תירוש ויצהר (שו"ת) שו

הכל שוה בשוה נ' כנגד נ' וכעת נודע שבמשך כל העת לא נתן שותפו ר"ח לגיסו ר"מ רק ט"ו פ"ט היינו עשרה פ"ט שלקח מחלקו של ר"י ג"פ ומחלקו לא נתן רק ה' פ"ט והר"ח מודה עתה בהרמאות שעשה בסתר וכעת תובע ר"י משותפו ר"ח כי כמו שלא נתן לגיסו מחלקו רק ה' פ"ט לכן איננו רוצה ליתן גם הוא רק ה' פ"ט ולא יותר כי כל המכס מחלקו עשרה פ"ט הי' רק כפי המדובר שגם שותפו ר"ח יתן י' פ"ט ולמה יגרע ולא יהי' יציבא וכו' והוא תובע חזרה משותפו ר"ח הסך ה' פ"ט שלקח יותר מחלקו עבור גיסו כפי שנתן מחלקו וכי מי הרשה לו להיות נדבן בממונו של אחרים וגם אם ר"ח ירצה יוכל ליקח חזרה מגיסו הסך ה' פ"ט שלקח מחלקו של ר"י כי הוא מוחזק וגם ר"י מוחזק כי כל העסקים ע"ש שניהם בשוה כנ"ל וזאת למודעה כי כל העסקים שעשו הי' בהם ריוח ותומ"י בשעת קני' היו הכל יודעים שהם עסקים טובים והיו נותנים להם ריוח תו"מ מיד ליד ור"י ג"פ הי' כל המוציא והמביא בהעסקים והנה השותף ר"ח איננו מכחיש זאת רק הוא טוען כי מה לו אם הוא נתן לגיסו כל העשרה פ"ט משלו או לא ומה לו לר"י בהדברים שבינו לבין גיסו וגם הוא נתן בכ"ע להוצאות העסקים ששים פ"ט אבל באמת מי ביקש זאת מידו ולא מדובשו וכו' ואם הוא לא נתן לגיסו כ' פ"ט לא הי' לו ליתן גם להוצאות רק מ"ה פ"ט וליקח גם ממנו מ"ה פ"ט. עוד מוסיף ר"י ג"פ לטעון שאם אין לו טענה בד"ת על כל החמשה פ"ט עכ"פ הוא תובע ממנו סך שנים וחצי פ"ט כי כיון שלא נתן רק ט"ו פ"ט א"כ נשאר ה' פ"ט לטובת העסק עבור שניהם ולא הי' לו לר"ח לעכב לעצמו כל החמשה פ"ט כי כן דברו בפירוש שיתנו כ' פ"ט לגיסו וכיון שהוא התפשר עם גיסו שיקח רק ט"ו פ"ט נשאר המותר לטובת השותף. ע"כ העתק השאלה

לתשובת מכתבו הנני כי זה כמה שבועות הנני עצור בחדר המטה ובימים האלה אסע אי"ה למרחץ קארלסבאד ולא אוכל לצאת ולבוא בד"ת ולפלפל בדברי ר"מ הנחמדים. אבל לא אכחד כי הדבר פשוט שיוכל ר"י לתבוע בחזרה כל הה' פ"ט כיון שהטעהו בזה אחר שלא ברצונו נתן לו טובת השותפות אלא מצד אונס והכרח ולא הגיע מזה טובה להשותפות והשותף עשה כגנב והעלים ולקח לעצמו מחויב להחזיר ובכל כה"ג הוי אומדנא דמוכח וכדקיי"ל ריש סי' קפ"ה בשליח שמכר ביוקר דהכל להמשלח וכן עוד ברס"ק. ומפני חולשת גופי ורפיון ידי אקצר., [תשובה זו אלי נדפס בשו"ת מהרש"ם ח"ד (סי' קמ"ב). ועוד נדפס אלי תשובתו בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' ל"ח] ואכמ"ל: ידידו אוה"נ. סימן קלז

בשם ה' בין כסה לעשור שנת תרמ"ו קראסניבראד

גמח"ט לכבוד ש"ב י"נ הרב הגאון הג' וכו' מוהר"ר יצחק אהרן איטיננא שליט"א אבד"ק לבוב

אחדש"ג וכו' הנני בשאלתי בא' שהי' לו פרה מבכרת עומדת בבית עכו"ם בכפר. ובהיותו עם העכו"ם בהעיר מכר הפרה אליו וקיבל א' זהב ערבון ואח"כ ילדה זכר. אם יש על הולד קדושת בכורה. ונודע מש"כ הפוסקים דצריך כסף ומשיכה. והל"ש סובר דגם בכסף וקנין חצר הוי ספק בכור ואפשר דיש לסמוך בזה על דעת שו"ת מים חיים מהגרח"כ חיו"ד (סי' מ"ו) שכ' להורות כד' מהרא"י המובא ביו"ד (סוס"י ש"ך) ובש"ך שם. הגם שהגאון בית מאיר ליו"ד (סי' ש"ך) דעתו כהאמונת שמואל דאין חצר, לעכו"ם ודעתו כהל"ש. מ"מ יש לדון בזה כהח"ס ביו"ד (סי' ש"י) והקצה"ח (סי' קצ"ד) והמקור חיים שהסכימו דיש לעכו"ם קנין חצר. ועי' בס' חתנ"ס (דף ע"ו). גם בשו"ת דברי חיים (ח"א סי' ס"א) כ' להתיר בנידן כזה ממש. ובשו"ת חמדת שלמה חיו"ד (סי' ל"ג) שהיקל מאוד בנידון דידי' דגרע מנ"ד. ואם כי הנידן דח"ש קשה להקל מ"מ יש לצרף כל סברותיו עכ"פ לסניף בנידן דידן. והנה דעת הסוברים דחצר אינו קונה לעכו"ם דהוא משום שליחות ואין שליחות לעכו"ם. והש"ך (בסי' רמ"ג) כ' דהעיקר כטעם הר"ן דהוא מטעם יד וממילא מועיל אף לנכרי דיש יד לנכרי ועי' בשו"ת נחלת שבעה (סי' למ"ד) בשם הבה"ז. ובחק יעקב (סי' תמ"ח). ובשו"ת ארץ צבי חאו"ח (סי' כ"ח). ובשו"ת נודע בשערים מה"ת חאו"ח (סי' ח'). ובשו"ת דבר משה מהד"ק (סי' ב')

ומ"מ לצאת מיד חשש אפשר לעשות כמש"כ הח"ס (סוס"י שי"ז ובסי' שי"ח) להטיל מום מ"י עכו"ם קטן הגם דבספק בכור אין לעשות כן כמש"כ הרא"ש הובא שם וכאשר העלה (בסי' ש"ו) מ"מ בנידן דידן בלא"ה יש להקל. לכן אפשר שיעשה כן. ומה שהוא מום מובהק הרי מבואר בהרמב"ם (פ"ז מה' ביאת המקדש) וכן (בפ"ה מה' איסורי מזבח) ובטור יו"ד (סי' ש"ט). ומש"כ הרב ז"ל בנוסח של המכירה לפטור מבכורה בענין הטלת מום ואח"כ יראו ג' בני כנסת את המום כמבואר בטוי"ד שם ולהתיר לו לשחוט אותו. והנני צופה לתשובת גאונו בכליון עינים וכו' והנה הג' הנ"ל השיב לי כהלכה למעשה. ונדפס תשובתו בספרו המזהיר שו"ת מהרי"א הלוי (ח"ב סי' קמ"ב) אשר יובא הלאה]. גם הי' לי בזה מו"מ של הלכה עם י"נ הגה"ג מ' שמואל ליב ז"ק והסכים לדברי

ב"ה יום א' כ"ה תשרי תרמ"ו לפ"ק לבוב

הנני נותן את בריתי שלום לכבוד ש"ב וידירי הרב המאוה"ג החריף ובקי משנתו קב ונקי יקר רוח איש תבונה קנה חכמה קנה בינה כש"ת מוה"ר צבי יחזקאל מיכלזאהן שליט"א האבד"ק קראסניבראד יע"א

מכתב שאלתו הגיעני באחד שהי' לו פרה מבכרת עומדת בבית עכו"ם בכפר ובהיותו עם העכו"ם בהעיר מכר הפרה אליו וקיבל א' זהב ערבון ואח"כ ילדה זכר אם יש על הולד קדושת בכורה. הנה זה פשוט דהזהב שקיבל המוכר מועיל כמו קנין כסף דאם נתן לו העכו"ם לקנות בזה כל הפרה פשיטא דמועיל אף דהפרה שויא טפי ואין בזה משום ביטול מקח כמ"ש התוס' בע"ז (דף ע"א) סוף ד"ה רב אשי ואם נתן הנכרי הזהב בתורת ערבון קנה עכ"פ כנגד מעותיו כמבואר ברמ"א בחו"מ (סי' ק"ץ סעיף י') והוי כשותפות עכו"ם דמועיל ג"כ להפקיע קדושת בכורה ועיין בטו"ז יו"ד (סי' ש"ך סק"ג). אמנם כל זה אם נאמר דמועיל קנין כסף בנכרי אבל לדעת הר"ת וסייעתו דבנכרי משיכה דוקא קונה ולא כסף יש לעיין בנ"ד. והנה ביו"ד שם סעיף ו' כ' והקנין יהי' שיקבל פרוטה מהעכו"ם ויקנה לו המקום שהבהמה עומדת שם ועיין ברא"ש בכורות פ"א סוף כלל ב' שכ' שזה הקנין הוא המחוור שבכולם ולא ראיתי לא' מהפוסקים האחרונים בטעם הדבר שמועיל קנין כזה דאם נאמר דכוונת הרא"ש והטור והמחבר שזה מועיל מטעם קנין חצר הרי כבר נודע מ"ש בשו"ת אמונת שמואל דחצר אינו קונה בנכרי משום דחצר דגברא הוא מטעם שליחות ואין שליחות לנכרי וגם אין לפרש כוונתו מטעם אגב לפמש"כ בתומים (סי' קכ"ג) דקנין אגב לא מהני בנכרי וגם, כ' שם דחצר לא מהני כנכרי ולדבריו קשה מהא דהבאתי לעיל דמועיל בבכור להקנות המקום שהבהמה עומדת שם, וגם בלא"ה א"א לפרש כוונת הרא"ש והטור מטעם אג"ק או מטעם חצר דא"כ למה הצריכו לקבל פרוטה מהעכו"ם הא