תירוש ויצהר (שו"ת) שג

לקיים שניהם להיות מוהל וגם סנדק לדעתי היה נכון שיקום ויברך ברכת על המילה מעומד ולישב מיד בלי הפסק. להחזיק התינוק ולמול. ודבר נפלא ראיתי בס' זכרון ברית לראשונים לר"י הגוזר בחלק המלואים בסופו וז"ל: והמנהג בק"ק רומי שאין הסנדק יושב אלא מניחין את התינוק על התיבה וב' סנדיקים עומדים ואוחזין את רגלי התינוק מימינו ומשמאלו והמוהל באמצע ועושה מלאכתו בזריזות עכ"ל עיי"ש. מכ"ז נראה שלא הי' המנהג בשום מקום להיות סנדק ומוהל יחד כאחד. רק נהוג להיות הברכה והמילה בעמידה. ובענין שיעור ההפסק בין הברכה להמצוה יעי' ביור"ד (סי' י"ט) בענין ברכת השחיטה ובנו"כ שם ע"ש

אבל מנהגינו להיות לפעמים סנדק ומוהל בבת א' תמוה מה שמברך המוהל בישיבה כנ"ל ואין פוצה פה להעיר ע"ז וגם אין מנהגינו לברך כשהוא עדיין עומד ואח"כ ישב על הכסא של אליהו בתור סנדק וימול את הילד כאשר רציתי לומר לעיל. ושוב תלי' בענין שיעור ההפסק בין הברכה להמצוה. ועי' בזה ביו"ד (סי' י"ט) בענין ברכת השחיטה ע"ש. ושייך לזה דברי שו"ת התשב"ץ (ח"ב סי' רע"ז) שתי' במה דנקטו חז"ל בלשונם כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן ולא אמרו קודם לעשייתן לפי שאם אמרו קודם הי' משמע קודם הרבה אבל לשון עובר לעשייתן משמע קדימה בסמוך כמו ויעבר את הכושי ע"ש. ולעשות הברכה בעמידה ולישב על הכסא ולמול יוכל להיות נקרא קדימה בסמוך. אבל הלוא אין מנהגינו לעשות כן

ולאשר חביב עלי גרסא דינקותא הנני שולח לך מה שכתבתי בספר הכללים שלי בסוגיא דעובר לעשייתן וזה החלי

כלל א'. הא דנקטו חז"ל בלשונם כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן ולא אמרו קודם לעשייתן לפי שאם אמרו קודם הי' משמע קודם הרבה אבל לשון עובר לעשייתן משמע קדימה בסמוך כמו ויעבר את הכושי והכי משמע בנדה בפ' האשה וכיון שכן כל מה שאפשר לסמוך ברכה למצוה בלא הפסק הי' ראוי לעשות כ"כ בשו"ת התשב"ץ ח"ב סי' רע"ז (וכ"כ באבודרהם בשער השלישי בכללי ברכת המצות (דף ז' ע"ב) וכ"כ בס' עין זוכר (מ"ע אות י"ז) בשם המאירי למגילה (דכ"ג) ובשם הרמ"ע בס' אלפסי זוטא. ומונח תח"י כת"י הרה"ג מהר"צ אבד"ק סלאוויטמיץ ז"ל וראיתי שתי' כיון דקי"ל מחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה וחשב לעשות מצוה מעלה עליו הכ' כאילו עשאה והוי הברכה כאילו הי' אחר המצוה וכאילו קודם ולכן נקיט לישנא עובר דמשמע אחריו ומשמע קודם ותרווייהו איתנייהו עכ"ל בחידושיו לפסחים (דף ז') ועיין בס' דעת קדושים דרוש (דף ל"ו ע"א). ובשו"ת שאגת ארי' סי' כ"ו כתב דלשון עובר בא להורות דבדיעבד יכול לברך אח"כ כדעת הג"א עיין לקמן (כלל ו') ודפח"ח. ועיין בס' ברוך מבנים אשר (פ' ויק"פ) בענין מגילה דכתיב ולא יעבור דילמא הכוונה שלא יקדים עיי"ש

כלל ב'. הקשו הראשונים למה מברכין ברכת להכניסו בבריתו של א"א אחר המילה הא צריך לברך על"ע ותי' דאין צריך לברך על"ע אלא במקום שהעושה המצוה הוא מברך אבל כשמברך אחר לא ותדע דברכת אירוסין אינו מברך אלא אחר אירוסין. תוס' פסחים (ד"ז) שבת (דקל"ז ע"ב). אכן בשו"ת הרי"ף (סי' רצ"ג) סובר בברכת להכניסו וב"א צריך לברך קודם וחולק על סברת התוס'. ועיין בשו"ת התשב"ץ (ח"ג סי' רע"ח) ועיין בשו"ת כנף רננה (סי' י"ז)

