תירוש ויצהר (שו"ת) שה

והמחט הוא עם חלודה. רק שיש איזה ימים לאח"ש ויש לתלות החלודה אפי' אם נתחב שמה לאח"ש וע"י הבישול. וכת"ר הביא במכתבו ד' הצ"צ והחולקים עליו. והמחזיקים על ידו. גם בשו"ת נאות דשא הביא קולות בכגון זה הובא קצת בליקוטי הלכות אשר בסוף ל"ש. אולם להלכה אין בידינו להתיר הבשר. רק יש להתיר הכלים לאחר מע"ל אם הם כלים שאין ניתרים בהגעלה. אולם הכלים שאפשר להגעילן יש להגעילן. אם שמשו מהבשר הלז בכ"ר

ואשר שאל כ"ת בשולי מכתבו ברש"י סנהדרין (דמ"ג סוף ע"א) מ' יום קודם. מה הכוונה דייקא מ' יום. ואם אמנם כי בכמה מקומות נזכר סכום זה כמו בריש מס' סוטה ועוד. אבל מה שייך מספר זה דייקא כאן עכת"ד. ידין אותי לזכות כי מאפס הפנאי אקצר במקום שיש להאריך. ואי"ה אכתוב שנית בקרוב בזה. וה' שלומו יענה וכל רע אליו לא תאונה. כנפשו ונפש ידידו אוהבו הדורש"ת. שמואל ליב ז"ק חופ"ק [ואח"כ בביאלא]: סימן קלו

ב"ה ד' חקת ז' תמוז תרג"ז ברעזאן

שוכט"ס לכ' ידי"נ הרב הגאון החריף ובקי שלשלת היוחסין וכו' מוה"ר צבי יחזקאל מיכלזאהן שליט"א אבד"ק פלונסק

מכתבו הגיעני. וע"ד שאלתו בשו"ב א' שהוא אומן נפלא ומתנהג בכשרות וזה ב' פעמים הי' עליו רינון שהעלים מהחוכר מעות שחיטה ולא נתברר הדבר. כי השו"ב השיב שהי' טעות מצדו ששכח ששחט באיזה כפר וקיבל מעות שחיטה עבור החוכר ונשתקע הדבר. ועתה נתברר שהעלים משותפו השו"ב השני ע"י שעמד בן השו"ב השני אחורי הכותל וספר ומנה מספר העופות שעלו במספר ק"ן והוא חשב שהי' רק שמונים עופות והוכרח להודות אלא שמתנצל שחושד את חבירו שמעלים ג"כ ממנו והו"ל כמ"פ בירור ע"ז ולכן מציל א"ע מההיזק והשו"ב הזה טפלי תלוי בי' וגם יוכל להתהוות מחלוקת בהעברתו עכ"ד השאלה

והנה מ"ש רו"מ מד' הטוטו"ד תליתאי סי' ה' שהחמיר מאד להעביר שו"ב ע"י גניבה כבר הבאתי בדע"ת סימן ב' סק"מ מתשובת רמב"ם שהובא ביד אפרים סי' א' ס"ד וגם מש"ע הרב ועיקרי הד"ט ושאר מחברים בזה ג"כ כן וע"ש סימן ב' סקנ"א בשם תשו' רי"ן הרא"ש וזכל"א בזה. ומ"ש רו"מ מתשו' מהרי"ט ותשו' הב"ח ותשו' מהרמ"ט ועבה"ג דביש לו התנצלות מיקרי שוגג כבר הובא כל זה בדע"ת סי' ב' סקמ"ו עיי"ש. אך דבנ"ד ההתנצלות אינו מתקבל כלל שהרי אינו נאמן להחזיק את חבירו לגנב שיהי' ממש בהתנצלותו להיות כמורה היתר. ומ"ש רו"מ דכיון דבב"פ הראשונות הי' רק רינון אף שעתה נתברר שגנב הוי רק פ"א וגם להרמב"ם א"צ בדיקת סכין וגם לפמ"ש בתשו' דברי חיים סי' י"א דיש להחמיר בב"פ כיון דהוי איסור תורה ויש דיעות דבב"פ הוי חזקה מ"מ בני"ד הרי הוי רק פ"א בבירור. והנה מש"כ בשם הד"ח יעיין בדע"ת סי' ב' סקי"א שהוכחתי מש"ס דתמורה דלהוציא מחז"כ בעינן דוקא ג"פ והבאתי מד' כמה פוסקים ומדברי מהרי"ט סי' ט"ו מה שכתוב לחלק בזה. ומה שכ' דבנ"ד לא נתברר רק פ"א יעי' בדע"ת סי' א' סקכ"ב שהוכחתי מדברי רש"ל וט"ז וש"ך סי' י"א ותשו' בש"ר דבכה"ג הוחזק למפרע וע"ש סי' ב' סק"י עוד, בזה וע"ש סק"ל בשם תשו' מים רבים בזה אבל כעת נראה להביא ראי' להיפוך מדברי הב"ח בחו"מ סי' ל"א בהא דמבואר שם דמלוה שיש לו על לוה ב' שטרות א' במנה וא' במאתים וכפר הלוה בשתיהן וכת א' מב' כתות המכחישים זא"ז חתומה בשטר א' וכת שני בשטר ב' אם הוציאן כ"א משלם רק מנה ומוציאין שטר של ר' מידו וקורעין אותו והקשה הב"ח אמאי מוציאין השטר של ר' מידו וקורעין אותו נימא שמא יבואו עדים ויפסלו כת של ק' בגזלנותא ונמצא אותו של ר' כשר. ותי' דאע"פ שיעידו על כת א' בגזלנותא לא אמרי' הוברר הדבר למפרע שזהו כת הפסולה דדלמא באותו עדות שהכחישו זא"ז היתה כת זו כשרה ואח"כ נעשית גם כת זו פסולה ועי' בשע"מ שם סק"ב שתמה דנימא דהוכיח סופו על תחלתו שאותו כת היא הפסולה ומ"מ הביא ראי' דהעיקר לדינא כדעת הב"ח ע"ש וה"נ בזה. אך דבנ"ד כפי הנראה הודה גם מקודם שהעלים אלא שמתנצל שהי' בטעות ושוגג וכבר נודע דאינו נאמן לומר שוגג הייתי וגם באופן דנאמן לומר שוגג הייתי מ"מ כשנתברר אח"כ שעבר מזיד באיסור זה שוב י"ל דלכ"ע מחזיקין למפרע שגם בתחלה הי' מזיד כיון שנתברר שעבר ג"פ אלא שטען שהי' שוגג

