תירוש ויצהר (שו"ת) שז

אג"ק או חצר המה קנינים טובים בפ"ע אף בלא נתינת מעות

והנלע"ד בביאור דבריהם דבגמ' ב"מ (דף מ"ח ע"א) אמרינן דגם למאן דסובר דבישראל משיכה דוקא קונה מ"מ בבלן דלא מיחסר משיכה קונה המעות ומעתה נראה דה"ה אם הדבר הנקנה עומד בביתו של הנכרי כיון דלא מיחסרא משיכה דהרי עיקר משיכה הוא שימשכנו לביתו או לחצרו וכיון שכבר הוא בבית הקונה א"א לעשות קנין משיכה ובכה"ג מעות קונה לדברי הכל ועי' בש"ך יו"ד סי' ש"ך סק"ט בשם מהרא"י דאם הוא ברשות העכו"ם בשעת התנאי ונתן מעות הוי כמו משיכה ומעות וקונה לו רשותו במקום משיכה. ולפי"ז דברי רבותינו הקדמונים מבוארים שיקבל פרוטה מהעכו"ם דהוי קנין כסף ואף לדעת ר"ת דבעי' משיכה דוקא מ"מ כדי לצאת גם דעת הר"ת יקנה לו המקום שהבהמה עומדת שם דאז תו א"א לעשות משיכה כמ"ש לעיל ובכה"ג מעות קונות לדברי הכל וזה נכון ואמת בס"ד. עכ"פ מבואר בדברי הש"ך בשם מהרא"י דאם הבהמה היא ברשות העכו"ם בשעת התנאי ונתן מעות הוי כמו מעות למשיכה והיינו ממש נ"ד. ולכן נראה לענ"ד דאין על הולד קדושת בכורה. ואם ירצה מעכ"ת להחמיר להטיל מום ע"י עכו"ם קטן תע"ב. ולרב טרדותי לא אוכל להאריך

דברי ידידו ושארו מכבדו ומוקירו דוש"ת בלונ"ח סימן קלח

בשם ה' יום ג' בבו"י נצו"י ווארשא

לכ' ש"ב הרה"ג וכו' מ' מאיר שלום נ"י ראבינאוויץ אבד"ק מלאסני

קבלתי את כתביו אשר שלח לי חידושיו בסוגיא דכבתה וכו' והנני ממלא בקשתו וצויתי לא' מן תלמידי שיעתיק מפנקסי איזה חידושים בסוגיא זו. וכבר חנני הש"י שנדפסו מחידושי בזה בספרי דגן שמים (דנ"ט יד"ס). ולעיל (סי' ט"ז י"ז) ובספרי שו"ת בית יחזקאל (סי' ב' ט"ו נ"ו). ובש"ס

א) בשבת (דכ"א.) אר"ה פתילות ושמנים וכו' בין בשבת וכו' אמר רבא מ"ט דר"ה וכו' ומותר להשתמש לאורה. ובתוס' שם וא"ת מנ"ל לרבא וכו' ולעד"נ לישב דהמפורשים הק' לשיטת התוס' ישנים (שבת דכ"א) והגמ"ר דהיכי שיש נר אחד יפה בא' מן החדרים מותר להדליק בשמנים הפסולים א"כ למה אוסר ר"ה הא נר של שבת קודם משמן יפה ותו ליכא חשש הטיה. ורבא עצמו סובר (בשבת דכ"ג:) נר ביתו עדיף משום שלום ביתו. ועי' או"ח (סי' רס"ד). וקו' זו בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' ל"ט) ולדוד"ז בס' עטרת חכמים בסוגיא זו. עוד הק' הרשב"א לשיטת הרי"ף ז"ל דאחר שדלק כשיעור לנ"ח מותר להשתמש לאורה. א"כ איך מתיר רב מטעם דאסור להשתמש לאורה הא יש לחוש שמא יטה אחר שידליק כשיעור ועי' בזה לדו"ז בס' בנין אריאל ח"ב. ובס' ברכת אברהם עה"ת (ד"צ). לכן י"ל דרבא סובר באמת אסור להשתמש לאורה. דהא דקאמר אסור להשתמש כו' הוא רק אליבא דר"ה. דהא הוא סובר שם (דכ"א ע"ב) דצריך נר אחרת להשתמש לאורה ועי' בזה בבעה"מ ובהר"ן ובמפורשים

והנה ראיתי בכתי"ק זקיני הגה"ק מהר"צ הירש זצ"ל אבד"ק ברלין שכ' דמאן דסובר אסור להשתמש לאורה הוא סובר דנר ביתו ונ"ח נ"ב עדיף משום שלום ביתו דהא נגד הנ"ח לא יוכל להשתמש. אבל לר"ה דסובר מותר להשתמש לאורה י"ל דליכא מיוחד נר שבת דהא מותר להשתמש בנ"ח עכד"ק. א"כ מיושב הכל דלר"ה באמת מיירי דלית לי' נר שבת. ומיושב גם שיטת הרי"ף כרב דאסור להשתמש לאורה. א"כ ע"כ איכא נר שבת הדולק יפה ולא חיישינן שמא ישתמש לאורה אחר השיעור ויטה דהא איכא נר הדולק יפה כיון דנ"ש קודם למאן דאוסר להשתמש לאורה. ואיכא ההיתר של התוס' ישנים כנ"ל

ולפי"ז מיושב קו' התוס' דר"ה סובר ע"כ דמותר להשתמש לאורה דהמפורשים הק' דבכלל השמנים הוא שמן של תרומה טמאה. ושמן ת"ט דולק יפה. ותי' משום דנ"ח מדליקין משתשקע החמה וקיי"ל (שבת דכ"ד:) דאין שורפין קדשים בלילה אכן אכתי תקשה נדלק בחנוכה בשבת דההדלקה היא מבעוד יום. ותי' דבשבת איכא האיסור כמו בכל שבת דאין מדליקין בשמן שריפה שמא יטה מתוך שמצוה עליו לבערו כדלקמן (דכ"ג:). א"כ מיושב שפיר דאי נימא דר"ה סובר אסור להשתמש לאורה. א"כ ע"כ איכא נר אחר לשבת כסברת זקיני הגה"ק ז"ל. וא"כ יקשה למה אוסר בשמן שריפה בשבת הא כפי המבואר בהגמ"ר אם יש נר אחר הדולק יפה יזכור ולא יטה. א"ו דסובר מותר וכו' ויוכל להיות דל"ל נר ביתו כנ"ל. ובזה נ"ל לפרש הא דאמרוה רבנן קמי' דאביי משמי' דר' ירמי' ולא קיבלה ומשמי' דר' יוחנן וקיבלה דמקשי' למה משמי' דר' ירמי' ולא קיבלה. ועי' בס' תיקון משה אות י"ח דפח"ח. ולדברינו ניחא דאין הכונה דלא קיבל טעמו של ר' ירמי' רק שלא קיבל כל הדין דרב יאמר כן. ובשמו של ר' יוחנן קיבלה. והוא דאביי לשיטתו דסובר דכל מילי דמר עביד כרב (שבת דכ"ב. פסחים דק"א). ורבה סובר (שבת דכ"ג:). דשמן שריפה מיירי בשבת ואסור משום שמא יטה. א"כ ק' איך מתיר רב להדליק בשמנים וביניהם גם שמן שריפה. הא ודאי דגם רב סובר בש"ש הטעם שמא יטה דהא רבה בכל מילי סובר כרב. וא"כ אף דבשבת י"ל דמותר להדליק כיון דרב סובר אסור להשתמש לאורה. וממילא יש לו נר יפה לשבת. וליכא חשש דיטה דהא יזכור כיון שיש לו נר טוב. אבל בחול בחנוכה יקשה הא ההדלקה היא בשקיעת החמה ואין שורפין קדשים בלילה. לכן לא קיבל דינא דר' ירמי' משמי' דרב. אבל כיון דאתי רבין וא' בשם ר' יוחנן קיבלה דהא ר' יוחנן סובר (ביבמות דע"ב:) דקדשים שלא בזמנו שורפין בלילה וכן דעת הירושלמי בשיטת ר' ישמעאל ועמש"כ האור חדש פסחים (דפ"ג) בזה לשיטת ר' ישמעאל ושפיר יוכל ר' יוחנן לסבור דמדליקין אף בחנוכה בחול באופן זה שהוא לאחר זמנו. ומצאתי ת"ל עתה שכונתי קצת לדברי דו"ז הגה"ק בס' לחמי תודה (דרט"ו). ועי' בשו"ת מהר"י אשכנזי (חאו"ח סי' כ"ט). ובס' שער יהודא (שבת שם) והארכתי במק"א בכמה אופנים

ב) וביום ד' דחנוכה תרנ"ח כתבתי תשובה להרה"ג מ' יעקב חיים זעליג גאלדשלאק. קבלתי התשורה ששלח לי ספר חסדי יהונתן מהגה"ק הרבי ר' יהונתן זי"ע. אשר יצא לאור על ידו ועטרו בהגהות וחידושים יקרים וכו'

והנה בפתחי הספר בהלין יומא דחנוכה. הופיעו נגד עיני החידושים בש"ס שבת (דכ"א) בסוגיא דכבתה וראיתי שם ישובים נכונים על קושית המהרש"א ז"ל בתוס' ד"ה ומותר שהק' לפמש"כ בתוס' לרב דסברא פשוטה היא ששום אדם לא יחמיר לאסור להשתמש לאורה. א"כ איך כתבו מקודם לרב הונא דלכך מפרש ואומר בין בשבת בין בחול. בכדי להשמיענו דיש טעם מיוחד לשבת משום דמותר להשתמש לאורה הא כיון דהיא סברא פשוטה דמותר להשתמש לאורה א"כ למה הוצרך ר"ה להשמיענו זאת. הא ממילא נדע דמותר להשתמש לאורה עיי"ש. אמרתי לתת לפניו את תירוצי שאמרתי בזה. בילדותי והוא. דדוקא לרב היא סברא פשוטה ששום אדם לא יחמיר לאסור. ואף דרב סובר לקמן (דכ"ב ע"א) אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה. ומשמע דסובר דנר קדושה יש בה. עכ"ז כתבו בתוס' שפיר לרב ששום אדם לא יחמיר לאסור אי משום דבהרא"ש ליתא בגרסתו רב ומשמע דהיא מימרא דר"י א"ר אסי וכן משמע ברש"י ד"ה תלי כמבואר בגליון הש"ס שם. אי משום