תירוש ויצהר (שו"ת) שכח

פירש"י ריש פסחים בהא דהבקר אור והאנשים שולחו. דהיינו אחר הנץ החמה משום דהי' בעיר אחרת והבן

וא"כ י"ל דאברהם שיצא מפתח ביתו הי' יכול לצאת בעמוד השחר. אכן במילה דזריזין מקדימין היינו מהנץ החמה כמבואר שם. ועיין ביו"ד (סי' רס"ב). וא"כ שפיר מקדים הגמרא מהא דזריזין מקדימין. דאי מהא דוישכם נוכל באמת לפרש דהיינו מעמוד השחר. ולא הי' שום קושי' דנבדוק מצפרא. דנוכל לומר כקושי' התוס' דלא יצא יחידי בלילה ולכך לא הזדרז קודם. אבל כיון דמביא מהא דמילה א"כ ע"כ מהנץ החמה. א"כ מזה ראי' דאין מקדימין יותר. דאל"כ הי' לו לא"א לצאת מעמוד השחר. דגם מעה"ש ליכא חשש מזיקין ביוצא מביתו. א"ו דאין חיוב זריזות יותר מהנץ החמה. ועיין בפתיחה לס' עמק הלכה

אגב אכתוב לו מה שאמרתי בפסחים שם בגמ' והשתא דקי"ל דכ"ע אור אורתא וכו' נבדוק בצפרא וכו' דכתיב וישכם אברהם בבוקר וכו' מדקדקים העולם דהאיך תלי' קושיא זו במה דכ"ע סברי אור אורתא דהא אפילו אם רק חד מ"ד סובר דאור אורתא אזי יקשה כן לאותו מ"ד. ונלענ"ד ליישב דהנה בתוס' ד"ה שנא' וישכם אברהם הקשו והיכי מוכח מהאי קרא דזריזין מקדימין למצות ואין מקדימין טפי מצפרא והא בפ' גיד הנשה יליף ר' אבוה מהאי קרא דת"ח לא יצא יחידי בלילה ותירצו דהכא מוכח מקרא דעקידה דלא היה נמנע אברהם מלצאת יחידי בלילה דשלוחי מצוה אינן נזוקין וכו' והתם מוכח מוישכם אברהם בבקר דכתיב גבי סדום דלא היה מצוה ויחידי היה וכו' עיי"ש והקשה המהרש"א ז"ל וז"ל דכתיב גבי סדום דלא היה מצוה וכו' דליכא למימר דלא השכים יותר משום דלאו מצוה היה לו וכו' דא"כ מאי אשמועינן קרא דוישכם דסדום אלא ע"כ אשמיעינן דבסדום דמאליו הלך ודאי היה אברהם השכים יותר אי לאו דהיה יחידי וכו' עיי"ש

והנה בפני יהושע כ' וז"ל אלא דיש לי לדקדק כקושית מהרש"א ז"ל דהאיך ילפינן מקרא דסדום דת"ח אל יצא יחידי בלילה שמא לא היה צריך לילך בלילה כאן דלא היה מצוה ומה שתירץ מהרש"א ז"ל דמיתורא דקרא קא דריש קשיא לי דקרא בלא"ה איצטריך לכדדרשינן בפ' תפלת השחר (דף כ"ו ע"ב) דאברהם תיקן תפלת שחרית ומייתי מהאי קרא גופא מוישכם דסדום וכו'. ויש ליישב בדוחק דהא דיליף דת"ח אל יצא מוישכם דסדום לא ס"ל כהאי תנא דפ' תפלת השחר דתפלות אבות תקנום אלא כאידך ברייתא דכנגד תמידין תקנום וכו' עיי"ש. ונקדים עוד מש"כ בס' אור חדש בשמעתין ליישב קושית העולם הנ"ל דלמה, מקשה דווקא משום דקיי"ל דלכ"ע אור אורתא הוא ולמה לא פריך בלא זה ולמ"ד אור אורתא הוא ותי' דבל"ז לק"מ ונבדוק בצפרא די"ל כדדריש ר' מנא בירושלמי מקרא דושמרתם שיהיה הלילה משומר מן החמץ עיי"ש משא"כ כיון דקיי"ל לכ"ע אור אורתא קשה לר"ש בר יצחק דלא דריש דרשה דושמרתם עיי"ש בירושלמי קשה לדידיה נבדוק מצפרא עכ"ל

