תירוש ויצהר (שו"ת) שח

דכיון דרב מפרש דאסור להרצות מעות דייקא ולא האמר סתם אסור להשתמש נגד נ"ח. משמע דדוקא להרצות מעות הוי ביזוי מצוה ולא שאר תשמיש שאינו בזיון

אבל ר"ה הוצרך להשמיענו דמותר להשתמש לאורה דהא כיון דכבר איכא מימרא דרב דמותר בשבת משום דאסור להשתמש לאורה. וידוע הכלל דר"ה בכ"מ כרב רבו ס"ל (עיין בתוס' ע"ז דנ"ו ע"ב) א"כ שפיר הוי סברא פשוטה לומר דר"ה סובר אסור להשתמש לאורה כרב רבו. לכן מוכרח להורות לנו דמותר להשתמש לאורה ופשוט

ג)בשבת (דכ"א ע"א) בתוס' ד"ה ומותר וכו' וא"ת מנא לי' לרבא דסבר ר"ה דמותר להשתמש לאורה וכו'. ולעד"נ לישב בהקדם דיש לומר סברא דמי שסובר כבתה זקוק לה. משמע משום דהנחה עושה מצוה ולא די בהדלקה לבד לצאת יד"ח. וממילא משמע לדידי' דצריך לסבור אסור להשתמש לאורה. כיון דכל המשך המצוה ההנחה בכלל המצוה. ויש עוד קדושה שלא להשתמש לאורה. אבל מאן דסובר כבתה אין זקוק לה משום דסובר הדלקה עושה מצוה. ולכך אליבי' מותר אח"כ להשתמש לאורה. כיון דהמצוה נגמרת אחר ההדלקה. וא"כ רב הונא דסובר כבתה זקוק לה וסובר מותר להשתמש לאורה. הוא היפך סברתו, וכן רב דסובר כבתה אין זקוק לה וסובר אסור להשתמש לאורה. הוא ג"כ היפך הסברא. אבל ר' חסדא דסובר בחול מותר משום דכבתה אין זקוק לה ובשבת אסור משום דמותר להשתמש לאורה. זה היא סברא הישרה. ובזה יש להבין סברת התוס' שם שכתבו דלרב אי הוי אמר סתם "מדליקין" הוי אמרינן דוקא בחול משום דכבתה אז"ל. אבל בשבת הי' אסור דהסברא הפשוטה היא דמותר להשתמש. היינו לפי שיטתו דמותר בחול משום דאין זקוק לה. הוי ממילא הסברא פשוטה דמותר להשתמש לאורה כפי שיטת רב חסדא. שלא יהי' היפך הסברא

ובזה מיושבת לי קושית המהרש"א שהק' על התוס' שכתבו בראש דבריהם דלכך אמר רב הונא בין בשבת בין בחול בכדי להשמיענו דיש טעם על שבת מצד דמותר להשתמש. והקשה הלא זה ממילא ידעינן מצד הסברא כפי דבריהם ששום אדם לא יחמיר לאסור להשתמש לאורה. אכן להנ"ל ניחא דדוקא למאן דסובר כבתה אין זקוק לה. הוי ממילא הסברא פשוטה דמותר להשתמש לאורה. אבל לר"ה שסובר דבחול אסור משום דכבתה זקוק לה. א"כ הוי באמת הסברא דאסור להשתמש לאורה. וצריך להשמיענו בפירוש בין בשבת בין בחול בכדי שנדע טעם מיוחד לשבת דהוא סובר מותר להשתמש לאורה. היפך שיטתו והבן. ועיין טו"ז סי' תרע"ג סעי' ב'

ד) והנה לפי מה שכתבתי דמאן דסובר הדלקה עושה מצוה סובר מותר להשתמש לאורה. יש ליישב הסמיכות ממימרות דרב כהנא וכו' משמיה דרב תנחום נר חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה וכו' להא דאמר ממ"ש והבור ריק אין בו מים וכו' מים אין בו אבל נחוע"ק יש בו (שם דכ"ב ע"א) בהקדם מש"כ בס' טהור רעיונים (שבת דכ"א) בזה היינו עפ"י דרכו דהא דמדחה דאתי למנועי ממצוה דחוי' דחוקה היא דתלי' בפלוגתא (בפ"ק דביצה) ולכן מביא אח"כ ראי' להא דאמר רבינא משמי' דרבא זאת אומרת נ"ח מצוה להניחה וכו' דלכאורה יש לדחות דאם אשו משום חציו ניחא אבל אם אשו משום ממונו ונ"ח לאו ממונו דאסור להשתמש לאורה כמש"כ בטהור רעיונים. ולכן מביא דאם הניחה למעלה מעשרים אמה וכמש"כ בתוס' וע"כ דסובר הדלקה עושה מצוה וממילא מותר להשתמש לאורה ולא כמש"כ בס' טהור רעיונים הנ"ל. וגם רבא ע"כ סובר מותר להשתמש לאורה א"כ שפיר אמר רבינא משמי' דרבא דיש להניח בתוך עשרה. ואין לומר משום דאשו משום ממונו והנ"ח לאו ממונו. ז"א כמו שיש לדייק ממימרא דאח"ז כמש"כ בתוס' ושפיר הוי ממונו והכל כמש"כ בטהור רעיונים. רק דשם כ' דהמימרות הללו דוחים הא דרבינא משמיה דרבא. ולדעתי אדרבה יש ראי' לדבריו כיון דרבא לשיטתו סובר דהוי ממונו ואשו משום ממונו גם בנ"ח. ואי לא הי' מצוה בתוך עשרה לימא ליה היה לך להניחה למעלה מגמל ורוכבו וכו' והבן

ה) ולפי"ז מיושב לי שיטת הבעה"מ שסובר כרב חסדא דבחול מותר ובשבת אסור כי באמת הוא סובר דמותר להשתמש לאורה כפי הסברא הפשוטה כשיטת התוס' וכפי הסבר' דאם סוברים כבתה אין זקוק לה ממילא הדלקה עושה מצוה וא"כ מותר להשתמש לאורה אח"כ. ולכך סובר הבעה"מ כד' הס' בית לוי עה"ת בחי' חנוכה. דהא דאיתא שם אמרוה רבנן וכו' וקיבלה היינו דוקא הא דכבתה אין זקוק לה. אבל הא דאסור להשתמש לאורה. על זה לא קאי "וקיבלה" כיון דהוא סותר הסברא. והבן

וממילא מיושבת קושית התוס' דאין לומר דרב הונא סובר באמת אסור להשתמש לאורה וטעם דכבתה זק"ל הוא גם על שבת. דהנה הפ"י כתב בכונת רש"י ד"ה זקוק לה וכו' דלמא פשע ולא מתקן לה. היינו לישב קושית התוס'. דבאמת על אונס לא חיישינן רק שמא יפשע ויסבור דכבתה אין זקוק לה. וזה שייך רק בחול. אבל בשבת דאינו יכול להדליק והוא אונס באמת מותר עיי"ש. ולעד"נ להסביר סברת רש"י דילמא פשע. דלכאורה קשה אם באמת הדין דכבתה זקוק לה. א"כ למה יפשע ולא ידלק אם יכבה אטו ברשיעי עסקינן דא"כ יוכל גם לפשוע ולא להדליק נ"ח כלל אכן לדברינו ניחא. כיון דכל איש ידע הדין דמותר להשתמש לאורה. מזה ילמדו דבאמת כבתה אין זקוק לה. ובהדלקה לבד קיים המצוה שלא תהי' סברא אוסרת א"ע וא"כ ממילא מיושבת קושי' התוס' דאם נימא דר"ה סובר אסור להשתמש לאורה. א"כ כל הטעם דכבתה נפל. דלמה ניחוש דלמא יכבה. הא בודאי אם אסור להשתמש לאורה א"כ אדרבה כל איש ידע דכבתה זקוק לה ובודאי יחזור וידליק. כמו שהדליק מתחלה לקיים נ"ח. אלא ודאי דר"ה סובר מותר להשתמש לאורה ולכך שפיר חיישינן דהאדם ילמוד לעצמו היתר אם יכבה שלא להדליק שנית כפי הסברא כנ"ל. ולכך שפיר הטעם על חול משום דכבתה זקוק לה והבן

ו) בשבת (דכ"א ע"ב) קשה לי מנ"ל דטעמא דרב חסדא דאוסר להדליק בשבת משום דמותר להשתמש לאורה. דלמא סובר אסור להשתמש לאורה. רק דהא דכבתה אין זקוק לה דוקא בחול דיש לחוש שיפשע כפירש"י ז"ל בזה לא חיישינן וכקושית הבית לוי בחיד' חנוכה דאטו ברשיעי עסקינן. אבל בשבת כיון דאם יכבה לא יהי' ביכלתו להדליק לכן אוסר. ועיין בפ"י שהקשה דמנ"ל לר"י דסבר רב כבתה אין זק"ל. דלמא סבר כבתה זקוק לה. רק דלא חיישינן דלמא פשע לפירש"י עיי"ש. ולעד"נ לתרץ בהקדם מענין חלב מהותך וככל אשר מצאתי בס' אור תורה (שנה ג' חוברת ד' סימן ז') דקשה גם לרב הונא למה אוסר בחלב מהותך וכונתי כמעט לכל דבריו רק די"ל דר"ה סובר גזרה לגזרה ככל הנאמר שם באור תורה

ז) בכתי"ק זקני הרב הגאון הק' ציס"ע מהר"ר נטע'לי זי"ע אבד"ק בילגורייא מתרץ את המג"א ה' חנוכה בהא דנותר משמן נ"ח לענין ביטול אף דבדרבנן מבטלין לכתחלה מ"מ הוי דשיל"מ. דמקשי' הא גם באיכא ס' לא יתבטל מצד דשיל"מ. ותי' דבר נפלא. ויסוד סברתו דגם הר"ן סובר סברת רש"י בדשיל"מ מצד עד שתאכלנו באיסור וכו' ומצאתי כסברא זאת בהגהות אמרי ברוך לדו"ז הגאון ז"ל ה' חנוכה שם. ויש להאריך בזה הרבה ובמה שכתב בס' ארי' דבי עילאי מס' נדה (דף כ"ח)