תירוש ויצהר (שו"ת) שכז

ושם (צד קכ"ו) מספר של רבי שב"ט והוא רבינו שמואל בן טוביה ממגנצא. וראבי"ה כ' שהוא רבינו שמואל בר נטרונאי מעיר בון בארץ אשכנז ועי' בהגהות אשרי חולין פ"ב ופ"ג. וכבר היה מעשה והכשיר רבינו שב"ט. והובא במרדכי. ועי' ביאורי מהרש"ל בסיליאה שנת רמ"ה קרנ"י בה' הל' נדה (דפ"ה) וז"ל וכ"כ רבינו יואל הלוי מעיד אני על חמי ראב"ן ועל מורי גיסי רשב"ט היו אומרים וכו' ע"ש] מצאתי בתשובות ר' דניאל ור' נתן ור' אברהם בכמ"ר יחיאל. וששאלתם על קטן שמת קודם ח"י אי צריך לחתוך בשר ערלתו אחר מותו או לא ודאי נהוג נשי דידן למיחתכיה וכו' כל האריכות. ולא אוכל להבין כוונתם. דמדברי קדשם משמע שהיא לרעות הרשעים. ובב"י (סי' רס"ג) שהובא לעיל משמע שהיא משום תקנת הפושעים. משמע לטובתם

ובס' אור זרוע הגדול לרבינו יצחק מווינא (ה' מילה סי' ק"ד) כ' ולענין שאילתא דשאיל שלמה היצחקי [הוא רש"י ז"ל] מן מר נתן ומר דניאל ומר אברהם בנו ומרנא ר' יחיאל מן מתא רומא ז"ל על קטן שמת קודם שמונה ימים אם צריך לחתוך בשר ערלתו לאחר מותו וכו' ועוד אתמר (סנהדרין דק"י ע"ב) קטני ישראל מאימתי חיים לע"ל ר' חייא ור' שמעון בר רבי חד אמר משעה שנולד וח"א משעה שיספר. מ"ד משעה שנולד משום דכתיב יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה ולמ"ד משעה שיספר דכתיב זרע יעבדנו יסופר לה'. רבינא אמר משעה שנזרע שנא' זרע יעבדנו. רנב"י אמר משעה שנימול שנא' עני אני וגוע מנוער נשאתי אימך אפונה. ר' חנינא א' משעה שעונה אמן שנא' פתחו שערים וכו' שומר אמונים וכו'. רנב"י א' משעה שנימול ואי מ"ד משעה שנולד איבעי למגזר בשרא וכו' משעה שנולד וכו' דמצינו למגזריה וכו' וכן השיב מורי הר' שמחה וכו' ע"ש דיש דיעות שונות בזה. ועי' מש"כ בזה רבינו יצחק גיאת בה' אבל

והנה לכל הטעמים נראה שמוהלים דוקא ילדים שחיו בלידתן ומתו. אולם הגאון ר' ישעי' ברלין הנהיג בברעסלא למול בזכוכית גם ילד שהי' מת במעי אמו ולוקח ממנה אחרי מותה כ"כ בקיצור מעבר יבק מנהג ברעסלא (דיהרפורט תקס"א)

שוב ראיתי בס' זוכר הברית (סי' י"א אות כ"ט) לי"נ הרה"ג ר' אשר אנשיל גרינוואלד שי' מאונגוואר שכ' תינוק שמת קודם שנימול וכו' מלין אותו על קברו וכו' ואין למול אותו בלילה (זכר דוד), ואין פורעין רק חותכין ערלתו בזכוכית ע"ש. ומבואר דשם במדינת הגר אין עושין פריעה. וגם פה ווארשא אין פורעין

