תירוש ויצהר (שו"ת) שמ

התינוק וליקח הלב ולבשלו במים וליתן מזה להתינוק ואומרים שכבר ניסו הרפואה כמ"פ ונתרפאו מזה. אם מותר לעשותו ע"ש התשובה. וראיתי בשו"ת מחנה חיים חיו"ד ח"ב (סי' ס') שאלה באיש חולה נכפה ר"ל וכעת נדפס ספר בלשון אשכנז ושם סגולה בשם הרמב"ם ז"ל ליקח עצם מן המת ולכתוש במכתשת והאבק ההיא ישתה החולה עם מים ונשאלתי אם מותר לעשות כן וכו' ע"ש. ופה שמעתי שהרה"ק מהר"א מטשעכנאווי ז"ל צוה לחולה נכפה דפה שלא ילך למקום שמונח מת. ומצאתי שכן מבואר במדרש רבה פ' אמור. גם ראיתי בשו"ת דמשק אליעזר (סי' ל"ו) שאלה בענין עוף טמא ידוע שיאכל החולה שיש בו סכנה. והרפואה הוא מצד סגולה ולא מדרכי הרפואה ע"ש. וראיתי בספרו סגולות ישראל מערכת ח' אות ט"ז והלאה. ובמערכת נ' נכפה ע"ש

סגולה בס' שפתי צדיקים פ' בראשית לענין זיבת דם החוטם. ואתי ל"ע הי' מחלה זו ערך ה' שנים. עד גמר שנת תרמ"ג שנסעתי למרחץ ערינסדארף אשר בשלעיזיען. עפ"י פקודת הרופאים הגדולים מווארשא. שם ישבתי ג' חדשים. ועסקתי ברפואות שונות. ותלי"ש שבתי לביתי על ר"ה בריא אולם

סגולה לשריפה בס' עיקרי דינים חאו"ח סי' י"ד אות פ"ה בשם פחד יצחק. ובמנחת שבת סי' פ"ה

מצאתי בכתי"ק של זקיני הגה"ק מהרצ"ה אבד"ק ברלין וז"ל: ב"ה. לקדחת שלישית ב"מ. מצאתי בס' אחד מספרי האומות ליקח שפין וועבש און ווייסיל פון ביצה און קין רוס אונט אלש איין זאלב גימאכט און אויף דעם דפק גילייגט וכ' שהוא בדוק ומנוסה. ואני הכותב נסיתיו שני' פעמים לשני בני אדם והועיל בעזרת השם יתעלה

לכאב שיניים. טעסטליהרט קיהן איהל ד' צ"ל נעגליך איהל ו' צ"ל. טאנין צאפין איהל ד' צ"ל. שפיק איהל ג' צ"ל פערגמיט איהל ו' צ"ל. כ"ד שעות שטיהן גילאזט זיך צו טעטליהרן בחמה. אדר זונסט אביסל חם. און אפ גיקלעהרט פון דען זאן און דען ווידער כ"ד שעות אפ גישטעלט אונט הערנוך גיברוכט

לכאב שיניים. ראיתי שנוקבין ביתד כידוע באלו אותיות כתובים בנתר על הדלת גדא גדס גלא גלס

ובס' אחד מצאתי כך. יקח יתד מהנפח בחנם למען השם וגם נתר בחנם ויכתוב על הכותל זה אישישוש נשישוש אשפריטוש ויתקע בכל אות וישאל אם עדיין כואב לו ובמקום שיכלה הכאב יתקע היתד שלא תמוט ולא יבוא לו החולי לעולם וצריך לתקוע במקום גבוה שלא. יקחוהו משם: עוד א' תשא עליך קמיע שכתוב עלי' שם אופלא

רפואה טבעית ג"כ מס' הנ"ל אומגילעשטין קאליך כמו אגוז קטנה וגם שמן זית כמו שני לעפיל פול ויניח הסיד תוך השמן זית ויעמוד אצל האש ביז דער קאליך אפ גילעשט איז ויעשה מזה קוגיל ויניח על השן ויתרפא בו ע"כ

ע"א קח שאור ומלח קצת מעורב יחד היטב שיהי' חתיכה ושרפהו לאפר ותעבירהו בבגד פשתן דק ופזר על אותו מקום הכאב וישקוט בדוק

ע"א יכתוב על נייר זאת הצורה טיף טיף וקח יתד ותקע באותו שן הכואב ותקע בכל אות ובאות טיף שכלה הכאב תקע באותו אות למעלה מפתח שיוצא ונכנס בו או תקע באות טי"ת

תמואל הוא מלאך גדול וחשוב עומד בשמאל השכינה ממונה על עשרה רבבות מלאכים טוב לכאב שינים קח יתד של ברזל במה שיתברזל הסוס רגליו וכתוב זה המלאך עם השם גשפדוטוש אגודוטוש גטפידיטוש וקח היתד ותקע בכל אות ושאל אם כואב לו עוד ובאותו שיכלה תן היתד ותניחנו בו שלשה ימים ושלשה לילות זה דוקא. ס"א לכאב שיניים כתוב אלו השמות גשפרוטוש אגידידיוש גשפידידיטוש

ע"א לילך אצל אילן ערבה וליקח נוף א' אונט אין זאלכין איין שניידען און אויף שפאלטין מאמצעותו איין שטיקכן רויש גשיטין און דמיט גריבן אין די צעהין אין צאהן פלייש דער נאך ווידער אין זיין פלאץ גילייגט אין זאל צווייג מיט איין פאדים פער בינדן אין מיט דער עהרד פון דעם גרונד פון דער ערבה צו גיקלעבט די ערבה מוז אבר זיין וועלכי ביים מים שטייט. עכל"ק של זקני גאון ישראל מברלין זי"ע. והדפסתי הדברים בס' בית משולם (דף כ"ט) ע"ש: והנני ידידו בלונ"ת. סימן קסט

ב"ה יום ה' קרח תרס"ב פלונסק

לכ' ש"ב החו"ב וכו' מ' נתן זאב הכהן נ"י בק' ווישאנראד

מכתבו קבלתי ואשר הציע קושי' בשם אביו הרה"ג מהר"א ראבד"ק ווארשא ז"ל בב"ק (ד"ד ע"ב) דמקשי הש"ס גנב וגזלן דממונא הוא ליתני. הא קתני לי' שומר חנם והשואל. פירש"י השואל לאו דוקא כו'. וכ' בשטמ"ק א"נ י"ל דלאו דוקא שואל דקרא קאמר אלא ש"ח ששלח בה יד ושואל שלא מדעת גזלן עכ"ל והק' אביו ז"ל לפ"ז מאי מתרץ הש"ס על הקושי' ר"ח נמי הא תני לי' ש"ח והשואל תני ממונא דאתא לידי' בהיתירא וקתני ממונא דאתא לידי' באיסורא. ולפי דברי השטמ"ק אם תני שומר חנם והשואל קתני נמי בזה ממונא דאתא לידי' באיסורא וצ"ע מאוד

ולע"ד לא קשה מידי. ואינני מבין כלל כוונתו. דאין כוונת השטמ"ק שואל שלא מדעת מתחילתו דואת בודאי הוי אתי לידי' באיסורא. רק שואל שלא מדעת קאי על ש"ח. היינו ע"י שהש"ח שלח יד בהדבר הניתן לו לשמירה. עי"ז הוי כגזלן. א"כ שפיר אתי לידי' בהיתירא. ועוד יש לדבר בזה במה שכתבתי בספרי דגן שמים פסחים בענין שואל שלא מדעת כו' עיי"ש (דף י). ולעיל סי' י'

ומה שהק' בש"ס ב"ק (דע"ד ע"ב) מעשה בר"ג שסימא את עין טבי עבדו והי' שמח שמחה גדולה מצאו לר' יהושע א"ל אי אתה יודע שטבי עבדי יצא לחירות. א"ל, למה. א"ל שסמיתי את עינו. א"ל אין בדבריך כלום שכבר אין לו עדים. וקשה דהרי ר"ג שהי' סובר שהעבד יוצא לחירות אף דליכא עדים. א"כ כבר נתייאש ממנו. ואמרי' בגיטין (דל"ח) נתייאשתי מפלוני עבדי יוצא לחירות וכופין את רבו ליתן לו גט שיחרור. וא"כ סוף סוף יוצא לחירות אף דליכא עדים. מחמת יאוש דר"ג. כבר כתבתי בזה בספרי שו' פינות הבית (סי' ע"ה): והנני שארו בלונ"ת סימן קע

ב"ה אור ובפ"ק תזריע תרנ"א קרסניבראד

לכ' תלמידי המופלג מ' אהרן נ"י גרוסמאן פה. ע"ד שאלתך ממני אם תלמיד שולח מנות לרבו אם יי"ח או לא משום דרעהו כתיב. תדע דכבר הובא שאלה זו בשו"ת מהר"י אסאד (חאו"ח סי' ר"ד) ז"ל מה שנסתפק בדין אם תלמיד שולח מנות לרבו בפורים אי יצא י"ח כיון