תירוש ויצהר (שו"ת) שכה

חיים (סי' ל"א) מביא בשם תשובת הרב גבריאל פונטרימולי להתיר בחוה"מ תפילין בלי פרשיות. ובס' הבאר ש"ח (סי' כ"ב) מביא בשם הגאונים הרבנים מסטריא ומסקאלא שאמרו שיודעים בבירור שהגאון בעל ישועות יעקב ז"ל הניח תפילין בחוה"מ בלי פרשיות ע"ש

ואסיים בדברי המדרש פליאה אין מניחין תפילין אלא בשבת ופלא. ואומרים בשם הבעש"ט ז"ל שפי' כי כאשר אומרים השיר של יום. אזי ביום א' אומרים היום יום ראשון בשבת וכו'. וכן ביום ב' אומרים היום יום שני בשבת שבו היו הלוים וכו'. וכן ביום ג' ויום ד' ויום ה' ויום ו' אומרים יום פלוני בשבת. אמנם בשיר של יום השביעי אומרים היום יום שבת ק' וכו'. ואין אומרים לשון בשבת. זה אין מניחין תפילין אלא כשאומרים בשבת. והיינו כל ששת ימי המעשה שאומרים בשבת. ולא כשאומרים שבת והבן. אגב ארשום אשר אחי המנוח מ' יצחק נתן נטע ז"ל. שהזכיר בתשובתו לעיל. היה חתן הגה"צ מ' שאול הלוי איש הורוויץ אבד"ק טיסמניץ. בן הג' מסטאניסלאב זצ"ל אשר השיב לי תשובתו. ועי' קונטריסי שנדפס בראש ס' טוב עין (ד' קראקא תרצ"ה) על ירושלמי יבמות: סימן קנד. בשם ה' א' פנחס תרס"ו פלונסק

לכ' התורני המופלג מ' יהושע מרדכי נ"י גראסמאן בק' לאשיץ

אשר שאל אותי בגמ' מנחות (דל"ד ע"ב) עה"כ והיו לטוטפת בין עיניך טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים. דמה שייכות לשונות אחרות לק"ש. ותוה"ק הוא בלה"ק

יפה העיר כ"ת. וכבר קדמו הגה"ק מרחיד"א ז"ל בס' נחל קדומים (פ' ואתחנן) וז"ל. והיו לטוטפת וכו' פירש"י אלו תפילין שבראש ועל שם מנין פרשיותיהם נקראו טטפת טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים עכ"ל. בזה הגידו בחלום להגאון מהר"ל מפראג שזה כוונת הפייט שמע בכל לשון להתמלל הלא נודעה בארבעה אשר פירשו זקנינו. הכוונה דמדחזינן שהתורה רמזה ארבע בלשונות הגוים כמ"ש טט בכתפי פת באפריקי ללמד שיכול לומר שמע בכל לשון. והגה"ק מהר"ש כ' מפי חלום עם הגאון החסיד בעל מגלה עמוקות שכוונת הפייט דבד' מקומות בתלמוד אמרו דין זה דשמע בכל ל'. כ"כ בס' אספקלריא המאירה פי' הזהר (דף ק"י:) מהס' ע"ש באורך

ואני שמעתי מפה קדוש הרב המובהק מורינו כמהר"א נחום ז"ל משם המקובלים דמאי דאמרו רז"ל הן ביוני א' וכיוצא דאמרו תיבה בלשון פרסי וכיוצא ודומה לזה לאו למימרא דתוה"ק דברה בלשון ההוא אלא דתיבה זו לשון הקדש היא אך בכל לשון לקחו תיבות מלשון הקדש וכללו באותו לשון והם חיותם והתורה הכל בלשון הקדש ורז"ל הודיעונו שתיבה זו בלשון יוני וכדומה והיינו דאותו לשון לקח תיבה זו מלשון הקדש. ומ"ש דהקב"ה חלק כבוד ללשון ארמי היינו למה שסוברים העולם שהוא לשון ארמי א"נ שזה חיות לשון ארמי וחלק כבוד לכתוב חיות הלשון בכתוב הגם שיכול לכתוב באופן אחר דלה"ק רחב מאד ליודעים זהו תורף דבריו ז"ל. ובכל זאת יש מקום לפירוש מהר"ל מפראג דממה שנקט הכא לשון זה דהעולם סוברים שהוא מכתפי ואפריקי וכ' חיות לשונם למדנו דשמע בכל לשון ודוק היטב כי קצרתי עכ"ל

