תירוש ויצהר (שו"ת) לג

מהני ביטול וכנ"ל ועיין בשו"ת זכרון יצחק סי' ל"ו בזה אשר ת"ל כוונתי לכל דבריו ולכן הבאתי בזה כלשונו הזהב. איברא דיש לדבר בזה דהא דרב בעי ב' חתיכות היינו לר"נ אליבא דרב בכריתות שם. אבל רבא אליבא דרב מפרש שם טעמי' משום דיש אם למקרא מצות קרינן מבואר דרבא אליבא דרב סובר ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא וכ"כ במלא הרועים סוף אות ז' בסוגיא דספד"א בשיטת רבא אליבא דרב א"כ הדרא קושי' לדוכתי' בהא דרב דמשמע דגם בחמץ ידוע מהני ביטול. ומה גם דבפסחים כאן קאי אליבא דרבא בטעמי' דרב דגזירה שמא ימצא גלוסקא יפה וע"ז מקשה הגמ' וכי משכחת ליה לבטליה עיי"ש

ובמק"א כתבתי בש"ס ברכות (דף י"ט ע"ב) דבר תורה אהל כל שיש בו חלל טפח חוצץ בפני הטומאה ורוב ארונות יש בהן חלל טפח יגזרו על שיש בהן משום וכו' לא גזרו בהו רבנן. הנה בצל"ח שם כ' הוצרך לזה דרוב ארונות וכו' דאל"כ ספק דאורייתא הוא ואיך התירו משום כבוד הבריות ולזה הוצרך להקדים דרוב ארונות יש בהן חלל טפח והוצרך לומר ג"כ שגזרו וכו' דאל"כ קשה מה איריא לקראת מלכים הא בלא"ה מותר דהא בכל מקום אזלינן בתר רובא לכן הוצרך להקדים דעל כל פנים מדרבנן אסור והתירו כאן משום כבוד מלכים וכו' אבל לשיטת הרמב"ם דסובר ספד"א רק מדרבנן לחומרא הדרא קושיא לדוכתי' דלמה הוצרך להקדים דרוב יש להם חלל טפח וכו' וצריך לומר שאף להרמב"ם ספק תורה רק מדרבנן לחומרא מ"מ חכמים עשאוהו כשל תורה ולא התירו בו משום כבוד הבריות עיי"ש ועיין לחמי זקיני הגה"ק בס' מעון הברכות שם מה שתמה על הצל"ח ובחידושי ישבתי דברי הצל"ח ואכ"מ

רק אביא כאן לענינינו מה שאמרתי ליישב גוף קושית הצל"ח לשיטת הרמב"ם דל"ל למימר משום דרוב ארונות. יש לומר דהנה בש"ס כריתות (דף י"ז) רבא בשיטת רב אמר טעמא משום דיש אם למקרא א"כ ע"כ דפליג על רב נחמן דאמר שם (בדף י"ח ע"א) טעמי' דרב משום דאיקבע איסורא. ורבא ע"כ סובר בשיטת רב ספד"א מה"ת לחומרא דאל"כ מנ"ל לומר דבעינן ב' חתיכות ונ"מ לענין בא עכו"ם ונטל הראשונה ולענין כזית וחצי זית כמבואר שם בגמ' הא י"ל דבעינן לרב ב' חתיכות כדי שיהי' איקבע איסורא שלא יהי' ככל ספק דאורייתא דרק מדרבנן להחמיר שיטת הרמב"ם ולא היה חיוב אשם תלוי אלא ודאי דגם בלא איקבע איסורא היה אשם תלוי ושפיר דייק רבא בשיטת רב דבעי ב' חתיכות משים דיש אם למקרא ונ"מ טובא כנ"ל

וכן ראיתי שדייק בס' מלהר"ע דאין לומר לרבא דהיה גם בחתיכה א' חיוב אשם תלוי כסברת הכ"מ דבכרת ספד"א מה"ת לחומרא דזה דוקא לר"נ דסובר ביבמות (דף קי"ט) לחלק בין איסור לאו לאיסור כרת. אבל רבא לשיטתו דאמר שם מכדי הא דאורייתא וכו' מ"ל איסור לאו מ"ל איסור כרת א"כ לא שייך תי' הכ"מ באשם תלוי ומנ"ל לרבא לפרש טעמי' דרב משום דיש אם למקרא וכו' דילמא בעינן ב' חתיכות שיהיה איקבע איסורא. א"ו דהוא סובר בלא איקבע איסורא ספד"א מה"ת לחומרא כנ"ל

ולפ"ז מיושב קושית הר"ן בקידושין (דף ל"ט) על שיטת הרמב"ם דסובר ספד"א מדרבנן לחומרא מהא דקידושין (דף ע"ג) ממזר ודאי הוא דלא יבוא וכו' ואי כשיטת הרמב"ם ל"ל קרא הא ספ"ד מדרבנן. ולהנ"ל ניחא דרבא שם בהא דממזר ודאי וכו' סובר דמה"ת לחומרא ולפי"ז מיושב גם שיטת הרמב"ם בפ"ב מה' חנוכה דפסק כאביי בש"ס שבת (דף כ"ג ע"א) לענין ברכה ביו"ט שני ומקשים עליו מהא דמבואר שם דרבא משני בדמאי משום דרוב ע"ה מעשרין הן ולהנ"ל ניחא דרבא ע"כ דסובר כאביי ועכ"ז מוכרח לתרץ בהא דדמאי משים דרוב ע"ה וכו' דאל"כ הוי ספיקא דאורייתא ומה"ת לחומרא

