תירוש ויצהר (שו"ת) שלט

משופר יש מקום לומר דאף המודר עצמו רשאי לתקוע. דאף אם נאמר דאיכא הנאת הגוף כשהוא עצמו תוקע. עכ"ז מותר דהרי אין נהנה כ"א בעת התקיעה ולא אחר עשיית המצוה וא"כ אמרי' מצות לאו ליהנות ניתנו אף דאיכא הנאת הגוף ולא דמי למודר הנאה ממעין

אך י"ל דעכ"ז צדקו דברי הכלבו הנ"ל והנמשכים אחריו דס"ל דמודר הנאה משופר לא יתקע הוא בעצמו. ואקדים עוד מה שאמרתי בחידושי מהא דאמרי' בריש פרק ד' דר"ה (דף כ"ט ע"ב) דהא דר"ה שחל בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה. היינו משום דמדאו' מישרא שרי ורבנן הוא דגזיר בי' כו' גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים כו' ע"ש, וראיתי להגאון בעל עצי אלמוגים בחיבורו מעין החכמה על מנין המצות (דף ע"ג ע"א) שהקשה לר"א דס"ל בשבת (דף קל"א ע"א) דשופר וכל מכשיריו דוחין שבת א"כ איך שייך גדרה שמא יעבירנו כו' הרי אף אם יעביר ליכא איסורא דאו' כיון דמכשירי שופר דוחין שבת. וכעין זה מקשה הש"ס בפסחים (דף ס"ט ע"א) אהא דאמרי' דהזאה לא דחי שבת משום שמא יעביר ד' אמות ברה"ר דלר"א ניעברי' דהא ס"ל מכשירי מצוה דוחין שבת עכ"ד הגאון הנ"ל. ונראה עפמ"ש בס' תמים דעים להראב"ד ז"ל (סי' ע"ז) וז"ל נשאלה שאלה כו' מה טעם גזרו בשופר ולולב כי מיתרמי בשבת שמא יעבירנו כו' ובמילה לא גזרו. והשיב מצות התלויות בקביעות החודש גזרו דשמא אנו טועים בקידוש החודש ואתי לחלל שבת שלא לשם מצוה. אבל מילה שהוא בשמיני וליכא למיתלי בטעות לא גזרי' עכ"ל ע"ש. ועיין בש"ס דר"ה (דף כ"ט ע"ב) בתוס' בד"ה אבל כו' ועיין בר"ן בפ"ד דסוכה ובפ"ק דמגילה ובמג"א (סי' תקפ"ח ס"ק ד') ובשער המלך (בפרק ב' מה' שופר ה' ו'). ולפ"ז ממילא דל"ק קושי' הגאון הנ"ל דאף דס"ל לר"א מכשירי שופר דוחין את השבת. עכ"ז היינו בענין שנודע כי היום הוא י"ט של ר"ה, משא"כ אחרי דיש לחוש שמא אנו טועים בקידוש החודש. א"כ הרי יש לחוש שמא אין כאן מכשירי מצוה כלל ושפיר גזרו שמא יעבירנו כו'. כ"ה פשוט והארכתי בזה בחידושי

ומעתה נאמר דה"ט דהמודר הנאה משופר אסור לתקוע בעצמו כיון שיש בו הנאת הגוף. ואף שאין הגוף נהנה כ"א בשעת עשיית המצוה. וא"כ בזה אמרי' מצות לאו ליהנות ניתנו אף דאיכא הנאת הגוף. עכ"ז אחרי דיש לחוש שמא אנו טועים בקידוש החודש. א"כ איכא למיחוש שמא אין כאן מצוה כלל וא"כ הרי נהנה גופו מהתקיעה שלא במקום מצוה. ולכך לא יתקע בעצמו אבל אדם אחר מותר לתקוע בו דאז אין כאן הנאת הגוף כלל כ"א הנאת מצוה. וא"כ אין כאן איסור ממ"נ אם היום י"ט הרי איכא מצוה ומצות לאו ליהנות ניתנו, ואם היום יום חול א"כ אין כאן הנאת מצוה כלל

ולפ"ז יש מקום לחלק בין תקיעת שופר דר"ה לתקיעת שופר של תענית. דתקיעת שופר דר"ה דאין אנו בקיאין בקידוש החודש. שפיר די"ל דהמודר הנאה משופר אסור לתקוע בעצמו מטעמא דכתיבנא. משא"כ במצות תקיעת שופר דתענית דאז יש כאן ודאי קיום מצוה. א"כ המודר הנאה משופר רשאי לתקוע בעצמו. דאף דאיכא הנאת הגוף כשתוקע בעצמו עכ"ז אחרי שמקיים מצוה בעת תקיעתו א"כ הרי בזה אמרי' מצות לאו ליהנות ניתנו אף דאיכא הנאת הגוף וכדאמרן. ומעתה עולה שפיר פסק הש"ע. דבי"ד (סי' רכ"ה) הנ"ל י"ל דמיירי בתקיעת מצוה של תענית. א"כ שפיר פסק דהמודר הנאה משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה והיינו דגם בעצמו מותר לתקוע וכדאמרן. אמנם בא"ח (סי' תקפ"ו) דמיירי בתקיעות דר"ה שפיר פסק דהוא בעצמו לא יתקע ומשום דאיכא למיחוש שמא נהנה גופו משופר שלא במקום מצוה וכדאמרן כ"נ לענ"ד