ובתנחומא (סו"פ בא) וארבע פרשיות אלו כולן על תפילין שבראש בארבע טוטפות. ומנין שהן ארבע טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים הרי ארבע בשל ראש וכו'. ושם בעץ יוסף ומה שקורא אותם ע"ש הלשון דכתפי ואפריקי אמר הגאון מ' מרדכי יפה כי ידוע שתפילין של ראש מורים על ממשלתו שיש לו ממשלה בעליונים ובתחתונים והרצועות מורים על ההשפעה שמשפיע עד טבור הארץ ע"כ קראם טטפת שטט בכתפי שתים ופת באפריקי שתים שהם שתי מדינות בשתי קצות הארץ. מורה על ממשלתו שמושל מקצה עולם עד קצהו עכ"ל. ועי' בס' דמשק אליעזר ליד"נ הגה"צ מפאקש ז"ל בפ' בא (אות כ"ח) ולאחיו הגה"צ ז"ל בס' מטה נפתלי ח"ר (דרוש י"ט) בזה

והנה במנחות שם ובסנהדרין (ד"ד ע"ב) ובתנחומא סו"פ בא. ובמכילתא סו"פ בא הגרסא בכתפי, ובפסיקתא זוטרתא סו"פ בא ובערוך ערך טט הגרסא טט בגדפי שתים. ועי' במנחת שי עקב (י"א י"ח) שכ' נבהלתי מראות מבוכה גדולה בין אשלי רברבי גאוני עולם על מלה זו. ועיקר מחלקותיהם תלוי בגירסת ופירוש ברייתא דר' ישמעאל דת"ר לטטפת לטטפת וכו' שמביא נפלאות ארבע דעות. א' דעת רש"י ז"ל. ב' דעת התוס'. ג' דעת רבינו ישעי' הראשון מטראני ז"ל. ד' דעת הריא"ז ע"ש באריכות בירור הדיעות

ולעד"נ עדש"כ רש"י בפ' ואתחנן (ו' ד') ה' אלהינו ד' אחד. ה' שהוא אלהינו עתה ולא אלהי האומות ע"א הוא עתיד להיות ה' אחד. שנא' (צפניה ג' ט') כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ונא' (זכריה י"ד ט') ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד ע"ש. רק ישראל יקראו סגולה. ע"ד שפי' בפ' יתרו (י"ט ה') והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. היינו אף בעת שיהי' לי כל הארץ. היינו לעתיד כנ"ל כי אז אהפוך וכו'. וכאשר יהי' ד' אחד כנ"ל. עכ"ז יהיו עם ישראל. שקיבלו התורה בהר סיני. לסגולה כמבואר שם במכילתא יתרו. וזה ענין הפיוט (ביום א' דפסח). שהובא בתוס' ברכות (ד"ו ע"א) ד"ה מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ זה שיסד הפייטן טוטפת כלילו גדלי עכ"ל. והכונה דלהתוס' הי' קשה בגמ' שאמרו הנך תפילין דמארי עלמא מאי כתיב בהו. וא"כ הקב"ה מניח תפילין והי"ל לכתוב ומי כעמי ישראל. דהא הקב"ה מתפאר בעמו ישראל. ולזה מתרץ התוס' שהתפילין הם מפארים לישראל לפני הקב"ה כמו שיסד הפייטן טוטפות כלילו שהעטרה של השי"ת שהיא התפילין היא גדלי. מגדלין אותנו. וא"כ כיון שהתפילין משבחין לכן שפיר לומר להקב"ה מי כעמך. היינו גם בעת שיהי' ד' אחד לכל העמים כנ"ל עכ"ז מי כעמך ישראל הם המה הסגולה כפי' המכילתא יתרו הנ"ל

וכבר כתבתי בספרי שו"ת בית יחזקאל (סי' ס"ה) לישב הא דהגמ' מביא הפסוק מי כעמך ישראל וכו' דהוא (בד"ה א' י"ז) ולא מביא הקרא (שמואל ב' ז') דקדום ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ ע"ש מה שתירצתי ת"ל. וזה ענין הפיוט טוטפת כלילו גדלי. דאף לעתיד כשאהפוך וכו' וזה נרמז בטט פת כלילו גדלי. דאף כשיהי' רוח דעת אלקים על כל העמים. דטט פת לשונות זרות מאו"ה. טט בכתפי ופת באפריקי. שיתאחדו כולם ליחד הבורא ית"ש. עכ"ז גדלי. היינו והייתם לי סגולה והבן

ובפ' תבוא (כ"ו י"ז) את ה' האמרת היום וגו' וה' האמירך היום להיות לו לעם סגלה וגו' ולתתך עליון על כל הגוים וגו' ולהיותך עם קדוש וגו'. והיא כנ"ל דאף בעת שכל האומות יכירו אחדותו ית"ש ישראל יהיו עם סגולה ועליון וגו' וברש"י שם כאשר דבר לך (שמות י"ט) והייתם לי סגולה וכדברי הגמ' חגיגה (ד"ג פ"א) ועוד דרש את ה' האמרת היום וה' האמירך היום אמר להם הקב"ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אתת בעולם וכו'