וכן מצאתי ת"ל בצל"ח מגילה (דף כ' ע"ב) ובחידושי לסוגיא דכבתה הארכתי בזה על פי מש"כ המלא הרועים בסוגיא דווסתות אות י"ז דמאן דסובר ווסתות דאורייתא ע"כ סובר ספד"א מה"ת לחומרא ורבא סובר ווסתות דאורייתא עיין בבדק הבית סי' קמ"ה ובבעל המאור פ"ב דשבועות עכ"פ כאן דקאי הסוגיא לתרץ מרבא אליבא דרב מוכרח הגמרא לומר דרוב ארונות וכו' דאל"כ הוי ספד"א ולרבא ספד"א מה"ת לחומרא

ויותר י"ל כיון דכאן קאי על הא דר' אלעזר בר צדוק שאמר מדלגין היינו ע"ג ארונות וכו' וכפי המבואר בש"ס נדה (דף ט"ו ע"א) ר"א בר צדוק סובר ספד"א מה"ת לחומרא דלא בעי חתיכה אחת משתי חתיכות לחיוב אשם תלוי עיי"ש עכ"פ אם נאמר כן בשיטת רבא נסתר כל הנ"ל. לכן נ"ל דנהי' מוכרחין לומר כשיטת התוס' סוכה (דף ו' ע"ב) ד"ה ור"ש דגרסי רבה בהא דכריתות דמצות קרינן וא"כ ליכא ראי' לרבא דס"ל סד"א מה"ת לחומרא ועיין בס' מלה"ר שם אות י"ב דהוכיח דגרסינן רבה מדהשיב אביי על דבריו ובכמה מקומות הוכיחו התוס' מזה דגרסינן רבה ועוד מדאדכר קודם ר"ז ור"נ ועוד (מדף י"ח שם) איתיביה רבא לר"נ ואי גרסי' לעיל רבא א"כ הך קושיא קשה גם לדידיה עיי"ש באורך ובאמת דעת הרשב"א במשמרת הבית סי' קמ"ה דרבא סובר וסתות דרבנן עיי"ש א"כ י"ל דלרבא לשיטתו דסובר ספד"א מה"ת לקולא א"כ אליבי' ביטול הוא לחמץ ידוע וכיון דקאמר רבא שמא ימצא גלוסקא יפה ע"ז מקשה הגמרא וכי משכחת ליה וכו' והבן ועיין בשו"ת כ"ס חאו"ח סי' ל"ז ובשו"ת אורי וישעי סי' פ"ת: והנני ידידו עוז בלונ"ח סימן יג

לכבוד ידידי הרב המאוה"ג וכו' כש"ת מו"ה מאיר אבד"ק פשיטיק שי'

אחדשכ"ת וכו' אשר הציע לפני קושית הגאון פני יהושע בש"ס פסחים (דף י"א ע"א) בהא דאמר רבא דר' יהודה אדר' יהודה קשיא דרבנן אדרבנן לא קשיא וכו' והקשה דההיא קושיא דרבא דרבנן אדרבנן היה לו להקשות נמי לפי תירוצו דשאני חדש מתוך שלא התרת לו אלא ע"י קיטוף. ומה שייכות קושיא זו דווקא לתירוצו של אביי טפי מלשינויא דרבא גופא

לעד"נ לתרץ דהנה מקשים עוד בסוגיא זו למה כפל הגמ' לומר הא דר"י אדר"י לא קשיא כדשנינן הו"ל לומר רק דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא. לכן י"ל בהקדם מה שהקשה ש"ב הגה"ק ר' אבושיל מפ"פ דמיין ז"ל בס' ברכת אברהם בפסחים שם דמה מקשה רבא דרבנן אדרבנן הא יש לומר דדוקא בחמץ לא גזרו רבנן משום דחמץ חמור ומשום חומרא דחמץ מבדל בדילי כמו דמשני הש"ס שם משום חומרא דשבת מבדל בדילי אכן יש לומר דבאמת רבא לשיטתו דמשני שאני חדש שלא התרת לו אלא ע"י קיטוף שפיר יש לו תירוץ בהא דרבנן אדרבנן כנ"ל דמשום חומרא דחמץ מבדל בדילי. רק דהוא מקשה לאביי דמשני לר"י דחמץ חשיב לא בדיל. א"כ יקשה דרבנן אדרבנן דהא אין סברא לתרץ שאני חמץ דמשום חומרא דכרת מבדל בדילי כיון דאליבא דר' יהודה היה הסברא להיפך דחמץ חשיב לא בדיל נגד חדש וא"כ כיון דרבא מקשה רק לשיטת אביי א"כ היה כוונתו בקושיתו שיחזור אביי מתירוצו אליבא דר' יהודה ומוטב שיתרץ אליבא דר' יהודה כפי סברתו דשאני התם בלא התרת אלא ע"י קיטוף. בכדי שיהי' אופן לתרץ גם דרבנן אדרבנן דשאני חמץ דחשיב בדיל משום חומרא דכרת לכך שפיר מתרץ אביי וכופל דבריו דר"י אדר"י לא קשיא