תירוש ויצהר (שו"ת) שכד

אמר שלא להניח וגדולי הקדמונים כמו הא"ז והרא"ש והרשב"א ובעלי תוספות מתנבאים בסגנון אחד ומסכימים לדעה אחת להניח תפילין בחוה"מ. ואחריהם גם בעל תוי"ט בפ"ק דביצה, ומנהגי מאז עמדי על דעתי להניח בלא ברכה ובלא כונה לצאת ידי חובת הנחת תפילין. ויען הדבר מתחיל בגדולי קדמונים ומסיים ברבני בתראי מהראוי הי' לעשות קונטרס מיוחד. ואולם כבד ממני לעת זקנתי. ולמען כבודו אבוא בקצרה בהנוגע לדינא

והנה ראשון תחלה נאמר הרי רש"י ותוס' כתבו בפ"ק דביצה (דף ט"ו ע"א) דאפילו למאן דסבר שבת ויו"ט לאו זמן תפלין אפי"ה אין איסור בהנחתן ולכאורה קשה מהא דש"ס מנחות (ל"ו ע"ב) דקאמר התם הש"ס דממעט שבת ויו"ט מקרא דושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה. א"כ איכא לאו הבא מכלל עשה בהנחתן בשבת ויו"ט. ע"כ לומר דלשניהם בין לרש"י בין לבעלי תוס' לא קאי האי קרא רק אפסח ולא אתפלין כמבואר שם בתוס' ד"ה ושמרת. ולי נראה להביא ראי' לשיטה זאת מהא דש"ס סנהדרין (ס"ח) והתניא כשחלה ר"א נכנסו ר"ע וחבריו לבקרו הוא יושב בקינוף שלו והן יושבין בטרקלין שלו ואותו היום ע"ש הי' ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפליו כו' אמר להן לחבריו כמדומה אני שדעתו של אבא נטרפה כו' ופרש"י לחלוץ תפליו דקסבר שבת לאו זמן תפילין הוא ואסור להניחן שמא יצא בהן לרה"ר אלמא אפילו למאן דאמר שבת לז"ת אין איסור להניחן מדאורייתא משום קרא דמימים ימימה רק מגזרה דרבנן ואף דביו"ט ל"ש הך גזירה דלמא יצא בהן לרה"ר אפ"ה גזרינן יו"ט אטו שבת ולא הוי גזירה לגזירה כדמשמע מתוס' שבת (ד' כ"ד ע"א) ד"ה גזירה ע"ש וא"כ כשאין איסור בהנחתן דחוה"מ ל"ש למיגזר אטו שבת מוטב שיניחן בלא כונה דממ"נ אם הוא מחויב בתפלין בחוה"מ שפיר יצא דמצות אין צריכות כונה ואם פטור מתפלין ליכא ג"כ איסור בע"ת משום דלעבור שלא בזמנו בעי כונה וגם הברכה טוב להרהר ויוצא ג"כ ממ"נ אם זמן תפלין שפיר יצא דהרהור כד"ד ואי לאו זמן תפלין מחשבה רעה אין הקב"ה מצרף למעשה להקרא ברכה לבטלה. וביותר לדעת הגהת אשר"י דהאי דקאמר הש"ס ביצה הנ"ל הואיל והנאותן מהן בחול קאי אחולו של מועד ומסיים לפיכך חייב להניחן תפלין בודאי מוטב להניח באופן הנ"ל כי היכי דלא יקרא קרקפתא דלא מנח תפלין מכיון דאם יניח אף אם אינו מחויב לא יעשה איסור כנ"ל

וראיתי עוד ליתן טעם לשבח לפרש"י (ש"ס סנהדרין ס"ח) הנ"ל דלכאורה קשה מנ"ל לרש"י לומר דקסבר ר"א לאו זמן תפלין דלמא אפילו אי קסבר זמן תפלין אפ"ה רצו לחלוץ תפליו שמא יצא בהן לרה"ר. לכן נראה לי לומר עפ"י מה דכתבו התוס' מנחות (ל"ו ע"ב) דתפלין הואיל וממשמש בהן כל שעה לא גזרינן שמא יצא בהן לרה"ר ע"ש א"כ זה דוקא אם נימא זמן תפלין וא"כ צריך למשמש בהן ולא שייך למיגזר אבל אי נימא לאו זמן תפלין א"כ אין חיוב למשמש בהן שפיר שייך למיגזר ולכן כ' רש"י דר"א סבר לאו זמן תפלין וע"כ רצה הורקנוס בנו לחלצם קודם בא השבת שמא יצא בהן והבן

