תירוש ויצהר (שו"ת) שמב

חסו לאברהם או"ח (סי' ס"ט). ובס' מור ואהלות שער ברכות (סי' מ"א) ובשו"ת זכר יהוסף (סי' רנ"א). ובשו"ת בית יצחק (סי' נ') ובהגהות הגרצ"ח מגילה (ד"ז)

שוב ראיתי מה שהאריך בזה בדפח"ח בשו"ת פני מבין או"ח סי' תרצ"ב. ומביא שם מה דהפר"ח חולק על הרמ"א דאם אינו רוצה לקבלם לא יצא. ומש"כ בשו"ת ח"ס או"ח (סי' קצ"ו) דתלי' בב' טעמים שיש בש"מ. אם הטעם משום דילמא לא סיפק לרעהו סעודתו. או הטעם משום להראות אהבה וחבה לרעהו ע"ש

וראיתי באור תורה ח"ג שכתב: דהנה בס' אפריון פ' תצוה נתן טו"ט למה תקנו לשלוח מנות וגם למה כתיב בקרא תחלה משלוח מנות ואח"כ מתנות לאביונים הלא מצות מתנות לאביונים גדולה ממשלוח מנות כמש"כ הרמב"ם ז"ל מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודה ומשלוח מנות וכו' וכתב כי הצדקה מכפרת כמו הקרבנות. ובסוכה (מ"ט) אר"א גדול העושה צדקה יותר מכל הקרבנות ולפי"ז מסתברא כי אז בימי המן שהיו ישראל בצרה ולא הי' להם ביהמ"ק להקריב קרבנות עשו מה שהי' יכולת בידם לעשות והיו מרבים צדקה לעניים וסופן מוכיח על תחילתן שהרי תקנו אח"כ להרבות במתנות לעניים ועי"ז נצולו ומאחר שהרגישו שכל הצלתם לא הי' אלא בזכות הצדקה לכן ראוי לתקן אשר ביום זה ירבו בצדקה באופן היותר טוב ומועיל. וידוע כי הטוב שבצדקה היא שתגיע להעני באופן שלא יתבייש. וי"ל כי ע"ד זו תקנו גם הצדקה בפורים לשלוח מנות גם איש לרעהו ועי"ז לא יתבייש האביון בקבלת המתנות מאחר שדרך היום בכך. ולכן הקדים בקרא משלוח מנות איש לרעהו כי זאת היא הקדמה נכונה לשלוח ג"כ מתנות לאביונים. והנה על מצות צדקה אין אנו מברכין ומבואר בתשו' הרשב"א (סי' י"ח) הטעם משום דאולי לא ירצה העני לקבל המתנה שנותן לו ולא עשה מצוה כלל. ועתה אם יברכו על מצות משלוח מנות ועל מתנות לאביונים לא יברכו א"כ לא הועילו בתקנתם כלל כי אז יהי' היכר בין משלוח מנות למתנות לאביונים כי פעמים שהעני יקבל המתנה בעצמו אצל בעה"ב ויראה שעל משלוח מנות מברך ואכתי העניים יתביישו לכך לא התקינו ברכה על מצוה זו שלא יהי' שום היכר בין משלוח מנות למתנות אביונים ויהי' מצות הצדקה בשלימות כי זה הי' כל מגמתם ע"ש. וכבר מצאתי דברי האפריון גם להח"ס בס' תורת משה בח"ת לפורים כעין הא דסוף תענית שלא לבייש את מי שאין לו והארכתי בזה ת"ל בספרי דגן שמים למס' ר"ה (דף מ"ה ע"ב) ועי' לעיל סי' ק"ה: דברו ידידו בלונ"ח סימן קעג

בשם ה' יום ג' ויק"פ כ"ג אדר תרצ"ו ווארשא

לכ' י"נ הרה"ג וכו' מ' יוסף פאצנאוופקי נ"י בק' פאביאניץ: קבלתי ספרו היקר פרדס יוסף אשר שלח לי למנה וכו' ואשר ביקש לכתוב לו איזה הערות וכו'. ראיתי בספרו בפ' חיי (כ"ד נ') ויען לבן ובתואל וגו' וברש"י לבן רשע הי' שדיבר קודם אביו מביא בשם שו"ת חות יאיר (סי' רכ"ה) שהק' מהא דויענו בני יעקב (וישלח ל"ד י"ג) ואף דהוי קודם אביהם. ותי' בדפח"ח דהתם לא דיבר יעקב כלל. ומתרץ עד"ז דברי התוס' ערכין (ד"י ע"ב) שקשה מגמ' חולין (דצ"א דאם ישראל אין אומרים שירה כלל יכולין מלה"ש לומר שירה אף שאין אומרים קודם ישראל