ועפ"י דרכו י"ל לפי מה שהקדמתי קושית התוס' ותירוצם וע"ז קשה קושית המהרש"א וצריך לומר כתירוץ הפ"י דקאי למאן דסובר תפלות כנגד תמידין תקנום, וא"כ מוכרח הגמ' לומר השתא דקיי"ל לכ"ע אור אורתא הוא דבל"ז לא היה שום פירכא דאין מקדימין טפי מצפרא דהי' קשה שוב קושית תוס' דצריך קרא דוישכם אברהם בבוקר להא דת"ח אל יצא יחידי בלילה ואי כתירוצם מקרא דסדום קשה קושית המהרש"א דשם לא היה מצוה כלל ואי משום דמיותר הא בלא"ה צריך קרא להא דתפלות אבות תקנום. וא"כ י"ל דמאן דסובר אור אורתא הוא סובר כמ"ד דתפלות אבות תקנום אבל השתא דקאמר דכ"ע סברי אור אורתא א"כ קשה אליבא דתנא דסובר תפלות כנגד תמידין תקנום מ"כ הקרא דוישכם דסדום מיותר ושפיר ילפינן מהא דסדום דת"ח אל יצא יחידי בלילה. ומהא דעקידה ילפינן דאין מקדימין טפי מצפרא וא"כ פריך שפיר ועיין מש"כ זקיני הגה"ק מו"ה צבי יהושע הלוי איש הורוויץ זצ"ל אבד"ק טרייביטש בס' סמיכת משה (סוכה דל"ח) והבן: דברי ידידו. סימן קנז

בשם ה' יום ב' בדר"ח אדר שנת תרע"ה קארלסבאד

לכ' ש"כ י"נ הרב הגה"צ וכו' מ' שלום נ"י גוטמאן אבד"ק אסי (רומעניען

) מכתבו חויר מול פני וכו' ואין לתאר בכתב רחשי לבבי בתודה לכ"ג על שולחו אלי מזמן לזמן את המכתבים שבאים מב"ב שי' בעבורי על אדרעסתו. לאשר מביתי אין הליכות הדואר ישר לכאן. מפני המלחמה בעוה"ר והש"י ישלם לו כטוב פעלו להחיות נפשי

ואשר העיר בגמ' פסחים (ד"ג ע"א) הנני לתת לפניו את אשר כתבתי בזה בחידושי עה"ת פ' נח (ז' א') ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התיבה וגו' מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה וגו' ומן הבהמה אשר לא טהורה הוא שנים איש ואשתו וגו'. ובפסוק (ז' ז') ויבא נח וגו' מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה וגו'. ובגמ' פסחים (ד"ג ע"א) דאמר ריב"ל לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עקם הכתוב, שמנה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו שנא' מן הבהמה הטהורה וגו' אשר איננה טהורה וגו' וברש"י שם שני אורחיה בחד דוכתא ללמדך לחזר על לשון נקייה ע"ש ובתוס' שם

ולכאורה אין זאת בחד דוכתא. דהא בפ' נח כתיב שני פעמים לא בחד דוכתא. א' בציווי של הקב"ה אליו ופעם שנית בפסוק (ז' ז') ויבא נח וגו' דלא כתיב בלשון קצרה רק עיקום בשביל לשון נקייה

אכן ניחא בהקדם מה שכ' הה"ק ר' פנחס זצ"ל מקורץ (הובא בקונטרסי גבעת פנחס. בסו"ס מדרש פנחס) בגמ' פסחים הנ"ל. וז"ל שיש כאן דקדוק נפלא דזה הפסוק אשר איננה טהורה היא כתיב בפסוק ח' ויבא נח וכו' והלא קודם זה בפסוק ב' כתיב ויאמר ה' וכו' הרי ג"כ יש עיקום חי"ת אותיות כמו שם דהעיקום הוא אשר איננה ח' אותיות וכו' וא"כ אמאי לא הביא הגמ' מפסוק הקודם. וי"ל תירוץ נכון עפ"י שפירש"י מחז"ל מה שאמר הש"י לאברהם קח נא את בנך וגו' את יצחק ולא אמר לו להדיא קח את יצחק כדי ליתן לו שכר על כל דיבור ודיבור וכן גבי לך לך וגו' הארץ אשר אראך. וא"כ מתורץ שפיר דפסוק הקודם נאמר גבי הציווי. שהש"י אמר לו שיקח מבהמה טהורה שבעה שבעה ומבהמה אשר לא טהורה היא שנים שנים וא"כ מהא ליכא, לאוכוחי שעיקם הכ' בכדי שלא להזכיר דבר מגונה אלא אפשר לומר שהקב"ה האריך בדיבור כדי ליתן לו שכר על כל דיבור ודיבור. אבל זה הפסוק דאשר איננה וגו' כתיב גבי ביאת נח אל התיבה. והוא לשון הכתוב ואינו דיבור הש"י לנח בזה שפיר מוכיח הגמ' שהעיקום הוא כדי שלא להוציא דבר מגונה עכ"ל

וא"כ נחשב שפיר כחד דוכתא ללימוד זה שלא להוציא דבר מגונה ובשאר מקומות משתעי בלשון קצרה ובפסוק א' משום ליתן שכר על כל דיבור ודיבור ועי' בבעה"מ פסחים שם. ועי' בס' קודש הלולים בליקוטי מילי דאגדתא

והנה זקני רבינו המהרש"א ז"ל שם כ' ויש לבעה"מ סוגיא אחרת ולא אוכל להולמו לפי סוגיא דשמעתא ופי' דשיטתו נכונה. דלכאו' קשה למה המתין להקשות