תירוש ויצהר (שו"ת) שכט

ובאורייתא מי לא כתיב טמא עד אחר תנא דר"י מיד באמרו שהרי עקם הול"ל ובאורייתא. ועו"ק שינוי הלשון דריב"ל אומר אל יוציא אדם דבר מגונה ור"י אמר לעולם יספר בלשון נקיה. גם לפי מסקנא דאמר כל היכא דנפישי מילי משתעי בלשון קצרה דמשמע דקצר ומגונה עדיף קשה כל הני דעקם למה בע"כ צ"ל דיש חילוק בין לשון מגונה ובין לשון שאינו מגונה רק דאינו לישנא מעליא דכשהוא מגונה אין להזכיר אף אם הוא קצר ולכן ריב"ל אמר אל יוציא דבר מגונה אף אם הוא קצר ג"כ אסור להוציא מכיון דמגונה הוא וראייתו מג' מקומות אלו דשם הוא לישנא מגונה ממש. וא"כ אין להקשות עליו מהא דכתיב באורייתא טמא. יען כי בכל המקומות טמא אינו לישנא מגונה רק דאינו לישנא מעליא. אכן כאשר תנא דבי ר"י לעולם אל יספר בלשון נקיה אף דאינו מגונה אכן מכיון דאינו נקי אל יספר בו כ"א בל' נקיה ממש ורוכבת אינו מגונה כ"א אינו נקי שפיר מקשה ובאורייתא מי לא כתיב טמא אף דאינו מגונה אכן אינו נקי הוא. ומתרץ כל היכא דכי הדדי נינהו כמו גבי רוכבת משתעי בלשון קצרה מכיון דאינו מגונה. משא"כ ג' פסוקים הנ"ל דמגונה הם ע"כ נקט לשון ארוך דמגונה אסור להזכיר אף כי קצר הוא וזהו ממש שיטת הבעה"מ עי' בס' קרבן תודה שם. ובאמת קושי' הנ"ל דנילף מקרא המוקדם שא' הקב"ה לנח הוא קושית החזקוני ועי' לזקני המהרש"א ובס' פ"י ואור חדש ובחי' ח"ס בשמעתין ובספרי דגן שמים

ואשר העיר בספרו בית ישראל (פ' ויחי) ששלח לי. בפסוק (מ"ח י"ד) שיכל את ידיו ובתרגום אחכמינון לידוהי. דהוא פלא איך שייך חכמה להידים. יעי' כ"ת ברש"י. והאבן עזרא כ' כאלו ידיו השכילו מה שהוא רוצה לעשות. ויבוא על נכון עפ"י מש"כ בס' קול שמחה ויחי שכל את ידיו כי מנשה הבכור כי באמת קדושת וכבוד הבכור הוא שייך אל ימין ולזה לא רצה יעקב להעמידם מחדש מנשה בשמאלו ואפרים בימינו כי לא רצה לגזול כבוד הבכור ומצד הברכה שראה ברוה"ק שאותו הקטן יגדל הוכרח לשכל את ידיו. וזה כי מנשה הבכור שלא העמידו מחדש לצד שמאלו. והבן והנני דור"ש בניו היקרים הרה"ג מ' מתתי' יחזקאל ומ' ישראל באה"ר: והנני ש"ב ידידו באה"ר: סימן קנח

בשם ה' יום ג' ד' דעשי"ת תרצ"ו ווארשא

לכ' נכדי יקירי החו"ב איש אשכולות אוצר בלום וכו' מ' משה אביגדור נ"י שולווייס בעה"ק ירושלים תב"ב

א) מכתבך השגתי והי' לי למשיב נפש. ואשר כתבת כי ירושלים עיר של חכמים וכו' רק חוץ לתורה יש גם קנאה ושנאת חנם. סח לי אחד כי מעולם לא הבין מדוע אנו מתפללים בליל שבת הפורס סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים למה ירושלים לחוד וכשבא לכאן הוא כבר מבין. כי פה המדנים והמריבות כה גדולות עד שנחוץ לשלום מיוחד ואתה מתפלא ע"ז. גם בעיני יפלא ותמה תמה אקרא על זה. כי הלוא מאז מעולם הי' ירושלים עיר אשר צדק ילין בה (ישעי' א' כ"א) ולא אמר אדם לחבירו צר לי המקום שאלין בירושלים (אבות פ"ה מ"ה) ולא נתחלקה לשבטים. ואין בה דין עגלה ערופה. כי לא שכיח בה רציחה. ועיין בספרי פתח הבית (דכ"ו ע"ב) בפי' גמ' נדרים (דכ"ב ע"א) תמה ר' יוחנן וכו'

ובאבות (פ"א מ"ה) יוסי בן יוחנן איש ירושלים וכו' יהי ביתך פתוח וכו'. הקדים איש ירושלים. כי שם הי' מקור הרחמים וצדקה והכנ"א. וכן בש"ס כתובות (דס"ו ע"ב) לא כדין מתלין מתליא בירושלים מלח ממון חסר. ובמדרש (איכה פ"ד) מה היתה יקרותן (של אנשי ירושלים) שלא הי' א' מהן וכו' רשב"ג אומר זה מנהג גדול הי' בירושלים פורשין מטפחת וכו' אורחין נכנסין וכו' שהיו מוסרין הסעודה וכו' הי' צר כל מיני סעודה במפה וכו' ע"ש. וכ"ה בגמ' ב"ב (דצ"ג ע"ב) באריכות

