תירוש ויצהר (שו"ת) שלד

והותר. דלכאורה סותר זא"ז. דאם דים אין והותר. ופי' דבאמת היו מרבים העם להביא והי' נותר. רק כדי שלא יהי' כ"א מישראל מצטער אולי חלק נדיבתו נשאר ולא נכנס במשכן. כן נעשה נס שנבלע הכל ולא הי' נותר רק דים ע"ש דפח"ח. והובא בשפת אמת כמ"פ. וזה באמת עדות לישראל שהשכינה שורה בתוכם. מה שנבלע הכל. וזה שהשיבו הקב"ה שיעשה משכן לעדות. היינו שיהי' נבלע הכל. וזה עדות כנ"ל להראות חביבותן של ישראל והבן

ואשר כ' כ"ת בראש ס' אבן משה וז"ל תשובה על שאלת המין על מאמר הזוה"ק פ' ויגש (דר"ה ע"ב) בענין מה שהתחילה התורה בב' דוקא ולא בשאר אותיות ואיתא שם דבק' ור' וש' לא משום דאית בהו אותיות שקר. ושאל המין לא' מחכמי ישראל "הנה מצינו בתורתכם גימטריאות פרפראות לחכמה. וכמה דרשות וענינים יוצאים לכם מה"ת ע"י גימטריאות. וצא וחשוב תמצא שתיבת בראשית בגימ' "שוא ושקר". והשיב עפ"י דברי חז"ל (מגילה דף ט'. ובמס' סופרים פ"א) בעובדא דתלמי המלך שכינס ע' זקנים והעתיקו לו את התורה. ושינו הזקנים כמה דברים בתורה. ואחד מהשינויים הוא "אלקים ברא בראשית" ופירש"י ז"ל שלא יאמר בראשית שם הוא ושני רשויות הן וראשון ברא את השני ע"ש. והנה אם אמנם כי לנו בני ישראל מאמינים בני מאמינים ויודעים את התורה והאמת. נכתב בראשית ברא אלקים כדרך הלשון לפי ענינו. אך מ"מ תשובת הטועים בצדו. היינו כי הגימטריא של תיבת בראשית יעיד על עצמו. יענה ויאמר כי אך שוא ושקר ענינו ועצמותו לא כח ושם כאשר יחשוב עליו הטועה והמין. כי שוא כל שיעור ושקר כל ציור כח אחר זולתו ית' הוא אחד אלקינו שבשמים ובארץ עכ"ל. ובחידושי עה"ת פ' בראשית כתבתי ת"ל

בראשית ברא אלקים. להיות התורה נעוץ סופה לתחילתה צריכין אנו ליישב סמיכת לעיני כל ישראל לבראשית. וכ' בס' מגדול דוד בראשית עפ"י גמ' מגילה (ד"ט) בתלמי המלך שכתבו לו אלקים ברא בראשית ושם בתוס' דלדעת היונים לעולם יש להזכיר שם הבורא תחילה וע"כ להוראה זו כ' התורה לעיני כל ישראל בראשית ברא אלקים. אבל לעיני או"ה תכתבו אלקים ברא בראשית אכן הקשה למה לא נחוש גם מבנ"י שיטעו ח"ו ויסברו דבראשית נמי שם אלוה ועיי"ש מה שתירץ

וי"ל ע"ד המד"ר בראשית (פ"א) וענותך תרבני ב"ו מזכיר שמו ואח"כ שבחו כו' אבל הקב"ה אינו כן אלא משברא צרכי עולמו אח"כ מזכיר שמו כו'. א"כ מיושב שפיר

ובזה נ"ל לפרש מאמז"ל כל המתגאה כאלו עוע"ז. והוא כנ"ל דאם אינו מפרש עדה"כ וענותך תרבני, א"כ שוב קשה למה מזכיר מקודם בראשית לשמו הק' ויוכל ח"ו לטעות. והוא כעין פי' הפר"ד הובא באפריון בראשית

ולכאורה ניחא עפמש"כ בהקדמת ס' אבן משה, מה"ת בתשובה להמין דמלת בראשית בגימ' שוא ושקר ולמה כתבו חז"ל דהתורה לא פתחה באותיות ק' ר' ש' משום דאיתנייהו בתיבת שקר. ותי' דבאמת התחלת התורה היא מתחלת באמת דאם ירצה מי לומר דבראשית הוא שם ואח"כ שם אלוה לזאת בגימטריא שוא ושקר. וא"כ זאת הוא האמת עיי"ש. וא"כ ניחא

אכן עוד יש לתרץ עפ"י דברי התוס' שם במגילה דדעת היוונים הוא דש"ש צריך להיות קודם הענין. א"כ ניחא דבאמת לשיטת בנ"י עפ"י חז"ל במד"ר בראשית הוא להיפך דש"ש מכר אח"כ דאיתא שם וענותך תרבני מבו"ד תחלה מזכיר שמו ואח"כ שבחו פלן אגוסטלא כו' אבל הקב"ה אינו כן אלא תחילה מזכיר שברא עולמו ואח"כ הזכיר שמי שנא' בראשית ברא אלקים

