תירוש ויצהר (שו"ת) של

ולחומר המשא י"ל עדש"כ בויק"ר (פכ"א) בשלשים וששה זוגין וכו' נכנס אחרי' פתאום וכו' ארשב"י ד' דברים וכו' והנכנס לביתו פתאום וכו' הוי מבעבע וכו' עיי"ש. הרי שהאריך המדרש לבאר ענין כניסת פתאום. ועיין בפיוט למוסף ביוה"כ בעבודה קיש צעדיו לפרוכת וקרב לבדים. ושם בפי' מטה לוי שהי' נשמע ע"י קול הקשת הילוכו ע"י הפעמונים. ומקשים דזה טעות דהא הי' בבגדי לבן. אכן הכוונה לרש"י יומא (מ"ד) דהי' להמחתה ניאשתיק. ועיין בס' רוח חכמים פ' תצוה

וכן י"ל כאן בשביל שהי' חסרון מעיל כיון שהיו כהנים הדיוטים א"כ היו צריכין ניאשתיק. היינו דבר אחר להקשת קול שלא לכנוס פתאום וגם זאת לא הי' להם

וגם י"ל דזאת לא הי' החטא. רק לו היו לובשים מעיל הי' נשמע קולם בבואם והי' משרע"ה או אביהם אהרן הכהן או אחרים מזהירם שלא לכנוס מפני הטעמים האחרים המבוארים במדרש שלא הי' להם בנים וכו' וכדומה. ועי' קומץ המנחה שם

ומרוב הטרדות וחולשתי ל"ע אקצר ואומר ברכת גמח"ט לך ולביתך תי'. תתפללו בעדינו במקום הק' אצל הכותל המערבי כי אזנים לכותל: זקנך הדור"ש באה"ר: סימן קנט

בשם ה' יום ד' ו' טבת תרע"ב פלונסק

לכ' י"נ הרב הגאון וכו' מ' יעקב מאיר סגלוביץ נ"י אבד"ק הראדישץ

האיר מול פני ס' מאסף דרושי וכו' ושמחתי לשמוע כי בדעתו להו"ל עוד חלקי ספרו. והנני שולח הסכמתי בבקשתו וכו'. גם הנני ממלא בקשתו לשלוח איזה מילי דאגדתא אשר יוכל להדפיסם כחפצו בספרו הבא אי"ה וזה החלי

א) בפ' מקץ (מ"א ט"ז) ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי אלקים יענה את שלום פרעה. לכאורה אין זה מן הנימוס ודר"א לכנוס בתוך דברי חבירו (ועיין אבות פ"ה מ"ז שבעה דברים וכו') ובפרט כשהמלך מדבר אליו. שלא להמתין עד שיסיים דבריו ולהפסיקו באמצע דבריו. אשר גם סכנה היא זאת שיחשב כפגיעה בכבוד המלך. והי"ל ליוסף להמתין עד שיסיים פרעה את דבריו והכי הול"ל ויאמר פרעה אל יוסף חלום חלמתי וגו' תשמע חלום לפתור אותו. בחלומי הנני עומד על שפת היאור וגו'. ואחר שיסיים פרעה את כל דבריו הי' ליוסף לענות בלעדי אלקים יענה את שלום פרעה

אכן י"ל דתוה"ק משמיענו בזה צדקת יוסף. אשר לא חלק כבוד למלכות במקום שיש חילול ש"ש. אף שסיכן א"ע עי"ז בסכנת נפשו. ולא המתין אף רגע אחת מלהכחיש את דברי פרעה שאמר תשמע חלום וגו' שהלשון מורה כי בכח יוסף ובחכמתו תלוי זאת. וע"ז צעק יוסף תיכף בקול גדול. (כי הל' וימן מורה על הרמת קול גדול. כמו וענו הלוים. ויענו כל העם וגו'. קול ענות אנכי שומע ועוד) לדחות ולשרש הטעות הזה לידע ולהודיע כי הכל הוא מהשי"ת. והוא החונן לאדם דעת. ובלעדו אין חכמה ותבונה וז"ש בלעדי. אין החכמה משלי כפירש"י. אלקים יענה את שלום פרעה. הוא יתן בפי עני' שיהי' לשלום פרעה. כי הכל הוא ברצונו ית"ש. וכבר פירשתי בתפלת הש"ץ הנני העני ממעש וכו' ותגער בשטן וכו' ישטננו. מה ענין הגערה. ומה גם שהוא ממונה ע"ז שישטין. אכן עפ"י ששמעתי בשם הה"ק ר"י מראדזמין זצ"ל. וכל מאמינים שהוא עונה לחש וכו'. דעונה הוא בקול והש"י עונה בקול אשר המשטין לא ידבר. רק לחש. שטיל זאל זיין והבן