כלל ג' עוד תירצו בברכת אירוסין דלכך מברכין אחר אירוסין דדילמא הדרא בה האשה והוי ברכה לבטלה כ"כ, הרא"ש כתובות (פ"א סי' י"ב) וכ"כ הראב"ד (פ"ג מה' אישות ה' כ"ג) דלכך גם בברכת להכניסו מברכין אח"כ וכוונתו כעין דברי רב שר שלום גאון מובא בסידור רב עמרם גאון (דנ"ב ע"א) דחיישינן שמא תתקלקל המילה ויהי' מוציא ש"ש לבטלה. ובטור יו"ד (סי' רס"ה) מביא בשם רב שר שלום גאון כתי' התוס' בכלל הקודם עיי"ש. וכתי' הרא"ש והראב"ד בברכת אירוסין מובא בפסקי מהר"ם ריקנטי (סי' רל"ה). וכעין סברא זאת הוא בתוס' פסחים (ד"ז ע"ב) לענין ברכת טבילה דלכך אין לברך קודם דדילמא משום ביעתותא דמיא מימנע ולא טבל ואח"כ שיורד הוא ערום ואסור לברך עיי"ש ד"ה על. וכעין זה כתבו בתוס' כתובות (דע"ב.) לענין ברכה בספירת זיבה שאם תראה תסתור אין לה לברך ועיין בזה בשו"ת מהר"ם רוטינבורג (סי' רצ"ב) ובשל"ה שער האותיות (אות ק') ובשו"ת נוב"י חאו"ח (מה"ת סי' קכ"ג) ובשו"ת מהרי"א (חאע"ז סי' רל"א) ועיין בטו"ז יו"ד (סי' רס"ה) ובאבודרהם שם. ובשו"ת מהר"ם אלשקר (סי' י"ח) ומה שהקשה זקיני במקנה בחי' אהע"ז (סי' ל"ד ס"א) א"כ בכל ברכות ניחוש דילמא ימלך כמו גבי לה' קרבן בנדרים (ד"י) ועיין בזה בשו"ת ח"ס (חאו"ח סי' כ"ד) ובשו"ת כנף רננה סי' י"ז

כלל ד'. האי כללא דשמואל ליתא אלא בברכת המצות אבל בברכת השבת כגון אותן שבפ' הרואה ודאי לאו עובר לעשייתן מברכין אותם אלא לאחר מכן שאין ראוי לומר כשיתקרב לראות הים הגדול והוא יהי' עוצם עיניו ומברך ורואה אלא רואה ומברך וכן בכולם בברכת הנותן לשכוי הר"ן פסחים (דף ז') וכ"כ רבינו יונה (ברכות דף ס') על ברכות הסדר בבוקר דהוי אחר עשייתן ותי' ר' עמרם גאון דמה שאמרו דכל המצות מברכין על"ע זה בברכת המצות שמאחר שאומר וצונו צריך לברך לבורא תחילה על מה שצונו וקרבנו לעבודתו אבל בברכת השבח כגון אילו יוכל לברך אח"כ עכ"ל. ואפשר דזאת גם כוונת הרא"ש בכתובות (פ"א סי' י"ב) בתירוצו השני דכיון שאין מברכין אקבמ"ו לקדש אשה לכן מברכין אח"כ וכאשר סיים אח"כ דהוי ברכת אירוסין ברכת השבח ודו"ק. ועיין בטוש"ע (אהע"ז סי' ל"ד) וכ"כ הרא"ש ברכות (פ"ט סי' כ"ג) ועיי"ש לזקיני במעדני יו"ט. והנה לסברת הטו"ז יו"ד (סי' א') דשחיטה הוי ג"כ ברכת השבח למה צריך להיות הברכה קודם עשייתן. אכן באמת הרא"ש כתובות שם כ' דשחיטה לא הוי ברכת השבח. שוב ראיתי ביד שאול (יו"ד סי' י"ט) מעין דברי והבן. ועיין באבודרהם שם שתי' כן גבי מילה דהוי ברכת שבח. והנה לפי"ז ישבתי קושי' האחרונים מובא בס' מעון הברכות (ברכות דנ"ד ע"א) לחמי זקיני הגאון ז"ל על כל ברכות הנסים דלא הוי על"ע ולסברת הראשונים ניחא דהוי ברכת שבח. שוב ראיתי בס' מעון הברכות (לדף ס') שתי' ג"כ כן וששתי כי כוונתי לדה"ג זי"ע. ויש להסביר סברת הראשונים עפ"י סברת הס' דעת קדושים דרוש (דף ל"ו ע"א) בטעם דצריך לברך על"ע וניחא לפי"ז גבי ברכות הנסים והבן. ולפי"ז ניחא תי' הרב בעל מעשה נסים דברכת סיפור ההגדה בליל פסח הוא ברכת אשר גאלנו וע"ז ראיתי בס' ברכת השיר על הגש"פ (דף י' ע"א) שהקשה הא הוי אחר עשייתן ולהנ"ל ניחא והבן

כלל ה'. לאו בכל ברכת המצות מברכין על"ע שהרי יש מצות שבשעת קיומן מברך עליהם ולא עובר כגון ישיבת סוכה שאין אנו מברכין קודם ישיבה רק אחר ישיבה. הילכך כל המצוה שיש שהות בעשייתן כדי לברך עליהם עד שלא נגמרים כגון ישיבת סוכה שכל היום הוא יושב א"צ לברך עובר אלא בשעת קיומן וכן נטילת לולב וכגון להתעטף בציצית שכל היום הוא מצותו וכו' ולא אמרו שצריך לברך על"ע אלא במצות שאלו לא בירך קודם התחלתן שוב אינו יכול לברך בשעת קיומן שאינו מאריך בהם כגון מילה ושחיטה וכסוי הדם וכן תקיעת שופר שא"א לתקוע ולברך כ"כ בבעל המאור מובא באבודרהם (שער ג') בברכת