תירוש ויצהר (שו"ת) שלה

על רתמך אבא. ותהוי כגבר דלא חס על בריה: כגבר אכזרי. סב סכינך. ותיכוס יתי ולא תסאיבני: לא תהי דא דידי. דלא איעכבך. דלית אנא מן ידך נסיב גרמי: מה תבכי אמר יצחק לאברהם אבוהי. טובי דבחר בי קיריס מכל (קומוט) [קוזמוס]: נוחא רוחא דשרה אמי. היך נפקינן תרינן בליבא שלימא: סכינך הב לי אבא ואגושיניה. בבעו מינך דלא תסאיבני: עיני חמיין. קיסין מסדרין. נור דליק ביום קרבני: פתח פומך ובריך אבא. ואשמע אנא ואומר אמן: צאית למימריה. ונטל סכינא למיכוס יתיה: קמו מלאכיא. ומפייסין למריהון. בבעי מינך חוס על טלייא: רחמוי דאבוי אנן מדכרינן. גבר דאכלינן מלח בביתיה: שדי אחר ליה לא תדחל טליא. דאנא הוא פרוקא ואפרוק יתך: תקיף הוא אלהנא. ותקיפין עובדוהי. לית אוחרן כוותיה ולית דדמי ליה

ושם סי' רצ"ד (צד ש"ל) פי' פיוט זה באורך: אמר יצחק לאברהם אבוהי. מה נאה מדבחא דבנית לי אבא. אמרי' בב"ר. אפשר אדם רואה קלקלין דידיה בביתיה ואזיל ומיקטל ומידמך. פי' אפשר אדם רואה חדרים שלו בביתו נאות והולך ליהרג ולישן שנת עולם: אלא אמר הק' ליצחק רואה אתה פמליא שלי מה היא עושה. אמר לו הן. ועוד שאלו רואה אתה פטיקלין ואורגנון קסיסטין וקנדליא מתגנסין א"ל למי. א"ל לדידך הויין ולחברותך. מיד אמר לו יצחק לאביו בפריע פשוט ידך. סרו מהר תרגם סטו בפריע. וה"פ פטיקלן. הוא דבש שבקנים. ויש בו מטעם כל פרי עצי גן עדן. ואורגנו. כנור שמזמרין בו מלאכי השרת לפני הצדיקים קסיסטין היא מדה קצובה לתת מליאה לפני החסידים מיין עסים. קנדליא. עששית. דמתגנסין. מבהיקין מסוף העולם ועד סופי. ופמליא שלמעלה מקבילים פני הצדיקים בכך. א"ל למי א"ל לדידך. למי שמקדש שמו של מלך מלכי המלכים: מיד אמר לו יצחק כו: עד דאנא מצלי קדם ריבוני. ומה היה מתפלל. רבונו של עולם יהי רצון מלפניך שיחשב חלבי ודמי וציבורין ציבורין של בשר כאילו כל קרבנות בניך העתידין להקרב לפניך יהיו על המזבח הזה ובשעה שבניך יחטאו לך הן שוגג הן מזיד וישובו קבלם בתשובה שלימה לפניך. ואם יתחייבו כלייה אזכר לפניך ותמלא רחמים על בניך. מיד הלך אצל אביו מצאו עוסק בעבודת עקידתו ונתמלא שחוק פיו ושמח. אף הוא שמח. הה"ד ירננו על משכבותם: כך אמר לי ר' שמצא אגדה זו: גלי אדרעך. גלה זרועך ואסור תרצך מתניך ותיהוי כגיבור דעביד שירוי לבריה. ותיהוי כאיש גבור שעושה סעודה לבנו: דין הוא יומא דיהוון אמרין. אבא לא חס על בריה. האב לא חס על בנו. באלה הדברים רבא. מה הון דקא' לוי בר לאבוי אסקלוטין דאורייתא מצער נפשוי דהורוי בגין דאזיל לתסבריא דמלכא אלא איסטרטיגי עשו היינו שידין ושידתין זלין מבשרין לאימוי. א' לנפשוי אוחא לוי דניביד עובדוי דמרוי דלא ליתעכב פי'. מה זה שאו' לו בן לאביו עמוד התורה כזה מצער נפשו של הורו בשביל שהולך לאוצרות המלך. אלא ראה נצבי עשו שרים שלו שהן השדים ההולכים ומבשרים לאמו שאביו רוצה לשוחטו: אמר לעצמו אמהר אותו שיעשה רצון קונו ולא יתעכב הדבר: נציב פלשתים מתרגם אסטרטיגי דמלכא: היך תיזיל ותימור לשרה אמי. היאך תוכל ללכת (כשתפח) [כשתפרוש] ממני ואיך תאמר כך וכך עשית: וכנוש קטמי כנוס אפרי. ואוביליה לאמי: חיי ומותא החיים והמות ביד מלכו של עולם. ומודי אנא ליה שכך בחר בי: טובך אבא אשריך אבי שיהיו אומרים דורות הבאים שאני חשוב בעיני בוראי שעשה ממני עולה: יתקוף רוגזך. בנא ומטו אני ומתחנן אליך שתכעוס עלי עד מאד ותהיה כאיש שלא חס על בנו: כגבר אכזרי. קח סכינך ותשחוט אותי שלא יארע כי שום פסול אחרי שאני קרבן: תסאיבני. לשון בעל מום. כדאמר ירעה עד שיסתאב. ודרשו בת"כ שבעלי מומין נקראי' טמאים. כדתניא ואם (בהמה) (בבהמה] הטמאה ופדה בערכך במה הכתוב מדבר אי בפסולי המוקדשין הלא כבר נאמר לא תפדה. אלא בבעלי מומין שלא נפדו הכתוב מדבר: ירעה. לשון איחור. ובניכם יהיו רועים מתרגם מאחרין. כלומר ישהנו אצלו עד שיפול בו מום: לא תשהא דידי. דלא איעכבן כלומר אל תאחר אותי ומהר הדבר לעשות שלא אעכב על ידי פחד השחיטה פן אהיה בהול ואבעט בהגעת חרב כדרך בהמה המפרכסת. דלית אנא מן ידך נסיב גרמי כפל מילה: ע"א לא תהא דא דידי דלא איעכבך. ואל תדאג שאבעטך שלא אעכבך לעולם. דלית אנא מן ידך נסיב גרמי שאין אני ממקומך מסיר עצמי: מה תיבכי. טובי דבחר בי קיריס מכל קוזמוס. אשריי שבחר בי אדון מכל שבעים אומות. קוזמוס. שבעים. וחבירו בפסיקתא ברא הק' אומות קזמוטין ובחר באחד מהן המייחדים אלהותו. המאכילים חוצה ופנים ייחודו. המאכילים מכריזים ירעם משמים תרגם אכלי מן שמיא. לשון כרוז: נוחא רוחא דשרה אמי היך נפקינן תרינן בליבא שלימא. אף על פי שדואג אני אם ידוע לה שתעקדני ותשחטני שתעכב לך מעשות. אף על פי כן מכיר אני בה מרוב חסידותיה שייטב בעיניה ותנוח רוחה ותתיישב דעתה כשמעה שיצאנו בלב שלם. ואף על פי ששנינו במגילה ששרה נביאה היתה ועיקר בית היא ואברהם טפל לה. כמה שנאמר כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. אע"פ [כן] פסקה נביאותה והעלים ממנה דבר זה מלכו של עולם מפני שנשים דעתן קלות ואיגושיניה. ואמושנו. ואדע אם נפגם אם לאו. דלא תסאיבני. שני פעמים למה. אחד לשהייה ואחד לפגימת סכין ובעל מום. שאם צירם אזנו הוי מום ליפסל בבכור. כאשר שנינו בבכורות. ויצחק היה בכור לאמו: עיני חמיין עיני רואות. קיסין מסדרין. עצים נערכים. והאש דולק היטב כמשפט כי היום יום קרבני: צאית למימריה. האזין אביו לדבריו ולקח סכין לשוחטו. קמו מלאכיא. קמו המלאכים ומבקשין מאת רבונם. חוס על טליא. נער: רחמוי דאבוהי רחמנות של אביו אנו מזכירין. גבר דאכלינן מלח בביתיה. הלא הוא האיש שהאכיל לנו סעודה בביתו. מלח. תיקון כמו והמלח לא הומלחת (יחזקאל ט"ז). פרוקא דאפרוקינן גואל אני שאגאלך. עכל"ק