ומש"כ התוס' במו"ק (י"ט) הטעם משום והי' לך לאות ובחוש"מ הואיל ואסור בעשיית מלאכה של דבר האבד הוי זה אות הנה אחר נשיקת עפר רגליהם של בע"ת הנ"ל וקשה עלי פרידתם לא אוכל להולמן דאטו מאו דסבר כר"י ב"ב בפ' ע"פ דכל יום של ער"פ ראוי להקרבת הפסח א"כ אסור כל היום בעשיית מלאכה משום דהוי כיו"ט אטו נימא דפטור מתפלין כל ערה"פ הואיל ואסור במלאכה מי לא חש שום תנא לאשמעינן דבר חדש כזה בשום מקום. ואף על מה דכתבו שם התוס' דחוה"מ סוכות הואיל ויושב בסוכה הוי זה בעצמו אות ואסור להניח תפלין לדעת הבה"ג. ג"כ יש לפקפק דמה יענו במי שהולך בדרך שפטור מסוכה זה יהי' מחויב בתפלין א"כ נתת דבריך לשיעורין זה חייב וזה אסור. אשר ע"כ שמיע לי טעמם של רש"י ותוס' ביצה דשבת ויו"ט אסור מגזירה דרבנן כאשר ביארנו והואיל ובחוה"מ ליכא גזירה שפיר דמי להתחייב בהנחתן ומכש"כ על האופן שאמרנו שיכוין הברכה בהרהור ושלא יכוין לשם מצות הנחת תפלין שטוב ממ"נ כמו שביארנו ובפרט בזה"ז אשר בעוה"ר רבים מהמון עם עוסקים במלאכתן כל ימי מועד בודאי החוב מוטל עליהם עפ"י דין משום אות להניח תפלין וראוי ונכון להורות כן בזמנינו הן הנה דברים הנאמרים לדינא ומחמת תשישת כחי אין בידי להאריך יותר

ונא להודיעני ע"י מוקדם מהנשואין של אחיו החתן המופלג שיחי' [הוא אחי המנוח מ' יצחק נתן נטע ז"ל נפטר כ' שבט תרע"ו בקייפטאן ושם מנ"כ] עם נכדתי הכלה המהוללה אסתר תי' כמדומה שכבר עבר מועד הנשואין ולאשר כבדה ידי נקיטנא ידי בקצרה

הכ"ד מחו' ידידו הכותב להלכה ולמעשה להשיבו מפני הכבוד הק' משולם יששכר הלוי איש הורוויטץ האבד"ק הנ"ל והגליל יע"א

והנה תשובת הגה"ק ש"ב ומחו' הנ"ל לו נדפסה בשו"ת בר ליואי מה"ת (דף כ"א). ואני בשלחי שאלתי בימי נעורי אל הגאון הנ"ל. חברתי בזה קונטרס גדול ת"ל בבירור כל דעות הפוסקים ופלוגתתם בזה. בטוש"ע או"ח (סי' ל"א). ובזוה"ק במדרש הנעלם לשה"ש שהובא בב"י שם. והראיתי ראי' דדעת רש"י (בסוכה דמ"ו) שכ' בד"ה היו לפניו מצות הרבה לישב בסוכה ולהניח תפילין. וקאי בודאי על חוה"מ. א"כ דעתו דחוה"מ הוא זמן תפילין. ועי' דעת התוס' מנחות (דל"ו) והגהות אשרי ספ"ק דביצה. ודעת הרא"ש. וזקני התוס' יו"ט בדברי חמודות ה' תפילין (אות ע"ד). שוב ראיתי בשו"ת בנין ציון הח' (סי' נ"ו) שהעיר מרש"י סוכה הנ"ל וכ' דאין ראי' כי י"ל דקאי אליבא דר"מ ור"י דס"ל דגם שבת ויו"ט זמן תפילין (עירובין דצ"ו). ובאמת תנאי דברייתא ר' יהודא. ות"ק ר' מאיר שם ס"ל דשבת ז"ח. וראיתי בתוס' רע"א בברכות מראה מקום לרש"י הנ"ל מסוכה וכ"כ הגאון מוהרש"ק בקנאת סופרים בשם הגר"א ז"ל. ועי' בשו"ת דמשק אליעזר (סי' צ"ח) ועי' עטרת זקנים לאו"ח (סי' כ"ה) כ' ויש אין מניחין בחוה"מ ומכ"ש בחה"מ סוכות שיש אות ד' מינים נגד ד' פרשיות שבתפילין ובשו"ת חמדת משה (סי' ט"ו)

ולענין תפילין דר"ת בחוה"מ יש דיעות חלוקות. הפרמ"ג והישוע"י כ' שלא להניח. והשו"מ (מ"ת ח"ג סי' ס"ד) הי' נוהג להניח גם תפילין דר"ת. ועי' בילקוט הגרשוני (סי' ל"א)

וראיתי בשדי חמד מ' חוה"מ (סי' י"ד) שהאריך בזה ומראה מקום לס' ארצות החיים. שו"ת שמש צדקה (סי' ד') ולבעל פחד יצחק. ועי' בשו"ת השיב משה (חיו"ד סי' ל"א). ושו"ת חיי אריה (סי' ט'). ושו"ת בית יצחק חיו"ד (ח"ב סי' פ"ח). ויש דעות מחולקות. יש מניחין תפילין בחוה"מ עם ברכה. ויש שעושין הברכה בלחש כמש"כ הרמ"א בש"ע שם. ויש מניחין בלי ברכה. ובס' בית יהונתן (דכ"ו) כ' שבין המדברים רע על הגה"ק הר"ר יהונתן ז"ל היה א' שאמר שראה שהניח תפילין בלי פרשיות ונשבע ע"ז ואח"כ שב והודה שזאת היה בחוה"מ. כי לאשר ערערו עליו שאיננו מניח תפילין בחוה"מ כמובא שם לעיל. וכדי להסיר תלונה מעליו הניח משום מ"ע תפילין בלי פרשיות ע"ש ואכמ"ל

והנה אם להניח תפילין בחוה"מ בלי פרשיות. בס' תפילין דמרי עלמא להגה"ק בעל משנת חסידים, דעתו לאסור. אמנם בס' שדי חמד שם אות ט"ז הביאו האורחות