תירוש ויצהר (שו"ת) שלא

ממכתבי הממשלה עבורם ויהי' כמו מכיס זה לכיס זה. וכן אחי יוסף לא הוצרכו לשלם כי כל עיקר הכסף הוא עבורם. וזה כספכם בא אלי. כל מה שיבוא לקאסע הוא עבורכם: ה) מקץ (מ"ד ג' )הבוקר אור והאנשים שלחו המה וחמוריהם וגו'. לכאורה מלת וחמוריהם מיותר. אכן יל"פ עפ"י הש"ס תענית (דכ"ד ע"א) בחמרא דר' יוסי דמן יוקרת שלא הלך ממקומו עם חפץ של אחרים (וכעין חמרא דרפב"י בחולין (ז' ע"ב) וגמליו של אאע"ה. ועיין בס' פני ארי' ועט"ז עה"ת פ' חיי). א"כ גם חמוריהם לכאורה לא הי' להם לזוז ממקומם אם הגביע הי' מונח באחד מהשקים. ועכ"פ החמור שהי' מונח עליו אמתחת בנימין לא הי' לו לזוז ממקומו ולילך. וזה שהשמיענו הכ' שכל החמורים הלכו מפני שלא הי' הגביע בידם דרך גניבה כי לא ידעו מזה מאומה. או מפני שכן הי' רצון העליון ית"ש שיצטערו עוד מזה

ויתיישב בזה מה דמקשים. איך הכניסו א"ע בסכנה לומר פסק כזה שמי שימצא אצלו הגביע ימות וכולם יהיו עבדים. אכן להנ"ל יובן כי המה דנו מזה שבודאי אין בשום א' מהשקים הגביע דאם הי' כזאת לא היו החמורים הולכים והבן

ומצאתי סער לזה בס' קהלת יצחק פ' מקץ. שכ' ד מזה שהחמורום הלכו דן יוסף שרצון שמים הוא מה שהוא מצערם. דאל"כ לא הי' החמור זז ממקומו. ועי' ע"ז (דט"ו:) רבה זבין ההוא חמרא וכו' ועי' שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' קכ"ט

ו) מקץ (מ"ד ד') למה שלמתם רעה תחת טובה וגו' יל"פ ויתיישב גם מה שצוה לתת פעם שנית הכסף בשקיהם. הלא הי' די להניח הגביע. אכן הוא בא לסתור בזה את טענתם שיוכלו לטעון הן כסף וגו' ואיך נגנב וגו'. והיינו שיכולים לראות נאמנותם ממה שהשיבו הכסף. והוא טען שכ"ז הי' ערמה כדי שעי"ז יעלה בידם לגנוב הגביע. והראי' שעתה כאשר כבר הגיע לידם הגביע לקחו גם הכסף חזרה. אבל הם טענו שוב. הן כסף אשר מצאנו וגו' מארץ כנען ואיך נגנב וגו'. כי באם רק להראות נאמנות הי' כונתינו לא הי' לנו ליקח הכסף בפעם הראשון לביתינו לארץ כנען רק היינו משיבים תו"מ מהדרך

ז) מקץ (מ"ד יו"ד) גם עתה כדבריכם כן הוא. נודע קושית המפו' בזה. אכן משמע דמקודם עוד לא גילה הרודף אחריהם שהוא בא בשביל הגביע וכמו שאמרו ואיך נגנב וגו' כסף או זהב. א"כ כיון שלא פירש עדיין מה נגנב בבית אדוניו רק אמר שלמתם רעה וגו'. חשבו שחסר שם דבר מה מכסף וזהב. ומה שאמר הלא זה אשר ישתה וגו' היינו זאת אמר רק בדרך שחוק ששחק מהם. היינו איך עשיתם שטות כזה ליקח ולגנוב כסף וזהב. האם לא ידעתם שיש לאדוני עצה לדעת תומ"י מה שנחסר בביתו. כי הלא זה אשר ישתה אדני בו והוא נחש ינחש בו (מ"ד ה'). היינו עם הגביע הוא מנחש ויודע הכל. וא"כ כיון שלא ידעו עוד שבאמת חסר בבית אדוניו הגביע שפיר אמרו ק"ו ואיך נגנוב וגו' אבל לא ידעו תיכף שהוא רודף אחריהם באמת בשביל הגביע. א"כ הק"ו נסתר דשמא הביאו חזרה הכסף בשביל שעודן הי' ביד יוסף הגביע ויוכל לדעת מי גנב את הכסף ועשו בערמה כדי שיתראו כאנשים נאמנים ושוב יוכלו לגנוב הגביע. ועיין בשמי בס' דבר בעתו פ' מקץ: וז"ש גם עתה כדבריכם כן הוא. היינו לפי שיטתכם יש לכם ק"ו. אבל באמת נסתר והבן. ובס' תולדות נח ח"ב (דק"ה) פי' בזה בדפח"ח