ולזאת נקרא בסליחות פזמון. מפני כי על הקרא ויען איוב. התרגום היא ופזים איוב. כי ויען הוא בקול רם. ולכן סליחה כזאת אשר החזן והקהל אחריו אומרים בקול רם נקרא פזמון

ב) בפ' מקץ (מ"א ל"ט) אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת וגו'. יש לדקדק דתיבת כל נראה כמיותר. גם מנין ידע פרעה כי יוסף הוא הפותר האמיתי וכוון בפתרונו את האמת מה שיהי' בעתיד

ונלענ"ד ע"פ מה שיש לדקדק עוד. למה לא סיפר פרעה את החלום כמו שהי' באמת. כמש"כ והנה עומד על היאור והוא בסיפורו אמר (מ"א י"ז) בחלומי הנני עומד על שפת היאור. אבל י"ל דפרעה בכוונה שינה לומר על שפת היאור כדי שיבין עי"ז מי הוא הפותר האמיתי. והיינו שעשה לו לסימן מי שיכוון אמיתית החלום כמו שהי' זה הוא בודאי הפותר האמיתי וכאשר יפתור כן יהי' וכן יקום. כי כמו שהודיעו ד' את החלום כן הודיעו פתרונו. והחרטומים לא ידעו ולא יבינו וכאשר אמר להם כן האמינו לו ופתרו לפי סכלותם. ולזאת לא נכנסו דבריהם באזניו. וכאשר סיפר את החלום ליוסף. הכיר בו מיד מה ששינה מאמיתותו. ומזה הבין פרעה שהוא הוא הפותר האמיתי. כי לו נגלו תעלומות חלומו ופתרונו. וזה יל"פ בתהלים (פ"א) עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע. והיינו כי יוסף תמה ואמר. כי כל דברי החלום יודע אני שכן הי' כמו שסיפר פרעה. אבל מה שהוא אומר שפת היאור זה לא ידעתי ואשמע זאת עתה. וסגנון הכ' יהי' עד"ז. שפת מה שאני לא ידעתי. אשמע עתה. (או שפת לא ידעתי היינו אינני מבין לפתור תיבת שפת מה שאני שומע ממך) ומזה הבין פרעה כי רוח ממרום הופיע עליו בפתרונו. וז"ש אחרי הודיע אלקים אותך את כר זאת. היינו שאתה יודע ומבין אף מה ששניתי. בודאי אין נבון וחכם כמוך והבן

ג) מקץ במד"ר (פצ"ג) אר"ס כתיב ואם אין לו ונמכר בגניבתו וזה יש לו לשלם. וקשה למה לא מביא מרישא דקרא שלם ישלם. אכן איתא באלשיך עה"פ ואם אין לו ונמכר וגו' ק' וכי מי ירצה ליקח גנב לעבד. הלא יגנוב כל אשר לאדונו. ותי' דשלמה המע"ה אמר אל תבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב אבל אם יהי' עבד לאדון ויהי' לו די מחסורו לא יגנוב ע"ש. וא"כ באם גם מקודם לא הי' חסר לו כלום ועכ"ז גנב בודאי הוא נפש רע ואין מי שירצה לקנות עבד כזה. וכעין זה כ' בס' אוהל יעקב שפי' הא דא"ר סימן כתיב בנימוסינו וכו'. האם החיוב הוא למלך מצרים שיעשה כנימוסיהם הא הם חשבו אותו למצרי ותי' דזאת הי' טענתו כתיב בנימוסינו ואם אין לו וגו' ואז אין חידוש מה שגנב. אבל זה יש לו ועכ"ז גנב א"כ טבעו רע ע"ש

ובזה יובן דמרישא דקרא לא הי' יכול להביא דהא הוא בתור מצרי אינו מחויב לקיים את נימוסי ישראל לכן מביא סיפא דקרא כתיב ואם אין לו וגו' וא"כ בדרך עצה טובה אמר לו זה דכתיב בנימוסינו ואם אין לו ונמכר וגו'. וע"ז ל"ק קושית האלשיך מי יקנה את הגנב. דהא כיון דלא הי' לו ולכן גנב כי ירעב ללחם והי' מחמת אונסו. אבל זה יש לו ולדעתך שגנב למה לך עבד כזה

ד) מקץ (מ"ג כ"ג) כספכם בא אלי. לכאורה איך צוה יוסף הצדיק לומר מה שאינו אמת. אכן הענין דהשי"ת שלח השובע באר"מ ורעב בשאר ארצות בכדי שכסף וזהב יבוא למצרים ויוכל להתקיים אח"כ הבטחתו ית"ש ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ולמשל כי בא לבית הנהגת הממשלה בעאמטער חדש והוצרך לשלוח מכתבים באחריות על הפאסט וחפץ לשלם דמי דואר. ואמר לו שר הדואר כי לצורך מכתבי הממשלה אין מן הצורך לשלם דמי דואר. כי דמי הדואר הוא הכנסת הממשלה והפוכי מטרתא למ"ל לשלם