלבד לחבר יעו"ש. וכתב תוס' יו"ט דאסרו שמא לא יודיענו ללוקח יעו"ש. ולפ"ז טעם איסור מכירת טבל מחשש תקלה [ועי' בפיהמ"ש (פ"ג דדמאי מ"ג) דרבי יוסי אינו חושש שמא לא יודיענו יעו"ש וזהו כהתוי"ט]

ואולם צ"ע מהך דגיטין (מ"ד.) וחולין (קל"א) הרי שאנס בית המלך גרני אם בחובו חייב לעשר יעו"ש וברש"י דהוי כמוכר טבל. וכ"כ רמב"ם (פ"ו ממעשר ה"ט) יעו"ש. והרי בית המלך בפשוטו במלך עכו"ם א"כ ליכא חשש תקלה דאכילה ומדוע תאסור המכירה. ומצאתי במהר"י קורקס (פ"ו ממעשר) דהוסיף בלשונו דהוי כמוכר ושמא יחזור וימכרנו לישראל יעו"ש. וסברתו יש לה מקור בש"ס פסחים (מ':) גבי ארבא דילמא מזבין לישראל. וכן בנדה (ס"א:) גבי בגד שאבד בו כלאים. [ובזה הי' מיושב מה דלא פליג רבי יוסי להתיר במודיעו ולהנ"ל הרי ברמב"ם (פ"ה מחמץ ה"ט) דדגן שנטבע בנהר מוכרו לישראל ומודיעי וכתב רבינו מנוח דבעכו"ם לא מהני מודיעו דאדרבא כי מודעי' מוכרו לישראל כדי להכשילו יעו"ש. א"כ רק לישראל מהני מודיעו לרבי יוסי משא"כ בית המלך עכו"ם דלעכו"ם גרע]. ואמנם יעוי' בתוס' חולין (צ"ה) ד"ה ובנמצא דמן הדין אין חשש שמא ימכרנה לישראל ותקנתא בעלמא הוא יעו"ש. ובמקו"ח (או"ח תס"ז) כתב דהוא כעין מבטל איסור יעו"ש

ואמנם ראיתי בשו"ת רבינו בצלאל אשכנזי (סי' א') דאסור למכור טבל מצד גזל השבט דכיון דזה נשתלם בעד הפירות גם בעד התו"מ שבו וכשלא יעשרם הלוקח הוי גזל השבט יעו"ש. ולפ"ז י"ל דתרתי טעמי איתנייהו דלכאורה אם הלוקח מחויב במעשר ויעשרם ליכא גזל השבט אך דבכה"ג שמוכרן לישראל יש איסור תקלה אמנם במוכר לעכו"ם דליכא תקלה שוב הרי העכו"ם לא יעשר ושוב אסור מצד גזל השבט וממנ"פ אסור למכור טבל בין לישראל בין לעכו"ם

ולפ"ז הי' אפשר לפרש טעם רבי ירמי' דשלח הטבל די"ל דלטעמי' דבחבר לא חיישינן לתקלה דמה רבי זעירא אכיל דלא מתקנא וע"כ הטעם דאיסור מכירת טבל הוא מצד גזל השבט כסברת הר"ב אשכנזי וסבר, דגם במוכר לישראל טעם זה דשמא לא יעשר הלוקח אם לא יאכלן (יעוי' רש"י גיטין (מ"ז:) ובט"ז יו"ד סי' א') והמוכר