וכבר פירשתי בש"ס ברכות (דף נ"ח ע"א) בן זומא ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית וכו' שברא כל אלו לשמשני. יל"ה למה דוקא במעלה הר הבית

אכן בני אדם המה כדגי הים שכל הגדול מחבירו בולע את חבירו. ומסוכנים יותר מחיות רעות. (עי' מגדל עוז בהרמב"ם ה' מלכים פי"ב) רק ע"י כח התורה נעשה מחיות בני אדם. שלמדה אותנו תוה"ק ואהבת לרעך כמוך עזוב תעזוב עמו וכדומה, ועיקר לימוד השלום והאחדות הי' בירושלים עיר שחוברה לה יחדיו (תהלים קכ"ב). ושם למדו את זאת שא' ישמש ויעשה טובה לחבירו בכל מה שיכול. וזה לשמשני. ומה ענין מריבות וקטטות בעיה"ק ירושלים תבב"א ה' ירחם

ב) אגב אכתוב לך מה שמצאתי כתוב בפנקסי חי' למס' ברכות (ד"ג ע"ב) כנור היתה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכו'. בלומדי מס' ברכות ביום ג' פ' חקת ו' תמוז תרפ"א עם נכדי תלמידי היניק וחכים מ' משה אביגדור שי' שולווייס שאלתיו למה הי' תלוי הכנור דייקא למעלה ממטתו. בשלמא לר' זירא האומר שם מקודם דעד חצות הי' מתנמנם כסוס מכאן ואילך הי' מתגבר כארי שפיר הי' תלוי למעלה ממטתו להקיצו מנמנום. אבל לרב אשי שאמר שם מקודם דעד חצות לילה הי' עוסק בדברי תורה מכאן ואילך בשירות ותשבחות. א"כ גם קודם חצות הי' ער ועוסק בד"ת. והכנור היה רק שידע מתי חצות להתחיל בשירות ותשבחות א"כ למה דוקא למעלה ממטתו ולא במקום אחר בביתו או בחדר אחר שהי' לומד בו תורה. והשיב לי נכדי בחכמה. כיון דבלשונו של ר' אחא בר בוזנא אר"ש חסידא כנור הי' תלוי וכו' מיד היה עומד ועוסק בתורה. משמע לכאורה שהוא איננו סובר כרב אשי דקודם חצות הי' עוסק בד"ת ומכאן ואילך בשירות ותשבחות. אלא הוא סובר כר' זירא דמכאן ואילך הי' מתגבר כארי והיינו לעסוק בתורה ושפיר מדויק שהי' למעלה ממטתו של דוד. עכ"ד נכדי. שוב ראיתי בס' שלמה משנתו ברכות שם ד"ה ועוסק בתורה, שכ' דהיינו דלא כרב אשי. דלר' אשי היה עוסק בשירות ותשבחות. וע"כ כר' זירא סבירא ליה. וכן לקמן ד"ה לאיתעוריה משנתיה כ' דאזיל לטעמיה דאמר לעיל דעד חצות הי' מתנמנם כסוס וכו' ע"ש והוא כדברינו: וכן מבואר ב ג)והנני לכתוב לך איזה דברים בעניני דיומא בגמ' ביומא (פ"ד מ"א) לה' חטאת. עי' תפא"י שהק' מנדרים (דף י' ע"ב) דלא לימא לה' עולה לה' שלמים. דלמא ממליך אחר שאמר לה' ויהיה מזכיר השם לבטלה (ועי' תוס' ישנים יומא דל"ט). ותי' דהתם בנדבה דשייך בהו ממליך משא"כ הא בחובה ותו דכבר הניח הגורלות להכי תו לא חיישי' שמא ממליך ע"ש. ועי' בריש ס' נזיר השם בשם זקני הגה"ק הר"ר שמעלקא מנ"ש זצ"ל בפי' המדרש איש כי ידור נדר לה' הה"ד ימינו כצל עובר ע"ד הנ"ל ובירושלמי שם שמא ימות האדם שיביא קרבן ויוציא ש"ש לבטלה ע"ש באריכות ד"ק. ועי' בס' דמשק אליעזר פ' מטות

אבל י"ל כיון דדעת ר' ישמעאל שם דלא הי' צריך לומר חטאת רק לה'. א"כ גם לדידן אין חשש עוד דהוי כאלו כבר נגמר באמרו לה' גם לדידן בדיעבד אם ימות ולא יהי' ש"ש לבטלה. שוב ראיתי בס' גחלי אש (דל"ח ע"א וע"ב) ובס' תורת מנחם בזה. ועיין סוכה (דל"ט ריש ע"א)

ד) בפ' אחרי בויק"ר (פ"כ) ומה היו חסרין מעיל. ע"ש במת"כ משו"ת הרא"ש (כלל כ') הא כהן הדיוט אינו עובד במעיל: