תירוש ויצהר (שו"ת) שלב

לכל מצרים (ויגש מ"ה ט') היינו שזאת אין רבותא מה שהוא אדון למצרים. רק כוונתו הי' להודיע לאביו כי הודיע אלקותו ית"ש בכל מצרים. ופי' הכ' שמני אלקים. היינו שמתי את אלקים לאדון לכל מצרים. שידעו ויכירו אלקותו ית"ש ומלכותו בכל משלה. וזה בכלל דבריו שאמר (מקץ מ"א ט"ז) בלעדי אלקים יענה את שלום פרעה עכתד"ק. וכן בענין מילה כנ"ל והבן: ידידו בלונ"ח. סימן קסא

בשם ה' ג' תו"מ ער"ח אייר תרע"ה קרלסבאד. לכ' י"נ החו"ב וכו' מ' עזריאל לעווי נ"י מק' קאסניטין פה

ע"ד השיחה בד"ת שהי' בינינו בש"ק העבר הנני לכתוב לו מה שאמרתי בחידושי עה"ת פ' מקץ (מ"ג ל"ד) וישתו וישכרו עמו. וברש"י שמיום שמכרו ליוסף לא שתו יין וקשה הא כעת לא ידעו עדיין שזה יוסף ואיך שתו יין הא הוי סתם יינם או יי"נ והאבות והשבטים הלא קיימו כה"ת

ולעד"נ לתרץ בהקדם קושית המהרש"א בשבת (דף קל"ט ע"א) וז"ל אך קשה דודאי יוסף שהכירם שהם אחיו ניחא שהותר לו הנדר. אבל הם שלא ידעו עדיין אם הוא יוסף למה הותר היום נדרם יותר מכל הימים שהי' יוסף פרוש מהם. וי"ל מפני אימת המלכות התירו היום נדרם עכ"ל ואמרתי להסביר ענין אימת המלכות שהי' בזה, אכן הענין ע"ד שכ' האלשיך הקדוש דהא דאמר יוסף להביא אחיהם הקטן הנה חשבו הם משום דקטן אין לו דעת כ"כ להסתיר הדברים הצנועים ויוכל לחקור ממנו האמת אם כנים הם או מרגלים כי הקטן יגיד אחר החקירה ודרישה כל הסודות מביתם. וכן חשבו דמה שהובאו לבית יוסף לסעודה ושתיית יין הוא ג"כ לחקור אולי יוכל להוציא מהם האמת אם מרגלים הם ע"ד חז"ל בש"ס עירובין (דף ס"ה ע"א) נכנס יין יצא סוד. ולכן פחדו השבטים פן בראות יוסף כי לא ישתו יין יאמר אכן עתה נודע הדבר כי מרגלים המה. והא ראי' שלא ישתו יין ויראו לנפשם פן כטוב לבם ביין יגלו סודם. וזה ענין אימת המלכות בזה. ומצאתי כעין דברי בס' קהלת יצחק שם. וא"כ ניחא גם לענין סתם יינם וגם דאין ב"נ מצווה על קדה"ש עיין סנהדרין (דף ע"ד) ועיין בס' פרשת דרכים דרוש ב'

שוב ראיתי בס' דברי שאול שבת שם שהק' כן איך שתו יי"נ מדבריהם. ותי' דהנה בהא דאסרו פת עכו"ם משום חיתון נשאל הרשב"א על פת כומרים. והשיב דלא פלוג וכן הוא ביו"ד (סי' קי"ב). והנה אף דהאבות קיימו כל התורה אבל מה דלא נאסר רק משום לא פלוג לא שייך בהם דאטו הם נצטוו וכו' ומכש"כ בלא פלוג דדבריהם. וכיון דלא יכלו המצרים לאכול את העברים לחם כי תועבה וגו' א"כ לא שייך משום בנותיהם וכו' אמנם בפשיטות י"ל כיון שיוסף הי' שליט ומושל בכל אר"מ משום כבודו ומוראו מותרין היו לשתות עמו יי"נ כדרך שאמרו בריש ר"ה בנחמי' התרשסתא וכו' עכ"ל. ות"ל כוונתי לדבריו בהקדם דברי המהרש"א ז"ל הנ"ל. ועי' בקונטריסי פתחא זעירא בראש ס' צבא רב

ובחידושי עה"ת בפ' מקץ (מ"ג ט"ז) וטבוח טבח והכן. בני החו"ב מ' אברהם שמחה בונם שי' תירץ קושית המהרש"א (חולין צ"א) עפ"י הרמב"ן תולדות דרק בא"י קיימו כל התורה. ועיין כעין דבריו בבנין אריאל (פ' מקץ)

