תירוש ויצהר (שו"ת) שלז

דכתיב מימינו חש דת למו ובזרוע עזו זה תפילין שנא' ד' עוז לעמו יתן ומנין שהתפילין הם עוז לישראל שנא' (דברים כ"ח), וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך, ולכאו' קשה איך מוכח מכאן דהתפילין נקראים עוז דהרי משמעות הקרא הוא דהשם נתן עוז לישראל במה שמניחין התפילין וכל עמי הארץ רואין אותם ויראים מהם אב דהתפילין אינם נקראים עוז, ועוד דאצל ישראל שפיר יש לומר דהתפילן נקראים עוז מטעם זה דכל עמי הארץ רואין אותם ויראין מהם אבל התפילין דמארי עלמא למה יהיו נקראים עוז: ולענ"ד פשוט כיון דיראין מישראל ע"י שהולכים בתפילין ונקרא עליהם שם ה', א"כ יראים גם מהקב"ה, וביותר יובן כיון דבתפילין דמרי עלמא כתיב בהו ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, לכאו' אם אין ישראל עושים רצש"מ ח"ו, הוי כתפילין פסולים כביכול כמבואר בספה"ק, אכן התי' הוא מצד מדת חנון אף שאינם כדאים, כדאיתא בתוס' ר"ה (די"ז ע"ב) הבדל בין רחום למדת חנון, כי חנון הוא שחונן בעת הדחק לגאול הצועק וכו' ומדה זו כביכול שבעל כח יש לו לחון על הצועק אף שלא כדין כדכתיב (שמות כ"ב) והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני וכו' ועי' באריכות בקונטריסי אהל אהרן בסו"ס בית אהרן, ובפתח הבית (דף כ"ד) בספרי בית יחזקאל, ובס' דובר שלום דפ"ח

והנה בתוס' שם דייקו כביכול שבעל כח, היינו מטעם זה שהוא ית' הוא בעל כח יכול לחון אף שלא כדין כי השופטים בארץ מוכרחים לעשות דייקא כפי חק הדין, אבל אחר שישפטו חייב מיתה לתליה, והחייב נותן בקשה אל המלך יכול הוא בכחו הגדול, שהוא למעלה מחוקי הדין לחוננו (בעגענעדיגען), וזה ע"ד גמ' (שבת דפ"ח) אשכול הכופר וכו' מי שהכל שלו מכפר לי על עון גדי וכו' היינו שהכל שלו והוא בעל כח יכול לחון כנ"ל. ובאבינו מלכנו כי אין בנו מעשים וכו' עי' סידור הגר"א בזה דפח"ח בשם הגר"י בלאזיר ז"ל, ועפ"י דבריו בהק' תוס' ר"ה הנ"ל, וא"כ שפיר א' אחר שני פעמים דלתיך דפקנו רחום וחנון, דמדה זו אף שלא כדין. ופירשתי בהפטורת ואתחנן (ישעי' מ' ט') מבשרת ציון וגו', וברש"י רגלי מבשר וכו'. י"ל עדש"כ רש"י בסנהדרין (דצ"ח) זכו עם ענני שמיא וכו' במהירות, עני ורוכב על החמור כעני הבא על חמורו בעצלות עיי"ש. ולפ"ז יתפרש מש"כ הלאה (שם מ' יו"ד) הנה ד' אלקים בחזק יבוא וזרועו מושלה לו, היינו כיון דמיירי כאן בלא זכו, ועכ"ז יושע ה' לפי שהוא חזק וזרועו מושלה לו היינו עדש"כ בתוס' ר"ה (די"ז) לפי שהוא. בעל כח יוכל למחול ולחנן ע"ש

ועפ"י דברי התוס' בר"ה הנ"ל נ"ל לפרש בגמ' ברכות (דנ"ד ע"ב) ר' יהודה חלש ואיתפח על לגבי' רב חנא בגדתאה ורבנן אמרי לי' בריך רחמנא דיהבך ניהלן ולא יהבך לעפרא אמר להו פטרתון יתי מלאודויי וכו' דעני בתרייהו אמן, והק' בתוס' והא אמרינן ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה, ועיי"ש בתירוצם דרחמנא היינו מלכות, והיינו כנ"ל דמשום, זה יוכל הקב"ה לרחם עלינו אף דמצד הדין הנפש החוטאת וכו' יקריב קרבן רק מצד המלכות שלו ית"ש כחו לחונן אף להצועק שלא כדין כתוס' ר"ה הנ"ל, וזה רחמנא היינו מצד מלכותו כיון שיוכל לרחם זאת מורה על כחו ומלכותו

וביום ועש"ק ערב ר"ח אלול תר"פ יום הבהלה ר"ל ממלחמות הרוסים עם הפולנים סביבות עירי פלונסק, אמרתי בהפטורת עקב (ישעי' נ' ב') מדוע באתי וגו' היינו הכל בפשעכם כמש"כ מקודם, ובחז"ל בפסוק זה הקב"ה בא לביהכ"נ וכו' אבל הקצור וכו' מפדות, היינו ע"ד הכ' בתהלים (ק"ל ח') והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו, והכל לפי שהוא בעל כח כמש"כ התוס' (בר"ה די"ז) במדת חנון, וז"ש ואם אין בי כח וכו' היינו שהוא בעל כח וכיון דאין מי מנושי אשר מכרתי רק הכל בשביל עונותיכם א"כ יש פדות ע"ד פודה כהלכה, ועד"ז יש לפרש (בישעי' נ"ט ט"ז) וירא כי אין איש וכו' ע"ש ברש"י שאינם כדאים, וכמו שכ' מקודם באריכות, ותושע לו זרועו וכו', היינו מפני שהש"י אמיץ כח, וזה זרועו ועוזו, עי"ז נושע, וכמו שמסיים שם ובא לציון גואל וכו' והבן

א"כ מזה עצמו ששם ה' נקרא על ישראל, ומתפילין דמרי עלמא נראה כחו וזרוע עוזו, וזה שמסמך בגמ' המימרא דרנב"י לר"ח ב"א הני תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו וכו', וזה כונת התוס' מהפייטן טוטפת כלילו גדלו, היינו דזאת מורה על גדלו ועוזו שהוא בעל כח כנ"ל (ועי' לעיל בסי' קנ"ד), ויותר יש להמתיק עפימש"כ בס' שמן אפרסמון (פ' בשלח דמ"ה) דפח"ח. ועי' מלבי"ם בשלח בפסוק ימינך ה' נאדרי בכח, וגם י"ל ע"ד השמו"ר (פ"ח) ומה לבושו של הקב"ה עוז שנא' (תהלים צ"ג) לבש ה' עוז התאזר ונתנו לישראל שנא' (תהלים כ"ט) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, היינו תפילין ועי"ז וראו וכו' ויראו ממך, וזה שלום, ועד"ז יש להבין דברי הזוה"ק בראשית (דכ"ג ע"ב) גבי יעאע"ה ושבתי בשלום אל בית אבי וכו', ועי' בהקדמת זוה"ק (די"ג ע"ב), ובזוה"ק פנחס (דרכ"ח)

ובמק"א כתבתי עד"ז בהא דגמ' (ברכות ד"ז, מנחות דל"ה) וראית את אחורי וכו' שהראהו קשר של תפילין, דלכאו' במה ניחא דעת משרע"ה בזה, אכן בזאת ניחא דעתו שראה שהקב"ה גם אחר חטא העגל הי' מניח תפילין דזאת הוא מעלת ישראל, גם בעת שאינם כדאים, וכמ"ש פארו עלי ופארי עליו, כי פאר הוא תפילין, וכאשר אנו מתפללים הושענא למען פארך, ובמשנה סנהדרין (דפ"ו) שכינה מה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי, היינו תפילין, וע"י כחו ית"ש, וזה מזרועי, יוכל למחול אף שלא כדין

אגב אכתוב לכ"ת מה שאמרתי בש"ס שבת (די"ג) מעשה בתלמיד אחד ששנה הרבה וכו' ומת בחצי ימיו והיתה אשתו נוטלת תפיליו וכו' כתיב בתורה כי הוא חייך וכו' מפ"מ מת בחצי ימיו וכו' עיי"ש, מקשים למה הביאה התפילין דלכאורה אין בהם שום שייכות לשאלתה, ועי' בס' שם משמואל פ' ויחי

ולעד"נ בהקדם מש"כ באקדמות, צבי וחמיד ורגיג דילאון בלעותא, צלותהון בכן מקבל והניא בעותא, קטירא לחי עלמא בתגא ובשבועתא, קבל יקר טוטפתא וכו', היינו ע"י שמיגעים עצמם בתורה נשמע תפלתם, וזה צלותהון בכן מקבל וכו' ע"ד כל המסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה, וכבר כתבתי בספרי דגן שמים לר"ה (דל"ז ע"ב) בפי' ויבוא עמלק ובמדרש מלמד שבא בגילוי פנים (ועי' בד"ה ב' כ' א', וברש"י שם מפיוט הקליר בזה והבן)והכוונה כי בפ' חקת וישמע הכנעני ובחז"ל דעמלק היה ושנה את לשונו לדבר בלשון כנען כדי שיהיו ישראל מתפללים להקב"ה לתת כנענים בידם והם אינם כנענים וכו' ע"ש ברש"י, ויש להסביר מ"ט היה לו לעמלק אז מורא ופחד מתפלתן של ישראל, וכאן נא' ויבוא עמלק בגילוי פנים שלא שינה לשונו, והיו כולם יודעים שהוא עמלק, אבל באמת הקרא מתרץ זאת דלכך ויבוא עמלק בגילוי פנים, משום דוילחם עם ישראל ברפידים, שרפו אז ידיהם מדברי תורה כחז"ל, ומסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה, לכן לא ירא אז מתפלתן של ישראל, אבל וישמע הכנעני ובחז"ל שמע שמת אהרן, ואז היו ישראל בעמוד התורה כחז"ל אבות הוי מתלמידיו של אהרן וכו' ומקרבן לתורה, ועי' בשמו"ר (פל"ח) וכן אתה מוצא באהרן וכו' תורת אמת היתה בפיהו ע"ש, א"כ ירא מתפלתן

וא"כ האשה שבאתה בטענה נגד משפט הבוית"ש אשר ח"ו עביד דינא בלא דינא, הקדימה להביא את התפילין לעורר כי נשבע השי"ת לישראל עמו, כמלך לבני מדינתו כביכול שיציל העשוק מיד עושקו עיי"ש (ועי' בשאר מפרשי אקדמות), וא"כ למה כך עלה לבעלה הצדיק לפי מחשבתה והבן: