תירוש ויצהר (שו"ת) שד

המצות (דף ז' ע"ב). ועיין בתוס' סוכה (דף ל"ט) ובתוס' פסחים (ד"ז ע"ב) ובס' הישר להר"ת (סי' של"א) ובמג"א ובטו"ז או"ח סי' ח'

כלל ו'. בכל ברכת המצות כגון שחיטה אם לא בירך מקודם ושחט בלא ברכה אינו חוזר ומברך אחר עשייתן דעת הרמב"ם (פי"א מה' ברכות ה"ו). אבל דעת הג"א (חולין ד"ב) דהא דצריך לברך על"ע היינו לכתחילה אבל דיעבד מברך אח"כ עיי"ש בשם האו"ז והוא באור זרוע הגדול (סי' כ"ה) ועיין בהג"א ברכות (די"ב) ואילו השני דעות מובאין בפסקי מהר"ם ריקאנטי (סי' ע"ב) ועיין בש"ך יו"ד (סי' י"ט סק"ג) ובפר"ח שם. וביד מלאכי (מערכת כ' אות ר"צ) כ' דהפר"ח סותר א"ע למש"כ באו"ח (סי' תל"ב) ובשו"ת שאגת אריה (סי' כ"ו) ובשו"ת תפארת צבי (סי' ג' חיו"ד) ועיין בס' המקנה (כלל נ"ב סוף פרט ג') לענין ברכת ביטול חמץ ועל זכירת עמלק עיי"ש והבן. ועיין בסוגיא דדברים שבלב (אות ו') בשם המלא הרועים לענין ברכה בדברים שבלב בכללים שלי ועי' בס' נחלי מים דרוש י"ט

שוב האיר ה' עיני וראיתי בפרמ"ג או"ח (סי' תקפ"ה) במש"ז סק"א שכ' בזה"ל: מעומד עט"ז ב"י בשם הגמי"י בשם סמ"ק. ועי' סי' ח' בציצית וברכת המצות כולן בעמידה והמצות גופא צ"ע ועא"ר בסימן ח' וב"ח וע"ת בזה. תופס התינוק א"א למול מחמת ברכה. וי"ד (רס"ה ס"א) ברכה להכניסו ופריעה יוצא בברכה האחד וצריך לעמוד ואם לא הי' בבה"כ צ"ע עכל"ק. גם ראיתי בס' לבושי מכלול סי' י"ח אות מ' שכ' אגב אורחין ראיתי בשו"ת הד"ר (סי' ה' אות י"א) בשם הפרמ"ג (דמ"ז אות א') דהמוהל א"א להיות סנדק כי הברכה צ"ל מעומד והוא מראה מקום לנוב"י מה"ת (חאו"ח סי' י"ג) וכבר קדמתיו בחיבורי קונ' עת שלום (דט"ו ע"ב). והערותי על הנוב"י דהרי גם אם אפשר להיות סנדק עכ"ז אינו נכון משום הברכה וציינתי דברי הפמ"ג סי' ח' וכו' והפמ"ג בעצמו רמז לברכת להכניסו וכוונתו דמשום סתירה דהרי רמ"א כתב דכשאין אב מברך הסנדק להכניסו עכ"ל

ואסיים את מכתבי באיזהו ד"ת במצות מילה. בפ' ויחי בבר"ר (פצ"ח) ויקרא שמשון כו' אם אין ביני לבינן אלא המילה כו' ע"ש במת"כ. ועד"ז י"ל וישלח יעקב מלאכים לפניו ר"ת וימל. דזאת יעמוד לו נגד עשו שהי' אדמוני ולא נימול כחז"ל. וזש"א וישלח יעקב כו' לפני"ו ע"ד מדרש שהובא בזכרון מנחם (סו"פ שלח) מלפנינו יש מילה ומאחרינו מה תהי' והשיב ציציות תשליכו אחריכם ע"ש

ובמק"א פירשתי ת"ל כוונת הזוה"ק (בהר דק"ח ע"א) דכל בר ישראל דאתגזר דאית ביה רשימה קדישא אית לי' נייחא בשמטה וכו' דלכאור' מה שייכות למצות שמיטה מצות מילה. אכן הענין דבשמיטה לכאור' שואלין מה נאכל וכו' וצויתי ברכתי וכו'. ונודע טעם הרמב"ם ז"ל במצות מילה למעט תאות המשגל. ובאם ח"ו פוגמים בברית ק' אז ממעטים הפרנסה כנודע מספה"ק. ובקידושין אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי. הרעותי היינו כנא' ויעש ער רע בעיני ה' וכו'. ולהיפך באם נוטרים ב"ק בחי' יוסף צדיקא שומר הברית אז יוסף הוא המשביר וכו' הפרנסה מצויה ואין לדאוג בשנת השמיטה בצורכי אוכל נפש והבן

