תירוש ויצהר (שו"ת) שיז

רש"י בזה. (ועי' פרמ"ג ה' חנוכה בכונת רש"י). ופי' דאין לומר דקאי על הרואה נ"ח דלא שייך לומר מאי ממעט דהא בודאי ממעט זמן. דלא שייך לומר ממעט נר דא"כ ישאר לו לברך רק ברכת זמן לבד ואין מברכין זמן בלא ברכה אחרת. ובס' מקום שמואל בגמ' סוכה שם הקשה מסוף פסחים דמשמע דיכול הכהן לברך זמן בלא ברכה אחרת. ותי' עפ"י שו"ת הרשב"א (סי' רמ"ה) ע"ש

אכן נ"ל דדוקא לברך זמן בלא ברכה אחרת באותה מצוה עצמה שפיר כ' בתוס' סוכה שם דאין לברך זמן לבד אבל כאן בפה"ב דיש באותה מצוה עצמה עוד ברכת על פדה"ב. ואף דברכה זו מברך אבי הבן. וברכת שהחיינו הי' הו"א בגמ' שיברך הכהן. עכ"ז כיון דהמצוה אינה תלוי' באבי הבן לבד. רק דהכהן ג"כ מסייע להמצוה. שפיר נחשבו שתי הברכות על מצוה אחת ומצטרפין. כיון שבין שניהם נגמר המצוה. ושפיר ניחא מה שהקדים הגמ' מה דפשיטא דאבי הבן מברך על פדיון הבן ואז שפיר הוי השאלה והאיבעי' דאולי יוכל הכהן לברך זמן. דבלא זה לא נוכל לומר כלל שיברך הכהן זמן דהא אין מברכין זמן בלא ברכה אחרת. רק כיון שמברכין על פדיון הבן וכשיטת הריב"ש הנ"ל. ועי' בספרי דגן שמים בסוף פסחים בזה. ותלמידי החו"ב מ' אברהם דוב הכהן שהי' בלימוד השיעור העירני דיש רמז לדברי ברשב"ם שכ' שם משום דאיירי מתני' בשני מיני ברכות באדם אחד ומעשה אחד וכו'. היינו דלכך נקיט גם על פדה"ב שיהי' דומה לשתי ברכות בפסח וזבח ופשוט. ועי' בס' תולדות יעקב יוסף פ' בא

ובחידושי בשבת (דכ"ג ע"א) מאי ממעט וכו' ובפירש"י המדליק. ובס' קול יהודה מש"כ בזה דדילמא קאי על הרואה. וכבר כתבתי בזה. ועי' בס' ברכת משה במס' שבת

ועתה נלענ"ד עפ"מ שהק' זקיני ז"ל בס' פנים יפות (פ' מקץ) דלכאורה אין להבין ההו"א ונמעט נס. אלא י"ל דקושית המקשה הי' דנס נכלל בברכת אקבו"צ להדליק נר ש"ח דמזה גופא נלמד זכרון להנס וזאת שתי' רש"י בד"ק דקאי על המדליק. דאין לומר דקאי על הרואה כיון דהרואה אינו מברך רק נס וזמן. א"כ שפיר ידעינן דנמעט זמן ולא נס. דהא נס בכל יומא איתא והבן

וראיתי בס' חידושי מהרצ"א (דל"ט ע"א) שתירץ קושי' הנ"ל דמאי קס"ד למעט נס שהי' סובר המקשה שהנס הי' שחלקו הפך לח' חלקים בח' פכים ותיכף נתמלאו כל הח' פכים וא"כ הי' הנס רק ביום א' עיי"ש

ולפ"ז נ"ל די"ל דבזה פליגי ב"ש וב"ה. ב"ש סוברים דעיקר הנס נעשה מיד לכל ח' ימים וא"כ ראוי להדליק בליל ראשון שמונה להראות שנס זה נעשה לח' ימים. ובכ"י פוחת והולך נגד ימים הנכנסים מן משך הנס. וב"ה סברי שבכ"י נתחדש הנם. וע"כ ביום א' מדליק א' ומוסיף והולך בכ"י מפני שנתחדש הנס כל שמונת ימים. וכעין שכ' בס' חלפות שמלת בנימין סו"פ מקץ. וכל האריכות דשם י"ל גם לדרכנו ע"ש והבן: והנני שארו וידידו בלונ"ח: סימן קמח

ב"ה ד' מקץ ד' דחנוכה תרע"ה קאררלסבאד

לכ' י"נ הה"ג וכו' מ' יודל אוסטראווצער נ"י ר"י בק' קראקא ועתה בין הפליטים פה

אשר שאל ממני כ"ת לפרש פי' הפסיקתא מזמור שיר חניכת וכו' ההד"א מציתה עד שתכלה רגל מן השוק לענ"ד פשוט כי זאת מרומז על רגילות שתכלה. וכנא' שמור רגליך כאשר תלך וכו' שפירשו להרחיק הרגילות וכן אם תשוב משבת רגליך וכו'. היינו השבת מסייע להאדם לצאת מהרגילות ולבוא להתחדשות בעבודת הש"י כמאמרם ובכל יום יהי' בעיניך וכו'. וזה ענין חינוך שמתחיל מחדש. וזה מזמור שיר חנוכת וכו' ולא שמחת אויבי לי. עי"ז בא חינוך והתחדשות. וחנוכה מסייע שתכלה הרגילות מן השוק

ואיתא בספה"ק דיש מצוה להסתכל בנרות ש"ח כשהם דולקים. לתקן העינים. עין רואה וכו'. וי"ל דזאת מרומז בגמ' שבת (דכ"א) עד שתכלה ריגלא דתרמודאי. היינו הרגילות שלהם בחטא העינים. כפי' הה"ק ר' משהלי מפשעווארסק זצ"ל איה הקדשה היא בעינים (בפ' וישב) קדשה הוא חטא ג"ע. וזאת תלי' בעינים. כנ"ל עין רואה וכו' הובא בס' דרך פקודיך. וזה הי' הרגילות של התרמודאי כגמ' שבת (דל"א) מפני מה עיניהם של תרמודאי טרוטות וכו' בין החולות. היינו בימי חול, כי המה תמיד חול. ואין בהם קדושה. כי קדושים תהיו (וברש"י שם מחז"ל) הוו פרושים מן העריות וכו' שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה. וזה תלי' בשבת ע"ד (ברכות דמ"ג) פסיעה גסה נוטלת וכו' ממאור עיני"ו של אדם וכו' להדר ליה בקידושא דבי שמשי. והוא כנ"ל דקדושת שבת מועיל לעין רואה. וזה קדושים תהיו וכו' ואת שבתותי תשמורו. וכנ"ל אם תשוב משבת רגליך. וכן את רגלי מדחי. שלא להיות נידח בהרגילות הרע. ות"ל מצאתי שכונתי קצת לדברי הגדול והקדוש המגיד מקאזניץ ז"ל בס' עבודת ישראל בח"ת לחנוכה. וזה בחנוכה הרואה וכו' מברך וכן למעלה וכו' דלא שלטי עינא ואכמ"ל

והנה בקו' הפנ"י למה הי' צריך לנס השמן הא טומאה הותרה בציבור. ועי' לזקני בשו"ת חכם צבי (סי' פ"ז). ולעד"נ עפ"ד בעלי התוס' עה"ת בהא דנשרף השעיר של ר"ח משום טומאה ולא הותרה. יען דהי' התחלת השראת השכינה ואין לחנך מקום קדוש ע"י טומאה שהותרה בציבור ע"ש. וא"כ גם כאן דטימאו הביהמ"ק והי' צריך לחינוך. וא"כ לא הותרה בציבור. ועי' בס' נפש דוד פ' שמיני מהקרבן אהרן בשם תוס' כת"י. וכעין דברי הגה"ק מגור זי"ע (הובא בסו"ס קנה אברהם בסוגי' דחנוכה) לתרץ הא דמשקה בית מטבחי' עיי"ש. ועי' בהגהות מהר"ש טויבש שבת שם

ועפ"ז פירשתי בועל הנסים. ואח"כ באו בניך כו' וטיהרו את מקדשך והדליקו נרות עיי"ש. ועד"ז יל"פ ג"כ הא דהקדים וטיהרו את מקדשך. ועי"ז הי' הנס והדליקו נרות. דאל"כ לא הי' צריכין לנס דטומאה הותרה. רק משום שהי' חינוך הוצרכו לנס. שוב ראיתי מעין דברי בשו"ת כנף רננה (סי' ע"ז) וששתי

ובזה נ"ל ליישב קושית הגה"ק בס' דברי חיים עה"ת בנס השמן הא נקנה להקדש מצד חצר לשיטת הרמב"ן ב"ב (ע"ט) דחצר הקדש קונה וא"כ לא הי' משל ציבור עיי"ש. ולהנ"ל ניחא דהא טימאו את ביהמ"ק ולכן לא הי' חצר להקדש. ועפי"ז ג"כ ניחא הנוסח וטיהרו את מקדשך והדליקו נרות: והנני ידידו בלונ"ח: סימן קמט

ב"ה יום ב' תבוא תרמ"ד קראסגיבראד.

שלום וכט"ס לכבוד אבי חורגי י"נ התורני המופלג בתורה ויר"ש. ותיק וחסיד. נגיד ונדיב. מגזע היחוס מפורסים לשבח ולתהלה וכו' מ' משה פישל נ"י רוטענבערג בק' וולאדאווי

מכתבו הנעים האיר מול פני עם ברכתו במז"ט מבואי