תירוש ויצהר (שו"ת) שיח

לכאן לישב על כסא הרבנות ביום ועש"ק תצא העבר. יתן השי"ת להצלחה. ונשמע ונתבשר בשורות טובות כה"י וכו' ואשר העיר כ"מ במכתבו בקושי' המדבר קדמות דאיסורי התורה, לא יהי' בהם עונש דניתק לעשה דתשובה. הנני נותן לפניו מה שרשמתי בזה בחידושי לפני איזה ירחים ת"ל

בגמ' פסחים (דף ס"ח ע"ב) רב ששת כל תלתין יומין וכו' ואמר חדאי נפשאי וכו'. וראיתי בצל"ח שכתב ואני אומר אלמלא דמשני הגמרא הייתי אני מתרץ וכו' ורב ששת מאור עינים הוה וכו' סומא פטור מכל המצות והוי ר"ש אינו מצווה ועושה וכו' ואמנם לא ניחא להש"ס לתרץ כן וכו' עיי"ש דפח"ח. ולענ"ד הא דלא משני הש"ס כן דמכאן ראיה לשיטת המהרי"ט בס' המכריע דעל ל"ת גם סומא חייב ואיכא קיום העולם משום ל"ת ועיין בלב אריה סוף חולין דעיקר הוא משום שכר ל"ת עיי"ש. ובמק"א כתבתי בהפטורה לש"ת שובה ישראל וכו', כי כשלת בעונך קחו עמכם דברים ושובו אל ה', לכאורה מה ענין דברים. אכן בס' מדבר קדמות מערכת ה' אות טו"ב מביא חקירה מס' נחלת בנימין דקיי"ל להנל"ע אין לוקין עליו א"כ כל הלאוין שבתורה לא יהיה בהם עונש מלקות ומיתה דהכל ניתק לעשה דתשובה כמש"כ הרמב"ם דתשובה היא מ"ע עיי"ש

ולעד"נ עפ"י קושית הכתנות אור פ' נצבים וכן הק' דו"ז בס' לחמי תודה (דף מ' ע"א) דאיך מועיל תשובה הא הוי דיחוי ותי' בל"ת דחשב אלף שנים יומו של הקב"ה וכל דביומו הוי ראוי לא חשיב דיחוי כדאיתא בזבחים (דף י"ב) וא"כ לא הוי דיחוי. ואף דכתבו בתוס' יומא (דף ס"ד) דזה דווקא אם אינו חסר פועל מעשה אכן באמת תשובה מועיל בלא מעשה כהא דהמקדש את האשה ע"מ שאני צדיק וכו'. ובזה פי' שם בתהלים (צ') ותאמר שובו בני אדם כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול ולכך מועיל תשובה. ובזה פי' הפ' השיבנו וכו' והובא כעין זה בס' ייטב פנים לש"ת אות ד' ופי' בזה הא דאל תבוא במשפט עמנו וכו' ופסוק כי ביום הזה יכפר וכו' עיי"ש. ועד"ז פירשתי בפייט וכל מאמינים שהוא חי וקיים הטוב וכו' דלכך מועיל תשובה כיון דיומו של הקב"ה וכו' והוא חי וקיים וכן בהושענות למען נצחך

א"כ ניחא דלא הוי להנל"ע דהא שיטת הרמב"ם בפ"א דתמורה דאם הלאו כולל יותר לא הוי נל"ע ולשיטת המהרי"ט במכריע הלאו כולל גם סומא ועשה דתשובה אינו בסומא כעין קושי' הס' תולדות יצחק פ' תולדות וכאן לא שייך תי' התומים סי' צ"ז על קושית המשל"מ ממשכן דאם העשה הוא בפועל מעשה אז הוי נל"ע אף דכולל יותר, ז"א דאם נאמר דצריך במ"ע דתשובה פועל מעשה א"כ לא הוי מועיל תשובה כלל דהא הוי דיחוי וכל התי' היה משום דתשובה אינה תלוי' בפועל מעשה ושוב לא הוי נל"ע כיון דכולל יותר. וזה שובה ישראל וכו' ואם כי כשלת בעוניך היינו שנחשב שנדחית עכ"ז נגד הש"י חשב באותו יום. ואף דגם באותו יום צריך שלא יהיה חסר מעשה לכך אמר, קחו עמכם דברים היינו דברים בעלמא ושובו אל ה' ולא הוי דיחוי

ובחי' תורה פ' בלק לא הביט און ביעקב וכו' ה' אלהיו עמו וכו' כתבתי עפ"י קושי' הנ"ל דחשב דיחוי. אכן י"ל עפ"י מש"כ בס' נועם מגדים פ' נצבים פי' אם יהיה נדחך בקצה השמים היינו בקצה הנידח יש שמים כי אין ישראל נדחה עפ"י מש"כ בכתר ש"ט ששמע הבעש"ט ממלאך מיכאל מליצה על ישראל שגם בעבירה נצמח בסוף איזה מצוה ודבר טיב. ממעות שלא ביושר נותן צדקה ושכר לימוד וצורכי ש"ק וזה משם יקבצך עיי"ש וזה פי' ממרים הייתם עם ה'. וזה ה' אלהיו עמו היינו בתוך הנידח. וע' לעיל (סי' ו' וסי' קמ"ג) בזה ועי' לחו"ז הגה"ק בס' עין הבדולח בפסחים שם

ואשר כ"מ העיר חקירה שנוגע בעניני דיומא, איך הרבנים קוראין את ב"ב בתואר רבנית דמחזי כיוהרא ידע כי כבר מדובר בזה בס' גנזי חיים (מערכת ה' אות נ"ה) שכ' וז"ל: הרבנית שקורין לאשת רב וחכם גדול אם מותר לחכם עצמו ולרב לקרות לאשתו הרבנית שיש ח"ו מחזי כרמות רוחא שהוא רב וחכם גדול כי אשתו מיקרי מסיבת זאת הרבנית. אלא שראיתי להרב הגדול כמוהר"ם בן חביב ז"ל בס' שמות בארץ בסוף קונט' כפות תמרים שכ' וז"ל גם אשתי הרבנית מ' אסתר בת הרב הגדול כמוהר"ר יהונתן גאלאנטי ז"ל וזיע"א. הרי שהרב מוהר"ם ב"ח ז"ל לא נמנע מלקרות לאשתו בשם הרבנית, ואם ח"ו היה חשש וסרך גאות חלילה וחס שהיה הרב ז"ל אומר כן. ומי לנו גדול ממשה האיש משה עניו מאד. והיה אפשר לומר כי כיון שמצינו בגמ' בשבת שאמרו אשה חכמה ופירש"י בת ת"ח או אשת ת"ח א"כ כאן שהיתה אשתו של הרב ז"ל בת הרב הגדול כמוהר"י גלאנטי ז"ל הרי מצד שהיא בת גדול הדור בתורה הרי היא נקראת אשה חכמה. א"כ שפיר יכולים אנחנו לקרותה הרבנית שהיא לשון רבנות בתורה מצד אביה שהוא רב גדול. ואה"נ אם לא תהיה אשתו בת ת"ח שנקראת מצד האב אשה חכמה אה"נ דליכא היתר לבעלה ת"ח לקרותה רבנית. כי הוא מורה סרך גאות. והיינו דדייק הרב ז"ל לומר גם אשתי הרבנית מ' אסתר בת ה"ה כמוהרי"ג ז"ל ועדיין צריך הכרעה. ומ"ג כי יש לומר שאם בלא"ה היא אשה חכמה מצד עצמה. שהיא יודעת בדיני התורה נראה דיכול בעלה לקרותה הרבנית וליכא בזה משום יוהרא ורמות רוחא וכאשר תראה בס' מרכבת המשנה להרב מוהר"ש אשכנזי ז"ל עכ"ל

והנה ראיתי בס' מגיד תעלומה (ברכות דכ"ז ע"ב) איזיל ואימלך באינשי ביתי אזל ואימלך בדביתהו. נשמע לן שאינו מהראוי להזכיר בפני רבים שם אשתו ע"כ אמר אינשי ביתי. ובאמת אזיל ראב"ע ואימליך בדביתהו וכו' ע"ש. ובשו"ת מהרי"ל (סי' צ"ט). ובס' דברי שאול ברכות (דכ"ז:) במהד"ת כ' בהא דאיזל ואימלך באינשי ביתי וכו' משמע מכאן דאשתו בכלל אנשי ביתו וצ"ע מתוס' ברכות (דכ"ד) שהשיגו על רש"י דאשתו אינה בכלל ב"ב. ואולי בכלל בני ביתו אינה אבל היא בכלל אנשי ביתו. ובזה מיושב מה שמקשים מהא דחז"ל האי מאן דיהיר אף אאנשי ביתו לא מתקבל ומשמע דקאי על אשתו ולמש"פ בכלל אנשי ביתו בודאי אשתו בכלל. ועי' פר"ח בליקוטיו לא"ח סי' רצ"ח לענין הבדלה מש"כ דגם בכלל ב"ב אשתו בכלל ועי' תיו"ט ריש סוטה

שוב ראיתי בס' עין הבדולח בכתי"ק מחו"ז הגה"ק מ' ישראל יונה הלוי לנדא זצ"ל אבד"ק קעמפנא למס' שבת (דקי"ח) אמר רבי יוסי מימי לא קראתי לאשתי אשתי וכו' אלא לאשתי ביתי ערש"י ורש"א. שם ביתי מורה ע"ש שהיא עקרת הבית. והנה שם אשתו מורה על הדיבוק וזיווג כי מאיש לקחה והמ"י וכמו"ש ודבק באשתו ומצינו בתורה שם עזר כמו"ש אעשה לו עזר והיינו מורה שהיא עקרת בית עוזרו במאי' ומזון, ולדעתינו קריאת שם אשת אינו לישנא מעלי' לאשר מורה על דיבוק וחיבור ומצינו בתורה וכפר בעדו ובעד ביתו ואמרו ז"ל ביתו זו אשתו והיינו ג"כ מטעם שהיא עקרת הבית עוזרו למחי' וכו' והיא עצם שם עזר כמאמרם בגמ' ולמדה תורה דרך ארץ לקרוא בשם עזר ובית ולא בשם אשתי המורה על דיבוק וזיווג שאינו לישנא מעלי'. וזה דאר"י ע"ע מימי לא קריתי לאשתי אשתי אלא לאשתי ביתי. ובזה עמדנו על דעת קדמונינו הרבנים שלא היו קורין לנשותיהן שם אשתי בלע"ז רק בשם הרבנית אשריהם כי לא נתכוונו ליוהרא ח"ו רק