אמנם כל זה במודר הנאה משופר. משא"כ בעכו"ם שהביא שופר מחוץ לתחום שפיר סתם המחבר וכתב תוקעין בו. והיינו דאף הישראל שהובא בשבילו רשאי לתקוע בו. ומשום דמצות לאו ליהנות ניתנו. ואי משום שנהנה גופו משופר י"ל דממ"נ אין כאן איסור. אם היום י"ט הרי יש מצוה בתקיעה ובזה אמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו אף דאיכא הנאת הגוף. ואם היום יום חול הרי אין כאן איסור תחומין כלל. כ"נ נכון בעזה"י יע"ש. והנה לפמש"כ בשו"ת אהל אברהם סי' ע"ח דהכלבו סובר כן רק בנדר מיושב שפיר קו' הפר"ח בסתירת הש"ע או"ח תקפ"ו סי' ה' לסעיף כ"א והבן

והנה בקו' התוס' ר"ה (דכ"ח) ד"ה אמר ר"י יש ליישב עפ"י קושי' הכפ"ת בגמ' כיון דמעל הא קול וכו' אין בו משום מעילה. ותי' דדוקא במקדש דהוא לא עשה רק שמע ושוב הקשה להכלבו דמיירי באחר תקע. א"כ מיושב דדוקא בעולה דמיירי ע"כ בעושה בעצמו כיון דמעל א"כ מלה"נ כשיטת הכלבו. אבל בשופר של ע"ז י"ל דאחר תו ומללה"ב ועי' בשו"ת בית משולם (דף כ"ב ע"ב). ובספרי דגן שמים בריש ר"ה. ולדף כ"ח: ידידו בלונ"ת סימן קסח

ב"ה יום ג' ב"ב תרס"ו פלונסק

לכ' י"נ הרב הגאון וכו' מ' שבתי כ"י ליפשיץ ראבד"ק יולניצא אונגרין

שמחה אזרוני בקבלי היום ספרו סגולות ישראל אוצר כל חמדה וכו'. ולבקשתו הנני מודיעו כי זכרתי ימים מקדם. זה כששה עשר שנים הייתי בווארשא. ושמעתי כי שם נמצא באותו פרק י"נ הגה"צ ר' יושע בער סאלאווייציק אבד"ק בריסק שוכב על ערש דוי. והלכתי בליל ש"ק לבקרו באכסניא שלו. ובאותו עת הי' לי כאב ודלקת עינים. ובתוך השיחים אמר לי כי קבלה בידו מזקנו הגה"ק ר"ח מוולאזין ז"ל אשר סגולה לכאב עינים להביט בלבנה בלילות בעת שמאירה בזוהרה ברקיע ועי"ז נמשך קרירות לעינים וחום הדלקת יוצא. ועי' בס' סגולות ישראל (דף פ"א)

פ"א נשאלתי מרב א' שגילה לפני צערו כי בתו יש לה חולי נופל ר"ל. והראיתי לו מש"כ בשו"ת עזרת יהודה סי' כ"ו כ"ז כ"ח ע"ד א' שנכפה ר"ל והגיד א"י שאביו הי' לו ג"כ חולי כזה וציוה א"י א' שיאכל ביצה מעוף טמא שנקרא באדטשאן ונתרפא מזה ורצון כ"ת לשמוע חו"ד אם רשאין להאכילו עפ"י דתוה"ק וכו'. ובסוף סי' כ"ח סיים שוב שמעתי כי נעשה מעשה בנ"ד וכו' ותה"ל עלתה בידינו כי בעזהש"י הי' מזור ותרופה לאיש הלז וכו'. וע"ש אופני ההיתר בזה

ובשו"ת ח"ס חיו"ד (סי' של"ט) כ' ע"ד כהן שיש לו חולי נכפה ר"ל מסוכן מאד לפעמים נופל באחת הפחתים ובא באש ובמים ונמצא בס' שיתן ידו ליד ערל מת ויאמר לחש קח ממני החולי שאינו מזיק לך ולי אתה מטיבו וכבר ניסה א' רפואה זו ונתרפא ועתה נפשו בשאלתו אם הכהן מותר לסמוך לטמא עצמו במגע במת ערל וכו' ע"ש התשובה באורך

וראיתי בשו"ת אבני צדק (חיו"ד סי' ע"א) ע"ד השאלה תינוק בן ו' שנים שיש לו ח"נ ר"ל שאומרים כמה אנשים שיקח שרץ הנקרא מילדווארעס ולהרוג אותו בבית