תירוש ויצהר (שו"ת) שט

מדפי הספר עיי"ש. והמקום קצר פה וחזון למועד אי"ה

ח) הנה במפורשים ובפתיחה לס' ים התלמוד מקשים על ר' הונא דאמר אין מדליקין בהם בשבת. הא נר שבת קודם וא"כ בודאי יש לו נר שבת מלבד נ"ח ודעת הש"ע (א"ח סי' רס"ד) דביש לו נר משמן כשר אין איסור להדליק גם בפסולים עיי"ש. ולעד"נ בהקדם דברי זקני הג' ר' נטע'לי ז"ל אבד"ק בילגורייא בכתי"ק דכוונת התוס' דכיון דר"ה אמר בין בשבת בין בחול. א"כ משמע שיש טעם אחר לשבת, והקשה זקיני זצ"ל דגם לר"ה באמת קשה מה נ"מ בטעם החדש לשבת הא יכול לומר טעם דכבתה בין לשבת ובין לחול. ותירץ דנ"מ דאם נאמר טעם דכבתה זקוק לה. אז בנרות הנוספים משום מהדרין דמהדרין אין איסור בשמן הפסול. אבל באם נאמר משום דמותר להשתמש לאורה גם בנוספים יש איסור. ומזה מביא זקני ז"ל ראי' לשיטת הב"ח (סי' רס"ד) דאף דנר כשר עומד סמוך אצל הנר הפסול אפי"ה אסור להשתמש לאור הפסול ולא כדעת המגן אברהם שם. דאי נימא כהמג"א דמותר להשתמש אצל הנר הפסול כיון דעומד אצל נר כשר. א"כ הקושיא במקומה עומדת. למאי נ"מ אשמעינן ר"ה דאסור בשבת משום שמא יטה הא יש בל"ז טעם דכבתה זקוק לה. ולא שייך לתרץ כנ"ל כגון שנתן בנר חנוכה שמן כשר ובנרות הנוספים שמן פסול. דבזה האופן גם טעמא דשמא יטה לא שייך לשיטת המג"א עיי"ש. וא"כ ממילא ניחא גם קושית האחרונים דע"כ ר"ה לית לי' הא דסי' רס"ד. וגם אי איכא נר שבת כשר עכ"ז פסול לנ"ח בשמן הפסול כנ"ל והבן

ט) שם. מדליקין בהם בחול. עיין בהגהות מהר"ץ חיות מהא דשמן קיק דהוא עוף טמא. ותירץ עפ"י הנוב"י בענין מן המותר בפיך. ועיין בזה בשו"ת תורת חסד (סי' ס') בשם מהרש"ק בס' שנות חיים

י) הנה בס' עטרת חכמים לדו"ז הגאון ז"ל בחי' שבת סוגיא דרבתה הקשה לשיטת הטור (או"ח סי' תרע"ג) דאי הו"א דכבתה זקוק לה חיישינן שמא כשתכבה בשבת ישכח ויחזור וידליקנה. א"כ גם אי אסור להשתמש לאורה יש לחוש בשמנים הפסולים שיבוא לידי חילול שבת מצד שכבתה זקוק לה. א"כ נשארה קושית התוס' ד"ה ומותר להשתמש לאורה שמקשים דילמא סובר ר"ה אסור להשתמש ומתרצים מדקאמר בין בשבת ובין בחול ע"כ להורות דבשבת יש טעם אחר מצד חילול שבת ונ"מ באין שמן אחר דאסור ג"כ להדליק בשמנים פסולים. ולפי שיטת הטור קשה דאכתי משום טעם דכבתה ג"כ יהי' אסור בשבת אף באין לו שמן כשר. מצד חשש חילול שבת שמא יחזור וידליק כשיכבה עיי"ש. אכן ראיתי שכן הקשה גם בס' בית לוי (חי' חנוכה כ"ז ע"ב) ותי' דשיטת הטור דיש חשש שיחזור וידליק אם נאמר זקוק לה הוא דוקא למאן דסובר (דף כ"ג ע"ב) טעם דשמן שריפה מתוך שמצוה עליו לבערו. אבל לרב חסדא דסובר הטעם משום דאין שורפין קדשים ביו"ט. ודוקא בשחל ע"ש ביו"ט א"כ אין חשש זה עיי"ש שכ' די"ל דרבא ס"ל כרב חסדא. ולענ"ד באמת מפורש יוצא בתוס' שבת (דכ"ג ע"ב ד"ה גזירה) דרבא סובר כרב חסדא עיי"ש. ובזה מיושבת היטב קושית הפ"י משמן שריפה דדולק יפה. אכן באמת לשיטת רב חסדא, מדליקין בשמן שרפה בכל שבת והבן

יא) שבת (דכ"א ע"ב) והמהדרין וכו'. ראיתי בס' בית לוי בחי' חנוכה שכ' טעם שיש דוקא במצות נ"ח מהדרין ומהדרין מהמה"ד משום דעיקר הנס הי' ג"כ ע"ד הידור כי היו יכולים לחלק השמן לח' ימים ולעשות פתילות דקות שלא יכלה השמן מהר. רק בכדי שיהי' הידור להאיר בנרות עבות כבכל יום לזאת נעשה להם נס עיי"ש ולעד"נ שההידור הי' בנס ע"ד שתי' הפ"י הקושיא דטומאה הותרה בציבור דנס נעשה משום חביבות להדליק בשמן טהור דייקא עיי"ש. ועיין כס' נפלאות חדשות בח"ת לחנוכה בשם הרה"ק מהרי"ם מגור ז"ל

ובדברי הבית לוי נ"ל ליישב קושיית הפר"ח על תי' הב"י (סי' תר"ע) שמיישב הא דעושין ח' ימים חנוכה דהנס בלילה הראשונה הי' משום שחלקו השמן לח' חלקים ונעשה נס שניתוסף השמן על יום שלם. והקשה הפר"ח הא קי"ל תן לה כדי מדתה דהיינו שיעור שלם (עיין זבחים י"א) ואיך הותר להם לתת במנורה חלק שמינית. אכן להנ"ל ניחא דדוקא באם אינו נותן כדי מדתה ולא ידליק השיעור אז אסור. אבל כאן דחשבו לעשות פתילות דקות וממילא חלק השמינית הי' כדי מדתה רק בנעשה הנס שנתוסף וממילא עשו פתילות עבות כמו בכל לילה להידור

יג) הנה הב"י (סי' תרע"ג) כ' בשם הרשב"א דבמותר השמן מותר להשתמש. א"כ צ"ל דמדליקין דוקא בשיעור מצומצם. וראיתי בשו"ת כתב סופר חאו"ח (סי' ק"ל) שנשאל כיון שבה"ש הי' אסור לו ליהנות ממנו וכיון דאיתקצי בהש"מ איתקצי אח"כ לכולא יומא. והרי"ף לא כ' דבמותר השמן מותר להשתמש רק בחול עיי"ש. ולעד"נ לתרץ עפ"י דברי הס' בית לוי בחי' חנוכה (דף כ"ח) דאף דאסור להשתמש וכו' לשיטת רש"י משום היכר הוא דוקא הבעה"ב אבל אחרים מותרים להשתמש גם בשעת המצוה עיי"ש וא"כ ניחא דלא איתקצי גם בביה"ש דהא אחרים יכולים להשתמש והבן

גם יש ליישב עפ"י שמקשים לשיטת הנמוקי יוסף (בב"ק כ"ב) דאשו משום חציו. צ"ל דהוי כאילו כבר כבתה קודם שבת. עיין בשו"ת ארץ צבי (סי' נ"ג) ועיין תה"ד סי' ק"ב הובא בש"ע (תרע"ג ס"ב) ובשו"ת כ"ס (קל"א) ובשו"ת דבר משה (מה"ק סי' פ"ו) א"כ לא שייך לומר מוקצה והבן ועיין בשו"ת הרי"ם (דצ"ד) בחידושים לשבת שם. ועיין בסו"ס משפט שלום דקי"ט ע"א

יג) בשו"ת מהר"י אסאד (חאו"ח סי' ר"א) האריך בענין קושיא הזרע יעקב בענין קמא קמא בטל והו"ל לערות דרך צרצור קטן ע"ש דפח"ח. ויש לדבר בזה בענין המג"א (סימן תרכ"ו) דבמצוה לא שייך אין מבטלין איסור לכתחלה. ובענין תי' הפ"י דאף דטומאה הותרה בציבור עכ"ז נעשה נס להראות חביבותם. ואם הי' יכולת לבטל כנ"ל א"כ ל"ל נס. וכיון דבאמת טומאה הותרה שוב לא שייך אין מבטלין איסור. ועיין ברכת אברהם סוגיא דחנוכה דצ"ג ע"ב ודף צ"ד ע"א

יד) שבת (דכ"א ע"א) פתילות ושמנים וכו' אין מדליקין בהם במקדש. ראיתי להגרע"א בגליון הש"ס שהקשה דל"ל שמנים. הא ממילא במקדש אין מדליקין רק בשמן זית. ועיין תי' בהגהות מצפה איתן בש"ס ד' ווילנא וראיתי בילקוט פ' תצוה (שע"א) דלא גרס שמנים וניחא שפיר וכ"ה בהרמב"ם (פ"ג מה' תמידין ומוספין ה' ט"ו) וכן משמע גירסת המאירי הובא גם בהגהות חשק שלמה שם ועיין בס' קרבן תודה שבת שם

טו) שבת (דף כ"ג ע"א) אמר רב הונא חצר שיש לה ב' פתחים וכו' ומנא תימרא דחיישינן לחשד וכו'. לכאורה למה אין מביאין ראי' ממשנה בשקלים (פ"ג מ"ב) אין התורם נכנס וכו'. ולא מתוספתא דפיאה. אכן רציתי לתרץ דדוקא שם שרואין שהעשיר ומעשה מוכיח לחשוד אותו. אבל כאן שאין אנו רואין שום ענין שיבוא עי"ז לחשד. לכך הביא ראי' מפאה. ומצאתי ת"ל שכוונתי בדברי לתי' שו"ת דברי יעקב (סי' נ'). אכן אכתי יקשה למה לא מביאין ראי' ממשנה יומא (פ"א) דחושדין לכ"ג שמא צדוקי הוא. ולעד"נ לתרץ דבכל אלה המקומות מצינו שחושדין אותו שיעבור, עבירה ול"ח. אכן שיעבור אדם ולא יקיים מצות עשה זאת אין ראי' רק מפאה דחושדין אותו שלא יקיים המצוה. (ויש לדבר בענין חשדא במצוה דרבנן דאולי עי"ז שהוא רק דרבנן יש לחשוד אותו שלא יקיים יותר מחשד בשאר מצות. ואשר באמת הבעל המימרא מחצר שיש לה ב' פתחים הוא ר"ה. דסובר ג"כ אין מדליקין בשמנים פסולים דחיישינן שיפשע ולא יתקן עיי"ש ברש"י ועיין בס' מלא