אגב אכתוב לך מה שמצאתי כתוב בא' מפנקסי הישנים בזה"ל: בליל ש"ק פקודי תרים הקשה אותי בני מ' שמואל שמעלקא פנחס נ"י בלומדי אתו חומש ורש"י פקודי (ל"ח כ"ב) ובצלאל וגו'. דאיה מצינו שציוה הקב"ה לעשות משכן קודם ואח"כ כלים. ואם באמת ציוה הקב"ה כן למה שינה משרע"ה לומר כלים ואח"כ משכן. והשבתי לו

בהקדם מה שכ' בס' דברי יוסף (פ' פקודי) להגה"ק ר' יוסף טשאבע מסרדאהעלי זצ"ל וז"ל. ובצלאל בן אורי בן חור עשה את כל אשר צוה ד' את משה וכ' רש"י ז"ל את אשר צוה אותו משה אין כתיב כאן אלא את כל אשר צוה ד' את משה אפילו מה שלא אמר לו משה רבו הסכימה דעתו למה שנאמר למשה מסיני. שמשה אמר לו כלים תחלה ואח"כ משכן אמר לו מנהג העולם עושים בית תחלה ואח"כ משים כלים בתוכו אמר לו כך שמעתי מפי הקב"ה אמר משה בצלאל בצל אל היית כי בודאי כך צוה לי הקב"ה וכו' עכ"ל רש"י ז"ל

והנה מלבד שקשה כפלות הלשון כך שמעתי. כך צוה. גם קשה מאד כי בתחלה אמר כך שמעתי מפי הקב"ה ואח"כ אמר כי בודאי כך צוה לי הלשון בודאי שייך לומר על דבר שהי' מסתפק תחלה ואמר מסברא כך הוא. אכן אחר שאמר תחלה כך שמעתי מפי הקב"ה א"כ מה לשון אומרת אח"כ כי בודאי וכו'. גם מה שאמר מפי הוא למותר כי הי' די לומר מהקב"ה. אבל נראה כי הכל בדקדוק גדול

דהנה לעיל (בפ' תרומה) אמר הוא ית' ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו. והי' קשה לרש"י ז"ל הוי"ו דוכן תעשו. דמשמע דהציווי הי' על שני דברים. ועל כן כ' רש"י ז"ל דהפי' הוא וכן תעשו לדורות ורישא דקרא קאי על מקרא שלמעלה ועשו לי מקדש. ועיין רמב"ן שהקשה על רש"י יעיי"ש

אכן לענ"ד נראה בעה"י דכוונת הכתוב כך הוא שהציווי הי' באמת על שני דברים דהיינו. א) על תבנית המשכן וכליו. ב) מה שאמר וכן תעשו הכוונה דגם העשיי' יהי' כמו שאני מראה אותך דהיינו לענין הקדמה כמו שאני מראה אותך המשכן וכו' כל כליו כך יהי' המעשה בתחלה תעשה המשכן ואח"כ הכלים. וא"כ שמע משה רבינו הדברים ממש מפי הקב"ה כמו שאמר בצלאל. אבל הוא הבין הדברים על ענין אחר דהיינו לדורות כמש"כ רש"י ז"ל, אבל אח"כ כשאמר בצלאל מנהג העולם וכו' אמר לו הדין עמך כי כך שמעתי מפי הקב"ה כוותך ועל כן אמר לו אח"כ בצל אל היית כי בודאי כך צוה לי הקב"ה. כי ודאי הכוונה כמו שאמרת דוכן תעשו קאי על הקדמה כנ"ל ע"ש. ממילא מיושב קושיותך בני

ובמק"א בפנקס ישן שלי רשום אצלי בזה"ל: הק' אותי בני היניק וחכים מ' שמואל שמעלקא פנחס שי' למה בחרוזים של לכה דודי נא' שמור וזכור בדבור אחד ולא נאמר זכור ושמור וכו' כי זכור הוא בפ' יתרו ושמור בפ' ואתחנן וא"כ זכור הוא קודם. והשבתי לו בפשיטות כי המחבר פיוט זה הוא המקובל הק' ר' שלמה הלוי אלקבץ ז"ל. ויסד פיוטו ע"פ גמ' שבת (דקי"ט) ר' חנינא וכו' לקראת שבת המלכה ר' ינאי וכו' בואי כלה בואי כלה ורמז שמו בראשי החרוזים שלמה הלוי. ולכן הקדים שמור לזכור שיהי' האות שי"ן משמו הק' שלמה. ובני קיבל תשובתי בשמחה רבה: והנני אביך דו"ש בלונ"ח. סימן קלה

ב"ה אור ליום ועש"ק ויצא תרמ"ח דפ"ק שעברשין

שלום וברכה ליד"נ הרב הגדול החריף ובקי צמ"ס חכם ושלם מגזע היחוס והמעלה ערוגת הבושם ירא די' מרבים וכו' כש"ת מוהר"ר צבי יחזקאל ג"י אבד"ק קראסניבראד

אחדשכ"ת בדבר השאלה שא' מצא מחט בתוךח' כבד שנתבשל וא"י אופן תחיבתה שמה