תירוש ויצהר (שו"ת) שמא

דרעהו כתיב מחזי דמשוי את רבו לרעהו והוי לדעת הי"א ברמ"א (סי' רמ"ב סט"ז) אין לתלמיד לשאול בשלום רבו וכו' וי"ל דאסור וגם לא יי"ח בזה וכו' ע"ש באריכות

ולענ"ד להביא ראי' דיצא עפימש"כ בס' קרבן תודה בראש מס' מגילה בחידושי דינים שם אות ה'. יש להסתפק אם יוצא אדם בשילוח דברי תורה לרעהו עבור שילוח מנות מכיון דנדמה התורה לאכילה ושתיה כמ"ש לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי וגם משמחת לב ואיכא שמחה ועיין בהקדמת ס' מחיר יין להגאון רמ"א. ובזה ניחא דברי הגמרא לקמן (ד' ז' ע"ב) רי נשיאה שדר כו' ותמוה. א' למאי נקט קיימת בנו האי בנו מיותר הול"ל קיימת ומשלות כו'. ב' מאי רבותא שלח לו פשיטא דבמתנות נכבדות כאילו קיים ידי משלוח מנות. ג' למאי סיים הך ומתנות לאביונים ורש"י באמת ל"ג. אכן מבואר בהלק"ט דאם שולח לעני אחד ב' מתנות יצא ידי מתנות לאביונים וא"צ לשלוח עוד לעני וזהו שחידש לו ר' אושעיא דאת שלחת לי אטמא וגרבא דהוא ב' מתנות קיימת ומתנות לאביונים כמו לשנים ור"א התכוין לקיים בשלחו האי ד"ת לקיים ומשלוח מנות איש לרעהו וכך התכוין קיימת בנו פי' אתה בצירוף עמנו נתקיים שניהם ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים יען כי אתה מקיים באטמא וגרבא ואנכי בד"ת. ובגמ' שם קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות וכו' א"כ משמע דיי"ח לרבו. ויש לדבר בזה להטעמים במצות משלוח מנות בשו"ת תה"ד (סי' קי"א) ובשו"ת ח"ס או"ח (סי' קצ"ו) בטעם בעל מנות הלוי ובשו"ת כ"ס חאו"ח (סי' קמ"א) ובס' מור ואהלות שער ברכות פ' מ"א. ובשו"ת בנין ציון ח"א (סי' מ"ד) ובס' עיקרי הדינים (סי' ל"ו): והנני דו"ש. סימן קעא

בשם ה' א' בהר כ"ו למב"י תרע"ט פלונסק

לכ' ש"ב הרב הגדול וכו' מ' פנחס ארי' ליבוש פרענקעל נ"י בק' וויעליטשקא

א) בין המון טרדותי הנני להשיבך בקצרה. בדבר האיסתפקתא שלך בשולח משלוח מנות מגזל אחר יאוש. יפה העירות מהא דקידשה בגזל. ועיין גיטין (דף נ"ה) בהא דעולא דבר תורה וכו' ובתוס' שם דאף דסובר עולא יאוש קני. לענין קרבן פסול משום מצהב"ע. והרמב"ן בחי' שם ובמלחמות כ' כיון דיאוש מועיל רק בצירוף שינוי רשות וא"כ קודם שהקדיש לא הוי שלו ולא קרינן בי' קרבנו וכו' ע"ש אבל דעת הרשב"א דהקדישתו וקנייתו באים כאחד וכן דעת היש"ש בב"ק. הגם דהקצה"ח (סי' קנ"ג סק"א) כ' דדעת הרשב"א דהקדישתו וקנייתו באים כאחד הוא דוקא לענין יאוש ושינוי השם ולא לענין יאוש ושינוי רשות ע"ש

וכבר פי' לענין קושיית היש"ש על הרא"ש דבקידש אשה בגזל אחר יאוש דלהוי דאורייתא די"ל לפמש"כ המהרי"ט בחידושיו לקידושין (דף ז') באומר חציך מקודשת לי וכו' דאינו דומה למקדיש, חצי בהמה דפשטו קידושין בכולה דהתם בהמה הכא איכא דעת אחרת והק' דהרי היא אינה מעכבת ומסכמת להקידושין. ותי' המהרי"ט דשוב הוי כי יקח ולא כי תלקח וכיון שהיא מסייעת להקידושין לא מהני. והוא ע"ד סברת הר"ן בנדרים בסוגיא דבר פדא דצריך להיות כל הקידושין מצידו בלי סייעתא ממנה. וא"כ גם כאן שלא היה רק יאוש לבד רק עי"ז שהיא קונה החפץ אף הוא קונה אותו ונגמר הקנין על ידה והיא מסייעת להקידושין והוי כי תלקח. ועיין בשו"ת אוריין תליתאי (סי' קנ"א) ובס' נפש חיה, ח"ד בסוגיא דחטאת גזולה. ובחידושי בסוגיא דהמקדש במלוה בישוב הרמב"ם ז"ל ועי' בספרי פינות הבית (סי' נ"ז). הגם דאכתי שפיר הקשה היש"ש משיטת הרמב"ם (בפ"ה מה' אישות) שכ' דבקדשה בגזל מקודשת מדאורייתא וכמו שפי' שם הה"מ דהוי יאוש ושינוי רשות

