תירוש ויצהר (שו"ת) שטו

מהכת אשר דניאל אומר שם עליהם. ואלה לחרפת ולדיראון עולם והם מבזים את המת ומרמזין זאת במצבה הזאת שהיא בלשון נכר וכו'. וא"כ הקרובים ושאר ב"י שאנו מצווים שלא לבזות המת עלינו החוב לסלק מצבה כזו שלא להוציא שם לעז עלי'. וגם על הקרובים הנקברים בשכונתו אנו מחויבים לכבדם. ובלא"ה אין אנו רשאין לשנות בתכריכין ושאר דברים הנוהגין וכו' וה"נ לענין המצבה. והאריך שם בד"ק לבאר הדברים

ואח"כ הוא כותב: והנה כל זה כתבתי על גוף הדבר מה ששינו לשון המצבה ללשון לאומים. אבל מה שעשו עוד שכתבו מספר השנה לספירת הנוצרים. זה עבירה גדולה כפולה ומכופלת. וזה איסור דאורייתא בתוה"ק פ' משפטים (כ"ג י"ג) ושם אלקים אחרים לא תזכירו וכו' וכו'. וא"כ בני אדם ההולכים על הקברות וקוראין מה שכתוב שם א"כ המצבה ההיא גורמת לכמה עבירות וכו' ודאי ראוי' לזרקה משם ע"ש. ואין כאן המקום להעתיק כל האריכות מדבריו הנחמדים וכל האיסורים המסתעפים ממצבה כזו. ושוב שנית יש תשובה בענין כזה מהגה"ק הנ"ל בשו"ת מהר"ם שיק (חחו"מ סי' נ"ו) בא' שהעמיד לנפטר מצבה והכתב והלשון שחקקו הוא אונגריש. והובא באריכות בס' משמרת שלום ח"ב בה' שמחות (סי' מ' אות פ"ד)

שוב ראיתי בזה בשו"ת פרי השדה ח"א (סי' ג'). ובשו"ת שערי צדק (סי' קצ"ט) שהאריכו בזה לאיסור עפ"י יסודות דתוה"ק וטעמים הרבה ואכ"מ להביא כל דבריהם המאירים באריכות. ועי' שו"ת ח"ס (ח"ו סי' פ"ט). סוף דבר הכל נשמע אשר כל גאוני' וקדושי' שנשאלו בזה השיבו לאיסור. ונודע הנוסח המקובל אצלינו תנצב"ה ע"ד הנא' (שמואל א' כ"ח כ"ט). ויש שכותבים בגן עדן תהי' מנוחתו. או בצל שדי יתלונן. רוח ד' תנחנו. צדיק באמונתו יחיה. ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין (סוף דניאל). ועי' בשו"ת ח"ס ח"ו (סי' ח') אודות שם קודש על מצבה לומד מנוסח המצבה של רבינו אלפסי ז"ל שנדפס סוף סדר נזיקין. ובשפות לאומים אין כל זאת. ועי' בקונטריסי הר הבית (דמ"ט) בראש ספרי פנות הבית. ובהסכמתי לס' בית החיים מקיעלץ הארכתי בענין מנהג ישראל תורה להעמיד מצבות מלקוטי מהרי"ל (דפ"ו) אף דאיתא בירושלמי (שקלים פ"ב ה"ז) ובבר"ר (פפ"ב) אין עושין נפשות לצדיקים וכו' וכבר נפתחו שערי התירוצים בס' נח"ק וישלח ובשו"ת כ"ס (חיו"ד סי' קע"ח). ובס' זכרון יהודא ובס' ליקוטי בית אפרים (דרוש ט"ו). ובס' דברי שאול וישלח. ובס' עקרי הד"ט (סי' ל"ה סעי' י"ט) בשם ס' ברית עולם סי' תשל"ח בשם האר"י ז"ל בשער המצוה (פ' ויחי). וזה דעת ר' נתן בירושלמי (שקלים פ"ב הל"ח) מותר המת יבנה לו נפש על קברו ע"ש במפורשים. ועי' בס' חסידים (סי' תשל"ח) ובפי' הרחיד"א שמביא דברי העקרי הד"ט הנ"ל. ומסיים שם והא דרשב"ג בירושלמי הנ"ל אין עושין נפשות לצדיקים שבדבריהם (פי' מעשיהם. וכדפי' בשו"ת הריב"ש סי' תכ"א) וכו' היינו הנפשות שהי' עושין מתואר ומסומן וכו' אבל אבן כל שהוא מודה שהוא צריך. כמוש"כ רבינו האר"י ז"ל ע"ש. ועי' עירובין (פ"ה מ"א) וברע"ב שם. ומדובר בזה גם בס' אבני בית היוצר ועי' בשדי חמד ה' אבילות וטעמי המנהגים ואכמ"ל בזה

ושוב ראיתי שאלה זו בשו"ת דודאי השדה (סי' י"ט). ובשו"ת יד יצחק ח"ג (סי' רע"א) ובצפנת פענח (אות קט"ו) וכולם מרעישים באיסור