ולעד"נ עפמש"כ בס' דברי יוסף. ובס' בית הלוי ר"פ ויגש דיהודה ואחיו הרגישו שהוא יוסף רק שלא יכלו לגשת אליו בידיעתם זאת מפני יראת המלכות. ולכן התחיל הודה לעוררו כי אביו ימות מפני צרתו. ובזה יעוררו שלא יוכל עוד להתאפק ויהי' מוכרת לגלות בעצמו. ובזה תירצתי הרבה דקדוקים. והרבה ראיות לזה שהרגישו שהוא יוסף. ובזה ניחא הא דוישתו וישכרו עמו אף דעוד לא ידעו שהוא יוסף. וכן הא דאכלו משחיטת איש מבני ביתו וכבר הקשה המהרש"א בחולין (דצ"א) דהי' שחיטת עכו"ם. ועיין בכו"פ (סי' ב') שידעו שאינם עע"ז בבית יוסף. ולפי הנ"ל ניחא יותר דהם דעו שהוא יוסף מפני כמה ראיות. שאכל לבד ומצריים לבד אשר תועבת מצרים הוא לאכול עם העברים. וכן כל ההתקרבות לבנימין בעת הסעודה ונתינת המתנות והחירות לשמעון בעת שנסעו לביתם. ובאמת תו"מ בבואם חשבו וחפשו במצרים וחשבו כי נמכר לשם. והכי לא שמעו כל המאורע איך שעלה לגדולה מבית הסוהר ושהוא עבד עברי. ודין רפש מדבית אבא וכדומה. ועי' הק' ס' מקור חיים

והנה בקו' התוס' חולין (דצ"א) לעד"נ ליישב פשוט כיון דקאמר בהא דשחיטה פרט להם. ובג"ה טול לפניהם ולא א' להם. משמע דשחיטה הוא רק להם. מצד חומרא דבני יעקב שקיימו התורה. וג"ה אינו דוקא להם כי גם ליוסף שחשבוהו לאיש מצרי הי' חיוב ליטול ג"ה מטעם דג"ה נאסר לב"נ וכעין זה מצאתי לדו"ז הגה"ק מהר"ש אבד"ק אמשטרדם בס' בנין אריאל פ' מקץ. ובמק"א הארכתי הרבה בישוב קושי' התוס' ופלפלתי במש"כ בזה בס' ראש יוסף. ולב ארי' בחולין שם. ובס' מאמר אברהם (פ' וישלח). ובס' איי הים (יומא פ"ג). ובכו"פ (יו"ד סי' ב'). ובשו"ת בית שמואל אחרון (חיו"ד סי' ה'). ובשו"ת מהר"י אסאד (חיו"ד סי' ק"א) ובפתיחה לס' אור חדש קידושין. ובפתיחה לס' שערי צדק חיו"ד מדעש. ובס' וידבר משה. דברי יוסף פני ארי' (מקץ). מלא הרועים בסוגיא דגה"נ בנו"ט. ובס' שער יהודה. ובס' חוסן ישועות חולין שם. ובס' ארץ חמדה. ובס' כ"ס ובס' ישמח משה מקץ. ויגש. ובס' מור ואהלות בית הרואה (סי' ו') והלאה. ים המלח סי' ה' ואכמ"ל: ידידו סימן קסב

ב"ה יום ועש"ק תרומה ה' אדר תרע"ה קרלסבאד

לכ' י"נ המופלג בתורה נגיד ונדיב וכו' מ' צבי הירש נ"י ליפשיטץ בק' סקאווין פה

ביום אתמול בהיותי בביתו מוהל לבנו הנולד ונקרא שמו בישראל שמחה בונם שי'. ובעת הסעודה הי' השיחה בד"ת בקושית המפורשים דעדיין לא נשלם השיעבוד ת' שנים. גם קושי' הרמב"ם בה' תשובה למה נענשו מצריים הא כן הי' הגזירה כי גר יהי' זרעך

ועתה נ"ל עדש"כ בס' תולדות נח ח"ג (דמ"ג ודמ"ד) שהי' שני מיני עבודה. א' מצד פרעה והמלוכה. וא' מצד העם יחידים. וא"כ י"ל דעי"ז נשלם השיעבוד. כי הגזירה הי' רק על עבודה מצד המלוכה אבל העם הוסיפו בעבודה כמובא שם בת"נ ממד"ר בראשית (פכ"ז) גם בלילה לא שכב לבו כו' שהי' בן ישראל גומר מלאכתו כו'. היינו הוספה מצד היחידים אחר שכבר גמרו מלאכתם והבן ועיין בס' שלמי יוסף דפ"ג ע"ב

וזה י"ל הכוונה ועבדום וענו אותם ד' מאות שנה. היינו מצד המלוכה לבד. אבל כיון שהיה הוספה דגם הגוי אשר יעבודו. היינו היחידים והמון עם. ולכן באמת דן אנכי ומגיע להם עונש עבור זה כיון דזאת לא הי' בכלל הגזירה