ב) גם מה דאיסתפק לך אם יוצאין משלוח מנות בד"ת כבר האריך בזה בס' קרבן תודה בחי' לריש מס' מגילה אות ה' ובס' תל תלפיות משנת תרס"ה ועי' לעיל סי' ק"ע

ג) גם לענין משלוח מנות במתנה עמ"ל האריך בזה שם בס' קרבן תודה אות ז' ועיין בזה בברכי יוסף או"ח (סי' תרצ"ה סק"ה) ובס' המקנה (כלל ל"ד פ"ו). ועי' בפרמ"ג (סי' תרצ"ד במ"ז סק"א) ובס' עקרי הדינים סי' ל"ו (אות כ"ד). ועי' יד שאול. ובפ"ת יו"ד (סי' ס"א). ובילקוט הגרשוני או"ח סי' תרצ"ה. ובס' תורה מציון שנה ה' ח"ד סי' ו' בזה

ד) ומה שנסתפק אם יי"ח בשלוח מנות שניפטאבאק או טאבאק לעשן. וגם מי שאינו מעשן ואינו מריח אם מקיים מ"מ בשלחו למי שמעשן ומריח. ובחכמת שלמה כ' דבעי שיהי' ראוי להמשלח. לדעתי בודאי לא יצא דלאו אכילה ושתי' היא. לא מיבעי' להאוסרים העישון ביו"ט (ע' מג"א סי' תקי"ד) אלא אפי' להמתירים היינו דעכ"פ הוי צורך אוכל נפש קצת עי' פנ"י (שבת דל"ט ע"ב) דבא לעכל המזון אבל לא הוי מידי דאכילה והרי במג"א מבואר דבעינן בשר מבושל. ואף דהפר"ח כ' דיוצאין גם בתרנגולים שחוטים (ואולי תרנגולים שאני דחזיין לאומצא כדאיתא (בשבת דקכ"ח). אבל עי' בש"ע או"ח (סי' ש"ח סעיף ל"א) דגם שאר בשר חזי לאומצא ועי' פרישה יו"ד סי' ק"א אות ב') היינו דראוי לבשלם. אבל לא ציגארעטין וטובאק דלא הוי מידי דאכילה כלל וידעתי שיש מקום לומר להיפך דאפי' להאוסרים העישון ביו"ט משום דאינו שוה לכל נפש מ"מ יוצא יי"ח לאנשים המעשנין. אבל אינו נראה לי. ובעיקר הענין אם בעינן ראוי למשלח ג"כ שכתב הח"ש הנ"ל עי' בתשובת מהר"ם שיק או"ת סי' שמ"א בזה וכמדומה לי שכבר כ' אלי בזה יד"נ הגאון ר' חיים דוב גראס אבד"ק פעטריוא. ועי' בהקדמתי לס' צבא רב ד"ט ע"ב: שאירו ואוה"נ. סימן קעב

בשם ה' יום ג' תצוה ט' אדר תרצ"ו ווארשא

לכ' י"נ הרב הגאון מ' אברהם צבי נ"י שור אבד"ק מאניסטרישץ

האיר מול עיני ספרו שביבי אש וכו' ושמתי עיני בדף ק"א בענין הקושי' למה אין מברכין על מצות משלוח מנות. וכבר הובא בספרי פינות הבית סי' ק"ו מש"כ אלי י"נ הגה"צ מ' זיסמאן אליעזר סופר אבד"ק פאקש זצ"ל וז"ל. בימי בחרותי שאלתי לאדמ"ו גאון ישראל כ"ס ז"ל למה לא מברכין על ש"מ כי הרשב"א הק' על צדקה כן ותי' דלמא לא ירצה לקבל העני אבל בש"מ מבואר גם אי אינו מקבל יוצא וצע"ג עכל"ק. ועי' במג"א סי' תרצ"ב. ובפמ"ג שם תי' הא דליכא ברכה דהוא כמו צדקה יען שהיא תלוי' בדעת אחרים ושמא לא ירצה לקבל כטעם שו"ת הרשב"א סא י"ח. ושו"ת הרמב"ן המיוחסת סי' קפ"ט. ותמהו על הפרמ"ג משיטת הרמ"א הנ"ל* ועי' בזה בס' ילקוט הגרשוני סי' תרצ"ב. ובשו"ת יד אלעזר (סי' מ"ד) הביא הטעם של המג"א תר"ס. תרצ"ב. דלכך לא תקנו לברך שהחיינו על סעודת פורים ומשלוח מנות וכו' וכוונתו דסעודת פורים עם משלוח מנות חדא מצוה היא כדמצינו (נחמי' ח') לכו אכלו משמנים ושלחו מנות לאין נכון לו וכו' ע"ש. ובשו"ת