ח) מקץ (מ"ד יו"ד) ויאמר גם עתה כדבריכם כן הוא אשר ימצא אתו וגו'. מקשים המפו' הא לא הי' כדבריהם שאמרו אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגו'. ועיין בזה פי' נפלא בס' דבש וחלב מקץ ד"ה גם עתה כדבריכם וגו' בשם הגאון ר"ש סופר האבד"ק קראקא דברי נועם. ומדייק בל' מעבדיך דקאי על עבדי יוסף. וגם זקני הפנים יפות שם בפי' השני מדייק מלשון מעבדיך דקאי על עבדי יוסף אם הם יחפשו ע"ש

ועפ"י דרכם נ"ל דהנה הם אמרו מקודם לא ידענו מי שם כספנו באמתחותנו (מ"ג כ"ב) וזאת אמרו אל האיש אשר על בית יוסף. והיינו שהם חושדים שאחד שם עליהם עלילה וחפץ ברעתם להביאם לחשד גניבה. אכן האיש אשר על בית יוסף הרגיע את רוחם כי אלקיהם נתן להם מטמון. ואין להם להאשים איש כי הניח לפניהם מכשול בזדון להביאם בצרה

וזאת שאמרו גם עתה שאם נעשה הדבר שנית. א"כ בודאי שיד מסתתר הניח לפניהם מכשול להניח הכסף באמתתותיהם ולהעליל עליהם. ואיש כזה הרוצה להביא את איש בצרת חשד גניבה בודאי מחויב מיתה. ואם איש בעצמו גונב מגיע לו רק עונש להיות עבד. וזה שאמרו אשר ימצא אתו מעבדיך. היינו ע"י שאחד מעבדיך הניח לו באמתחתו ומת. היינו האחד מעבדיו שעשה זאת להניח גניבה בשק של חבירו בכדי להאשימו בודאי חייב מיתה. וגם אנחנו היינו באם אנחנו בעצמנו גנבנו נהי' לאדוני לעבדים. כי אין זאת חמור כ"כ כמו המניח מכשול לפני חבירו. וע"ז השיב האיש אשר על בית יוסף. כדבריכם כן הוא. אשר ימצא אתו היינו שנמצא אצלו גניבה יהי' עבד והבן: דברי ידידו. סימן קס

בשם ה' ג' ויגש ה' טבת תרע"ה קרלסבאד

לכ' י"נ החו"ב וכו' מ' חנוך העניך נ"י לנדא בק' קראקא

אשר שאל ממני לפרש לו כונת המדרש רבה מקץ (פצ"א) והרעב היה על כל פני. ראוי היה למקרא לומר על הארץ מה ת"ל על פני ארשב"נ ללמדך שלא התחיל הרעב אלא בעשירים שאין פני הארץ אלא עשירים וכו'. נראה פשוט כיון שתבואתם נרקבה כמבואר שם. ועי' רש"י ז"ל

ובפ' מקץ (מ"א נ"ה) לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו. ברש"י מהמדרש אם גזר על התבואה והרקיבה וכו' ע"ש. לכאורה למה תלה פרעה רקבון התבואה בגזירת יוסף הלא הם אמרו רק שהכינו והרקיבה. אכן י"ל דפרעה חשב יען שכל החלומות הולכים אחר הפה. וכיון שאמר יוסף עתה ירא פרעה איש נבון וחכם וגו' ולא אמר שיכריזו שכל בע"ב יכין לעצמו בשנות השובע לשנות הרעב. משמע מלשון זה שרק באופן זה יתקיים התבואה. היינו כשתהי' באוצר המלך ולא אצל יחידים. ובזה נכלל גזירתו שירקב כל שאר התבואה שלא נאספה לאוצר המלך

והנה בשפ"ח שם כ' שדייקו דיוסף צוה להם למול ממה דכתיב אשר יאמר לכם. לשון אמירה הוא מילה כנאמר שש אנכי על אמרתך וכו' ודרשו ז"ל זאת על מילה. והנה משמע דמלו א"ע. ולזאת נאמר אח"כ והרעב הי' ע"פ כל הארץ וברש"י שם העשירים כי עני כובש פניו בקרקע

ולעד"נ דאחר מילה נקרא פני הארץ שיש להם פנים ע"ד חז"ל עה"פ נעשה אדם בצלמנו כדמותנו זה הוא מילה ופריעה דבזה נשלם הפנים וצלם אלקים של הנימול והבן

ושמעתי בשם הרה"צ מהר"י מקאזמיר זצ"ל בפי' מה שבישר יוסף לאביו וכי שמני אלקים לאדון