תירוש ויצהר (שו"ת) שיב

הפלאה בשם אביו הגה"ק מ' צבי הירש יזי"ע אבד"ק טשארטקוב. זכור אזכור דבר נחמד ששמעתי מפי אאמ"ו הרב הגאון זללה"ה אהא דקאמר שאלו את ר"א חלה מה שירכיבהו על כתיפו אמר להם יכול הוא להרכיב אני ואתם ופירש"י שריא היה להרכיב אותי ואתכם. לקמן אמרי' שלא היה חפץ להשיב על שאלתם מה שלא שמע מפי רבו עכ"ל, והוא פלאי. ואמר אאמ"ו הגאון ז"ל שהשיב להם בדרך חכמה דין אחר ששמע מפי רבו ומתוך זה יבינו דבר שאלתם שלא רצה לומר כפי מה שנשמע לו מכללא. והוא דאי' שם עתי אפי' בשבת למאי הלכתא אמר רב ששת לומר שאם היה חולה וכו', ופירש"י דאי משום תחומי דרבנן נינהו שגזרו עליהן וכו'. ולפי"ז י"ל הא דמספקא להו ולפי פשטא מקרא דעתי משום דנסתפקו בזה דהא איכא תנאי דס"ל תחומין הם בלאו מדאורייתא א"כ י"ל דעתי אתי שדוחה לאו דתחומין אבל לא לאו שיש בו כרת להוציאו ד' אמות ברה"ר כדאיתא בריש יבמות (דף ה') ואי' במס' ביצה (דף ל"ו ע"ב) אין רוכבין ע"ג בהמה שמא יצא חוץ לתחום ש"מ תחומין מדאורייתא אלא שמא יחתוך זמורה ואי' במ"א בסי' רע"ו גבי הא דשנים קורין לאור הנר דלא חיישינן שמא יטה משום שיזכירהו חבירו וכתב המ"א דיש ללמוד מזה דשנים מותרין לרכוב ע"ג בהמה דלא חיישינן שמא יחתוך זמורה שחבירו יזכירהו מיהו זה אי אמרי' תחומין דרבנן כדקיי"ל באמת אבל אי נימא תחומין דאורייתא ואיכא איסורא שמא יצא חוץ לתחום אין חילוק בין אחד לשנים כפירש"י שאין הרוכב יכול לשער התחום ומה לי אחד או שנים. ולפי"ז י"ל דהיינו דהשיב להם יכול הוא להרכיב אני ואתם. והיינו ששנים מותרים לרכוב וע"כ צ"ל דתחומים דרבנן א"כ ע"כ עתי אתי לאם חלה שמרכיבהו על כתיפו ודו"ק וכיוצא בזה פירש בשאר השאלות שם. וכן מביא זקני זצ"ל בפנים יפות פ' אחרי (ט"ז כ"א) בשם אביו הגה"ק ז"ל

ועפי"ז נלענ"ד בהקדם קושי' העמק הלכה בהקדמה על ש"ס כריתות (דף י"ד) דמוקי לענין תחומין קרא דעתי. ול"ל קרא הא הוי לאו גרידא ועדל"ת ע"ש ובסוגיא דטומאה הותרה בציבור וסוגיא דעתי שם. אכן יש לומר עפ"י סברת שו"ת מהרי"א (חאו"ח סי' קע"ג) דחלק ממצוה לא הוי בכלל עדל"ת, א"כ ר"א שהשיב להם יכול הוא להרכיב אני ואתם. א"כ חשוב השעיר לקדושה קלה, דאי הוי קרבן גמור הא אסור עבודה בקדשים. ועיין בס' בית מנוחה בסוגיא דנשים סומכות רשות בסוף הס'. והוא כעין דטריפה פסול בשעיר רק משום דאין הגורל קובע וכו' אלא בדבר הראוי לה'. והוי רק כחלק ממצות עבודת היום ואין עדל"ת. ועיין תשובתי בספר אהל יצחק (ש"ג ח"ג סי' ג') לענין עבודה בקדשים. ושפיר נוכל לומר דעתי הוא לענין תחומין

וי"ל דשאלת תלמידיו הי' אם דייקא עתי לענין הוצאה וממילא נלמד מקרא דעתי דיכול להרכיבהו על כתיפיו. דאי לענין תחומין נמי בש"ס כריתות נימא עדל"ת. או דנוכל לומר לענין תחומין ואי דממילא עדל"ת יש לתרץ כנ"ל וע"ז השיב ר"א מה ששמע מרבו דהוי קדושה קלה ואין בזה עדל"ת. ושפיר י"ל דקאי על תחומין אבל באמת אסור להרכיבהו על כתיפיו. ולפי"ז ניחא הא דסיים וחכ"א חלה ירכיבהו משמע דר"א לא ס"ל כן רק חכמים חולקים והבן