איברא דבמסכת תענית (פ"ב מ"ד) איתא רק מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם וכו' ברוך אתה ה' גואל ישראל ולא קאמר מי שענה ליצחק וכו'. ובתוס' תענית (דף ט"ז ע"ב) לפי שהי' ראשון לנצולים שנצול מנמרוד. ועי' ירושלמי שם הובא בתוי"ט שם לזקני מאורן של ישראל זי"ע ובמהרש"א תענית שם: דברי ידידו. סימן קסה

בשם ה' יום א' בא ב' שבט תרצ"ו ווארשא

לכבוד חתני יקירי הגאון המובהק איש האשכולות וכו' מו"ה אברהם נתן עלבערג שליט"א אב"ד ור"מ דק"ק בלאשקי והגליל

ע"ד שאלתך בנדון תשלומי רח"ש להרב אב"ד בנוסעים עם הנישואין לעיר אחרת יהי' עיניך רואות את מוריך בשו"ת אבני נזר חחו"מ ובדברי ידידנו הגאון השואל בעל כלי חמדה האבד"ק אסטרוב ז"ל שאין חילוק באיזה מקום הי' החתונה מ"מ יש כאן חיוב תשלומין להרב מד"א המגיע לו א"כ לית דין צריך בשש שיש איסור גמור וחרם הקדמונים שלא לסדר קידושין אפי' באים לעיר אחרת אם לא סילקו להרב המגיע לו עפ"י הדין ואפי' אם שלמו להרב המגיע