אך דיש לדון בזה דהא קיי"ל דהכופר במלוה לא נעשה חשוד דאשתמוטי משתמיט כמ"ש בחו"מ סי' צ"ב ס"ד ומבואר בש"ך סי' ע"ה סקי"ד דגם אם הוא בידו במזומן מ"מ להוצאה ניתנה וכ"ה בט"ז א"ח סי' תנ"ד וע' בב"ש א"ע סי' כ"ח סקי"ט ובסי' צ"א וכ"ה באס"ז לב"ק (ק"ד ע"ב) וא"כ ה"ה במעות שותפות של שחיטה ידוע שהשו"ב מוציאים המעות לעצמם ומשלמים אח"כ ואין מקפידין כלל זע"ז א"כ גם בזה הי"ל התנצלות שנדחק למעות להוצאה ואם הי' נותן חשבון כהוגן הי' דוחק עליו השעה ואשתמוטי משתמיט ואף שהוא לא התנצל כן הרי הבאתי בדע"ת סי' ב' סק"י מדברי רשב"א ור"ן דגם בכה"ג אאמע"ר ושכ"ה בתשו' מ"ב סי' נ"א דגם בלא התנצל כן לא נפסל ע"ש וה"נ בזה

ועוד נראה דבכה"ג קלקלתן של השו"ב הוא תקנתם כי בעוה"ר היא מכה מהלכת וברוב מקומות השו"ב מעלימים זמ"ז וכבר כתב גדול א' בתשו' רמ"א סימן י"ג לענין מסירה שאין לפסול לעדות בדור הזה שקלקול קצת ראשי העיר הם תקנתם ע"ש. ולכן נ"ל שיעבירנו על איזו זמן ואחר שיקבד"ח וגם יחתום שאם יתברר עוד יאבד חזקתו אז יחזירהו לאומנתו. (כבר נדפס תשובה זו אלי בשו"ת מהרש"ם (ח"ד סי' קמ"א). ותשובה אלי בנידן זה נדפס גם בשו"ת באר משה (סי' כ"ט). מי"נ וש"ב הגאון הג' ר' משה נחום זצ"ל ירושלימסקי אבד"ק קיעלץ.. ועי' בש"ך יו"ד (סי' ב' סקי"ח). ובדעת תורה (סי' א' סעי' ד') מס' יראים להר"א ממיץ. ובס' דרכי תשובה סי' א' סעי' ד'] ואכמ"ל

ובדבר השאלה שבא לפני רו"מ מאת הר' יצחק גורפינקל מפילאוו שזה לו יותר מעשרים שנה שהתחיל לסחור בשותפות עם הרח"ב בעסק יערות ועצים והי' להם חלק כחלק נ' פראצענט לכ"א. אך אחרי עבור ז' שנים דרש אביו של שותפו הגביר רמ"ב וביקש מהם שיתנו בהעסקים כ' פ"ט לחתנו הרמב"ש גיסו של שותפו רח"ב והרמב"ש יתן להוצאות העסקים ג"כ כ' פ"ט כפיה"ח והגם שהי' נגד רצונו כי לא הוצרך לשותף שלישי ולא מדובשו וכו' אך לא היה יכול לסרב נגדו כי היה גביר וידיד וגבר אלם כנודע ומה גם כי שותפו הרח"ב אחר ההפצר מאביו הסכים ולא רצה לצאת לריב אתם ומאז והלאה הי' להם לחוק שנצרך ליתן כ' פ"ט להרמב"ש. אך כל העסקים והקונטראקטים הן בקני' והן במכירות שעשו הי' הכל על שם שניהם חלק כחלק נ' פ"ט לכ"א כבתחלה ויען שהי' לחוק לתת לר"מ כ' פ"ט לכן עשה כל החשבונות מהוצאות והכנסות מהעסקים רק עם שותפו ר"ח והוא נתן להעסקים מעות ולקח ששים פ"ט כפיה"ח בכדי שיהי' לו ליתן לגיסו הסך כ' פ"ט ועם ר"מ לא הי' לו שום מו"מ ולא שום חשבון גם ר"מ לא הי' עוסק כלל בהמסחרים כדרך שותף רק ידע ר"י ג"פ שיש לו ליתן כמו מכס כ' פ"ט עבור ר"מ והא ראי' כי לא עשה הקונטראקטים ארבעים פ"ט לחלקו וס' פ"ט לשותפו ר"ח רק