ולאשר ראיתי ליד"נ בס' משמרת שלום ה' שמחות (אות י"ג) במע' ת' שמביא בזה בקיצור הדינים השייכים לזה לכן הנני להעתיק דבריו. תינוק שמת קודם שנימול מוהלין אותו על קברו וקוראין לו שם. ואין מברכין על המילה. ואם לא קראו לו שם קודם קבורה יקראו לו אחר קבורה. עי' פ"ת סי' רס"ג משו"ת מאיר נתיבים (סי' פ"ז) ואם מת לאחר שלשים והוא בכור חייב לפדותו ולברך על הפדיון (יו"ד סי' ש"ה סי"ב). ואם שכחו למולו וקברו אותו כך. עי' לבו"ש בח"ד (סי' קכ"ח) בשם כנסת יחזקאל (פי' מ"ה) דחוטטין את קברו ומלין אותו. ואף שנולד לח' חדשים מ"ש. וכ"ה בבכור שור לסנהדרין (דמ"ז) דיש לפתוח הקבר ולמולו. הובא בחי' רע"א ורמז לשו"ת נוב"י מה"ת (סי' קס"ד). וגם ביד שאול (סי' רס"ג) הסכים לבכ"ש וכנ"י. ובפ"ת שם מביא מנו"ב הנ"ל דאם הוא איזה ימים אחר מותו אין לפתוח הקבר ולראות בניוולו. אכן בכנ"י שם נראה דעתו דאף אחר זמן אחר מותו פותחין ע"ש שמביא מהמאיר נתיבים (סי' מ"ז) דאם מתה גם אמו היולדת וקברו את הנפל עמה על יד ימינה ושכחו למולו אין פותחין את הקבר אבל קורין לו שם. ועי' שו"ת השיב משה (חאו"ח סי' י"ג) דקיבל דבלא שם נעשה מן התינוק חיצון ר"ל. וכן לתינוקת ג"כ צריכין לקרוא לה שם וצריך להזהיר את הקברנים ע"ז הובא בקיש"ט כלל קצ"ט. ועי' שד"ח ה' אבילות (אות ר"ב) בשם נחמד למראה דאין חילוק בין זכר לנקיבה. והוא פשוט למעיין ברא"ש פ"ג דמו"ק רגילין וגמירין כי ניחא נפשיה דינוקא וכו' והויא תחה"מ הויא ידיעה בינוקא ומבחין ליה לאבוה. וכ' ע"ז בק"נ (ס"ק קנ"ט) וז"ל דאי לא מימהל לא מבשקר ליה וסובר שהוא בן נכרים זה הטעם שמלין אותו. ועל דמסקו ליה שמא סיים שעי"כ הוי ידיעה בינוקא ר"ל שאביו יודע שהי' לו ילד שהי' שמו כך וכך. ומבחין ליה לאבוה. גם הבן מכיר לאביו שמתייחס עליו עכ"ל. וזה הטעם שייך גם בנקיבה. ועי' בהגהות לשפת אמת (אות י') שציין לתשובת יד יוסף (סי' נ"ג) שהעתיק תשו' הג' מוהרש"ק ז"ל דלאו דווקא בנפל שיצא חי לאויר העולם אלא אף נולד מת או יצא מן האשה אחר המיתה ג"כ מלין אותו. וכן מבואר בשו"ת השיב משה שם. ועי' בזה ליד"נ בס' ברית אבות (דף ע"ו) שכ' ומה שהקשה הרב בס' שנו"ח על רי"ו נתיב א' אות ז' על הגמי"י עי' בס' מג"ע למהריעב"ץ שכבר העיר בזה. ומשימין לו שם לזכר בצירי ולא בקמץ דמשמע דוקא לזכר. דגם לתינוקת משימים לה שם וכו' ע"ש

ובדבר הנוסח בהרחמן שאומרים אחר ביהמ"ז בסעודת ב"מ. בתפוצת ישראל אומרים הרחמן הוא יברך המל בשר וכו' איש הירא ורך הלבב עבודתו פסולה. אם שלש אלה לא יעשה לה. ופה פלונסק ובהרבה קהלות אומרים. איש הירא והזריז עבודתו כשרה. אם שלש אלה יעשה לה. ומאן דאמר הכי לא משתבש וכו'. וכעת ראיתי בס' זוכר הברית (דט"ו) שכ' דיש שרוצים לקיים ותבחר לשון ערומים (פסחים ד"ג) וגורסים איש הזהיר והזריז עבודתו מעולה. אם שלש אלה יעשה לה ע"ש: דברי ידידו. סימן קנו

ב"ה יום ד' תצוה י' אדר תרע"ה קארלסבאד

לכ' י"נ הרב הגאון וכו' מ' ישעי' פלאמין נ"י אבד"ק רטנא ועתה כאן מפני המלחמה

ע"ד אשר הציע לפני כ"ת קושית המפורשים בפסחים (ד' ע"א) וכ"ת זריזין מקדימין וכו' דכתיב וביום השמיני ימול וכו' אלא שזריזין מקדימין למצות שנאמר וישכם אברהם בבוקר

והקשו למה מביא הגמ' הא דמילה כל היום. כיון דבמילה גופא מוכרח ללמוד מהא דוישכם אברהם בבוקר. א"כ קושי' הגמ' הוא בלא הא דמילה. רק דאם נימא דיש בזה זריזות מצוה כמו בהא דוישכם אברהם עכ"פ די לבדוק בצפרא. ועיין בזה בס' טעם מן ועמק הלכה (פ' וירא)

ולעד"נ בהקדם קושי' התוס' שם ד"ה שנאמר דהיכי מוכח מהאי קרא דזריזין מקדימין למצות דילמא משום דלא יצא יחידי בלילה לכך לא הקדים טפי מצפרא

ולעד"נ עפ"י מש"כ התוס' בריש פסחים לחלק בין הא דיוצא מפתח ביתו אז איכא משום מזיקין. ובין יוצא מבית מלונו בעיר אחרת אז איכא משום פתחים. וקרא דלא תצאו איצטריך לעירו ומשום מזיקין עיי"ש. לפ"ז י"ל דנ"מ בזה אי יוצא מפתח ביתו יוכל לצאת בעמוד השחר דאז אין עוד חשש מזיקים דאז עת רצון גובר כידוע. אבל ביוצא מעיר אחרת אז רק בהנץ החמה יוצא. ולכך שפיר