ויש לדבר בזה במש"כ בפיה"מ להרמב"ם (בפ"ד דר"ה) לענין הלל דישראל אינם יכולים לומר שירה כלל ע"ש וז"ל. לפי שלא היו קורין הלל לא בר"ה ולא ביוה"כ פי שהם ימי עבודה והכנעה ופחד ומורא מהשם ויראה ממנו ומברח ומנוס אליו ותשובה ותחנונים ובקש' כפרה וסליחה ובכל אלו הענינים אינו הגון השחוק והשמחה עכ"ל הזהב ועי' בס' ילקוט הגרשוני או"ח סי' תקפ"ד בשם א"ר סק"ד קושי' בשם ס' אמרכל דפח"ח

הגם דק"ל על טעמו של הרמב"ם שאמר דאין לומר הלל בשמחה בר"ה. הא חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. ובגמ' ברכות (ד"ס ע"ב) לקבולינהו בשמחה ומה זאת שהוא יום הדין וחרדת הדין. גם במש"כ הרמב"ם שהוא יום התשובה הא תשובה ג"כ צריך להיות בשמחה כנודע מזקיני הגה"ק הר"ר שמעלקא מנ"ש זצ"ל בדרוש לכל נדרי בסו"ס דברי שמואל. ועי' בס' ישמח ישראל בח"ת לשבת תשובה

ויש לדבר במש"כ בתו"נ ח"א בענין בכי' בר"ה בדעת הגר"א ז"ל. ובנחמיה (ח' י') כי חדות ה' הוא מעוזכם. שהי' שם בר"ה. ויש חולקים על הגר"א בזה. גם בענין פסל מיכה שעומד בשמחה וישראל אומרים את ההלל ( בפסחים קי"ז) ושם פי' בשמחה

שוב מצאתי בס' מקור חיים טור ברקת לר"ה שמקשה זאת למה אין אומרים הלל בר"ה משום דספרי חיים וכו' פתוחין הא צריכים לקבל יסורים באהבה. אבל לעד"נ לתרץ זאת ע"פ היפ"ת שהק' בגמ' מגילה (דל"א) אין מפסיקין בקללות דאין דין שבני יתקללו ואני מתברך. והא חייב אדם לברך על הרעה וכו'. ותי' דה"מ ביחיד אבל בפורעניות דרבים לא מברכין על הרעה וכו' [הובא לעיל סי' ל"א] וניחא הכל

והנה לענין שנז' לעיל שאין מלה"ש אומרים שירה עד שישראל אומרים שירה. י"ל בשני אופנים. או עדש"כ ש"ב ומחו' הגה"ק מסטאניסלב זצ"ל בהקדמתו לספרו על הגש"פ שבחא דמרא דע"י שכבר אמרו ישראל שירה יכולים אח"כ המלאכים לומר שירה משום דמעלות המלאכים גבוהים יותר מישראל. והמה אומרים שירה אחר אשר יקבלו ההשפעה והכח מישראל אשר מדרגתם היא למטה ממדריגת המלאכים ע"ש סברא נפלאה בזה. דזאת שישראל אומרים שירה למטה ואח"כ המלאכים למעלה זאת מורה על מדריגת המלאך שגבוה יותר וכ' עוד שם דלעתיד בעת שיעלה הרצון מאת הבורא ב"ה מאמרם ז"ל על פסוק כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל ומפרש הר"ן ז"ל (נדרים ל"ב) שיעלו, בית ישראל למדריגה העליונה עד אשר המלאכים ישאלו אותם מה פעל אל. ויהיו אז המה למעלה מהמלאכים ע"ש דפח"ח

ופירשתי בתפלה לאל ברוך נעימות יתנו למלך אל חי וקיים וכו' היינו שכבר ברכו אותו ישראל מלמטה. וזה לאל ברוך. אז נעימות יתנו המלאכים שגבוהים יותר

ובאופן אחר י"ל דהא דישראל אומרים שירה לפני המלה"ש הוא מפני שמעלת ישראל גבוהים יותר ממלה"ש. כחז"ל (חולין דצ"א) חביבין ישראל וכו' ממלה"ש וכו' והאריך בזה באהל יעקב בשלח. ובס' שעב"ר בשלח במשל נפלא. במחלוקת המפורשים די"א דמלאך גדול יותר מאדם. וי"א להיפך וכשאני לעצמי אמרתי סברא בזה דהאדם גבוה יותר עפימש"כ בהקדמת הגהות יפה עינים למס' שבת בשם ספרי דרוש וז"ל בתהלים (מ' כ"ב) כי לא בזה ולא שקץ ענות עני ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו וגו'. ע"פ דמיון לאיש קטע יד (גדם) מוביל שי למלך מורה שעות ממעשה ידו האחת הנשארה לן לפליטה. שעצם הכלי ל יתרומם במעלתו על יתר המורי שעות היוצאות מבתי האומנים. אך אם בעליו הגדם עמו הוא לפלא שאיש כזה אמן ידו לעשות כלי מפוארה., כן תפלת העני נפלא משארי תפילות אף שגם תפלתו היא מהולה במחשבות זרות. אך בהביטו על מראהו שאיש כזה המעונה ומדוכה יכול להעריך