והנה עיין בס' נחל קדומים ר"פ בראשית שהביא בשם ליקוטי ר"ב כ"י פ"ק דמגילה שפי' בשם רבינו אליעזר מטו"ך הטעם ששינו ובאמת בישראל אין להזכיר ש"ש על לא כלום וכ"ה בזוה"ק יתרו (דפ"ז ודפ"ח רע"א) וע"ש במהרש"א מגילה ד"ט בשם ס' פענח רזא בשם הלקח טוב טעם לש"ס נדרים (ד"י). ועיי"ש מש"כ להקשות על המפורשים שפי' הא דלא יאמר לה' קרבן משום שמא ימות. וכן קשה לי על דברי זקיני ההפלאה המובאים בס' דמשק אליעזר (פ' מסעי ) ועיין בס' כסא רחמים מס' סופרים (פ"א ה"ח). ועיין במכילתא (בא פי"ד). ובתנחומא שמות. ירושלמי (מגילה פ"א ה"ג). ובבר"ר (פ"ח. פי"א. פל"ח. פמ"ח. פצ"ח). ובילקוט בראשית רמז ג'. ועיין בתוס' ישנים (יומא דל"ט). ואנכי הדל מצאתי בס' לקח טוב (הנדפס מחדש) בראשית פ"א כל האריכות כמש"כ הרש"א בשמו וכל דברי הגאון מרחיד"א בנחל קדומים שם מבוארים וברורים. ועיין בס' אפיקי יהודה דרוש ג' אות ג'. ועי' תולדות נח ח"ג פ' בראשית בכונת חז"ל דאות א' התרעם כ"ו דורות למה לא התחיל התורה באות א'. ולכאורה לפי הענין צריך להיות בהתחלה ב'

אכן י"ל דהתרעמה למה לא פתח בא' אלקים ברא בראשית כמו לתלמי. אכן התי' י"ל כמדרש (הובא באפריון ר"פ בראשית) וענותך תרבני ברא העולם ואח"כ שבחו. א"כ למדנו מזה ענוה. וזה כשאתן תורה על הר סיני דמורה ההר על ענוה: ידידו שארו סימן קסד בשם ה' ד' תשא פלונסק

לכ' י"נ המופלג מ' דוד צבי קראנץ נ"י בק' זאקראטשין

מה ששאלת על הא דאמרינן בסליחות ובמחזור לימים נוראים מי שענה ליצחק בנו כשנעקד על גבי המזבח הוא יעננו. דאיה מצינו בזה תפלה ליצחק אע"ה. הנה כבר העירותי בזה בא' ממכתבי ליד"נ הגאון ר' זכרי' יוסף שמערין אבד"ק שאוויל ותשובתו אלי נדפסה בשו"ת זכר יהוסף ח"ד או"ח סי' רל"ה. וכתב ומה שהעיר בסליחות מי שענה ליצחק כו' איזה תפלה הי' ליצחק על גבי המזבח. הנה מצינו רק דאברהם שאמר בהר ה' יראה עי' ברש"י (בראשית כ"ב י"ד) וזה הי' קודם הציווי שלא לשלוח ידו וכו' אבל לא שייך שאברהם אמר כן קודם העקידה לעורר זכות על בנים שיולדו לו מיצחק. וא"כ גם באברהם לא מצינו אז שום תפלה ועי' בב"ר (פנ"ו) התחיל אברהם תמוה וכו' ובמה שא' לנעריו ונשתחוה ונשובה עי' ראב"ע (בראשית כז י"ג) אבל בפשוטו הוא רק על מילוי המבוקש אף שלא הוציא בשפתיו ועד"ש טרם יקראו ואני אענה. וממילא שייך זה גם ביצחק ואם שאפשר ג"כ לרמז על אמירת יצחק ואיה השה לעולה ושאמר א"א האלקים יראה לו השה שנתקיים זה בהאיל שהראה לו אח"כ עכ"ל

ולעד"נ במה שכ' בס' מחזור ויטרי סי' ש"ח (ד' נירנבערג תרפ"ג צד שמ"א) דיברא רביעאה מעשרת הדיברות וזה"ל. אמר יצחק לאברהם אבוהי. מה נאה מדבחא דבנית לי אבא. בפריע פשוט ידך וסב סכינך עד דאנא מצלי קדם ריבוני. גלי (אדרע) [אדרעך] ואסור (חרינך) [חרצך] ותהוי כגבר דעביד שירוי לבריה דין הוא יומא דיהיון אמרין אבא לא חס על בריה ובריה לא עכב. היך תיזיל ותימור לשרה אמי היך תפרוש מיני ותזיל לביתא ונשק יצחק לאברהם אבוהי. ופקיד יתיה והכדין אמר ליה. זרוק דמי על גבי מדבחא וכנוש קטמי ואוביליה לאמי. חיי ומותא כולא בידיה דמרי עלמא. ומודי אנא ליה דהכדין בחר בי. טובך אבא. דהוון אמרין. דאנא אימר עלתא דמלכא חזיא יתקוף רוגזך