אכן יותר י"ל דר"א פשיט להם הדין דיכול להרכיבהו. דהא באמת נוכל ללמוד מקרא דעתי אפי' בשבת כדמוקי הש"ס כגון שחלה כקושי' זקיני הגה"ק ז"ל בהקדמת שבת אחים. אכן אם נאמר דתחומין דאורייתא נוכל לומר דמקרא דעתי קאי על תחומין כדמוקי בכריתות. אכן בעמק הלכה הקשה דאי לתחומין הא עדל"ת ול"ל קרא. אכן י"ל דהוי לדת שבמקדש כעין תי' הרשב"א והריטב"א על קושי' התוס' עירובין (דף ק') לענין מתן דמים נימח עדל"ת ותי' דהוי ל"ת שבמקדש. אף דבל תוסיף הוי גם בשאר דברים אכן שם הוי הב"ת לענין דבר שבמקדש. ועיין בס' חתנ"ס בסוגיא דעדל"ת כן נוכל לומר כאן דהאיסור תחומיו הו' כחן לענין מקדש. ועד"ז יש ליישב גם קושי' הישועת יעקב (יו"ד ס' פ"י סק"ו) בהא דבב"ח במוקדשין. וכן יש ליישב קוש' הצל"ח ביצה (דף י"ט ע"ב) בהא דאין מביאין קדשים לבית הפסול דגם שם הוי כל"ת שבמקדש (וגם עפ"י סברת הישוע"י הנ"ל מיושב קושי' הצל"ח). אכן ר"א השיב להם דנוכל לעשות עם השעיר עבודה ולהרכיב אני ואתם וח"כ הוי כקדושה קלה. ולא הוי כל"ת שבמקדש ושוב אין לומר לענין תחומין דיקשה נימא עדל"ת. וע"כ דקאי קרא דעתי לענין הוצאה ושפיר יוכלו ללמוד שאלתם דיכולין להרכיב על כתיפו והבן. ועפ"י דברי קדוש זקיני ז"ל. ועפ"י דברי מיושב קושי' השו"ת עין המים (סי' י"ד) בסו"ס נחלי מים. שהק' הא ר"א סובר מכשירי מצוה דוחין שבת ולפי הנ"ל באמת פשיט להם ר"א כן דמותר. ולפי"מ דכ' שם בעין המים דלא הי' חלה כ"כ דאל"כ הי' מום. י"ל דלכך אמר ר"א יכול הוא להרכיב אני ואתם היינו שהשעיר אינו חולה כ"כ ושוב איכא היתר דר"נ דחי נושא א"ע דאל"כ הוי מום ופסול ועיין בסוגיא זו בש"ת זכרון יצחק (פי' כ"א) ובס' ארץ חמדה (וירא). ובס' שם משמואל תי' יומא ובסו"ס מהר"ם אש חאו"ח ויו"ד. ובחידושים למס' כריתות (דף י"ג) ובס' חמדה גנוזה לזקיני הגה"ק מו"ה משה צבי הירש זצ"ל מייזליש אבד"ק זאלקווא. ובדרושי ר"ח כהן (ד"ו) ובס' שארית נתן ובשו"ת ארץ צבי חאו"ח (סי' מ"ג). ובשו"ת מהר"י הכהן (מה"ת שער הענינים סי' כ"ה) ובשו"ת בשמים ראש הח' (סי' כ"ח) ובשו"ת אורי וישעי (סי' ע"ו) ובס' כרם יהושע דמ"ז. ועי' בקונטריסי צפחת השמן דס"ח. ובס' שמן הטוב פ' אחרי ובס' ארץ צבי עיר קטנה בית ו': ידידו בלונ"ת. סימן קמא. ב"ה א' במדבר תר"ץ ווארשא

לכ' י"נ הרה"צ וכו' מ' יעקב זאלצמאן דמו"צ ברוצביצה גליל סארנא

ע"ד שאלתו בדבר החליצה שהיתה בעיר א' ואח"כ נודע אשר בין. השלשה דיינים הי' דיין אחד קרוב לדיין השני. ומלבד האח האחד שכבר נתן החליצה יש רק עוד אח אבל הנהו ברוסיא ואין אופן להגיע אליו או שיבוא לכאן והאח שכבר נתן החליצה הוא וכן היבמה הנס חלושים וחולים וגם בפעם הא' שהיתה החליצה הי' הוא והיא כמה פעמים בחלשות וספאזמיס שהיה נצרך להעירם מהתעלפות. וגם לא ידעה אשת החלוץ שבעלה נותן חליצה. ועתה היא אינה מנחת אותו שיתן חליצה פעם שנית כי נוגע להם לבריאת גופם וצער גדול לעורר את הענין פעם שנית עכת"ד כ"ת

הנה להתיר החליצה שהי' כבר לענ"ד אין שום אופן שבעולם. רק עכ"פ בשעת הדחק יש להתיר שאין צריכה להחזיר אחר האח היושב ברוסיא רק די לה אם זה החולץ ישוב ויחלוץ עוד הפעם ועי' בש"ע (אע"ז סי' קס"ט בפ"ת סק"ג) שמביא שם מה שכ' הישועת יעקב (אע"ז סי' קס"ט סק"ו) בתשובה נפלאה ופלפל בחריפות ומתוך פלפולו עולה לנו כמה חומרות בנידן זה והפלפול נוגע מעט בענין השאלה. רק בסוף מסיק יען שנשאל שאלה זו מהגאון מליסא ז"ל ע"כ מחזיר הדבר לסיני להגאון מליסא כי אם הוא יסכים אזי גם הוא יסכים. ולכן אחר שבשאלה זו יצאו חוצץ