ומפני טרדות הימים נוראים וקדושים הנני מקצר ואומר ואביע לכבודכם ברכתי לשנה החדשה. והיו ימיכם לאין מספר. ואשרכם וטובכם לא ימד ולא יספר. כנפשכם הטובה ונפש הכותב בלונ"ח וכבוד רב: סימן קמו

ב"ה אסרו חג דסוכות תרצ"ו ווארשא

לכ' י"נ הרה"ג וכו' מ' דוד ראזנבוים נ"י בק' סאקאלוב. א) מכתבו היקר לי האיר מול פני לפני החג הק' ומפני הטרדות בהכנות המצות (עי' בטו"ז ריש ה' ראש השנה סי' תקפ"א בפי' המדרש) איחרתי בתשובה מאהבה עד היום

ע"ד השאלה במה שנוהגים שאם לא הלך על קבר אבותיו עשרה שנים שוב לא ילך. אבל איך להתנהג באם לא הי' על קבר אביו יותר מעשרה שנים. לא מפני עצלות ח"ו רק מפני סיבה שלא הי' נכון לפניו לבוא להעיר ששם מנ"כ אביו. מטעם שלא להתראות עם איזה אנשים דרך אגב אשר האנשים הללו עשו רבות רעות לאביו. לא יחשוב ד' להם עון. ולא היה אופן שיבוא לעיר הזאת ועל קבר אביו. ושלא להתראות עם האנשים הללו. והי' יכול לבוא לידי מריבות וקטטות בשביל שעשו רעות לאביו. ולכן כל השנים שעברו התרחק א"ע הבן מלבוא לעיר הזאת ועתה כבר מתו האנשים הללו ומשתוקק מאוד הבן לנסוע שמה ולהיות על קבר אביו. כי מלפנים. גם אם היה שמחות בבית האנשים הללו. והזמינו את הבן שיבוא לעירם לשמוח יחד עמהם. גם אם הזמינו את הבן שיבוא לראש שמחות צאצאיהם בעירות אחרות. בשום פעם לא נסע הבן ליקח חבל בשמחתם והסתפק במועט בכותבו אליהם ברכת מז"ט מרחוק. וכה עברו הרבה עשרות שנים שלא בא על קבר אביו החביב לו עד להפליא כי אביו פיזר כמעט כל הונו בעבור בנו ללמדו תורה. והי' אחד מרבבות שיעשה כ"כ טובות לבנו ולזכרון שמו תאות נפש והבן. (ועי' בהקדמה לס' דברי משה להרמב"ם ז"ל. ועי' לעיל סי' ע"ד) ועל קבר אמו שמ"כ בעירו הוא נוהג לבוא על קברה ולהתפלל כמ"פ בשנה. אבל מה יעשה הבן עכשיו שהוא כבר זקן. ואם הי' היתר לפניו להיות על קבר אביו הי' אצלו יותר ממוצא שלל רב

וכ"מ כותב בזה"ל: והר' משה מיכל נ"י בה"ר גרשון שו"ב ע"ה מביאלא סיפר לי שהוא בעצמו שאל את הרב הגה"צ ר' שמואל ליב ז"ק ז"ל אבד"ק ביאלא אם לילך על קבר אביו אחר הפסק יו"ד שנים. והשיב לו "מען געהט נישט נאר ביי אגרויסען צדיק איזט נישט קיין זא סכנה" עכ"ד. ואנשי ח"ק דביאלא אמרו לו אז שיקח עמו עשרה אנשים לבקש מחילה על זה שלא בא בכל משך הזמן על קברו. והר' משה מיכל הנ"ל הוא כעת בפה סאקלוב ובטח כ"ג שי' מכיר אותו שהוא למד אצל הרב הגה"צ מביאלא ז"ל בעל אגודת אזוב ביחד עם כ"ג שי' עכת"ד

ב) והנה בס' טעמי המנהגים ח"ג (דל"ז) כנ' ונוהגין שאם לא הלך על קבר אבותיו עשרה שנים שוב לא ילך. ומביא שם בשם ש"ב הגה"ק בעל דברי חיים מצאנז שפ"א הי' בעיר פרעמיסלא ואמר לאנשיו נתפלל ואחר התפלה נלך על קבר אבי שנקבר שם. ואחר התפלה אמר שמעתי אומרים שאם לא הלך על קברי אבותיו עשרה שנים שוב לא ילך ע"כ לא נלך ולא הלך. ופ"א שאל הרה"ק מבאבוב את זקינו הרה"ק מצאנז אם ילך על קבר אביו כי שמע אומרים שנוהגין שאם לא הלך שבעה שנים שוב לא ילך. והשיבו תוכל לילך כי שמעתי אומרים עשרה שנים וכו' ובשו"ת יוסף דעת (סי' שנ"ה) נשאל ע"ז במה שנתפשט בין ההמון שמי שלא הי' על קברי אבותיו עשרים שנה שוב לא ילך. והתיר והביא ראי' מכלב שהלך על קברי אבותינו הק' בחברון ועבר זמן רב מפטירתם. ואפ"ה נשתטח שם ע"ש אבל נראה שיש לחלק ע"ש: