תירוש ויצהר (שו"ת) שב

ולענ"ד דבאמת צריך להבין שיטתו דר' יהודה דעשה למשה בע"מ. וע"כ י"ל דדוקא לר' מאיר דסובר בנגעים (פ"ב מ"ה) דאין קרוב רואה נגעים. ולשיטת ר"מ מקשה הגמ' בזבחים (ק"ב ע"א) דמשמע דמשה זר הי' ועיי"ש ברש"י ותוס' דהקושי' הוא לר' מאיר דוקא. ונדחק הגמ' לתרץ שאני מראות נגעים כו' עיי"ש. אבל לת"ק במשנה דנגעים שם דסתם בר פלוגתי' דר"מ הוא ר"י סובר דרק נגעי עצמו אין אדם רואה אבל נגעי קרוביו אדם רואה. א"כ שפיר י"ל דמשה הי' כהן. וא"כ לא קשה על ר' יהודה דאמר קולו כנער משום דסובר באמת דהי' כהן ואינו בע"מ בשיר כי מה דפסל בלוים כדברי דו"ז הגאון בבנין אריאל שם. ועיין בליקוטים שבסוף שו"ת כנסת יחזקאל

עוד יש לפרש ע"ד הנ"ל בהקדם הפלפול בס' תולדות נח ח"א בדרוש לשה"ג בש"ס זבחים הנ"ל. ובהא דר' יהודה לשיטתו בהא דמשה כהן הי' עיי"ש: והנני בן גיסו דור"ש בלונ"ח. סימן קלד. בשם ה' כ"ז תמוז תרצ"ד ווארשא

לכ' בני יקירי המופלג בתורה ויראת ה' טהורה איש אשכולות וכו' מ' שמואל שמעלקא פנחס נ"י מיכלזאהן מ"מ ומוהל מומחה בק' קייפטאן

מכתבך קבלתי. ושמחתי להקשיב משלומכם הטוב וכו' גם הד"ת שהצעת לפני מה שהגדת בעת סעודת ברית מילה. לפרש מה שאומרים בהרחמן אחר ברכת המזון ויהיו ידיו ולבו לאל אמונה. הלא אם לבו היא לאל אמונה גם ידיו וכו'. והיה די לומר ויהיה לבו לאל אמונה. והכל בכלל כי רחמא ליבא בעי (סנהדרין ק"ו). ואמרת לפרש כי יש מקיימין מצות שבין אדם למקום אבל ממעטים לקיים מצות שבין אדם לחבירו. ויש להיפך שנותנים צדקה ומקיימים פותח תפתח את ידך. אבל ממעטים לקיים מצות שב"א למקום. כמו שמירת שבת. ואכילת מצה וכדומה. והחיוב לקיים כל התורה. לכן אנחנו מתפללים ביום הברית מילה שהילד הזה יהיה יהודי בידיו. זה בין אדם לחבירו. בנתינת צדקה וכדומה. ולבו. זה בין אדם למקום. ורק אז יזכה לראות פני השכינה דבריך נכונים. ויש בזה דרוש נפלא בס' דברי יצחק להה"ג ר' יצחק בונין

גם מה שהצעת לפני איזה מאמרים ממה שהגדת בדרוש הספר על חותנך מחו' הגביר הנדיב המפורסים בעולם בצדקת פזרונו ה"ה המנוח ר' אבלי פרידא זצ"ל. יליד עיר קאליש. ומנ"כ בקיפטאן. וזה הוא: במשנה ר"ה (דכ"ז ע"ב) מי שהי' עובר אחורי בית הכנסת או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע קול שופר או קול מגילה. אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא. אע"פ שזה שמע וזה שמע זה כוון לבו וזה לא כוון לבו. ותוכן דבריך: אם להגיד שחותני הנפטר היה שוהל-יוד היינו כעשרה בטלנים שבביהכנ"ס, זאת לא אגיד. כי באמת היה סוחר מעסקים גדולים. אבל זאת אוכל להגיד בצדק. אשר ביתו היה סמוך לבית הכנסת. והיה עובר אחורי ביהכ"נ. (היינו שהיה מהבע"ב הראשים בביהכנ"ס). ושמע קול שופר (ער האט דמרהערט א קרעכץ פון א יוד) היינו גנוחי גנח וילולי יליל (ר"ה דל"ג ע"ב). ויצא נגדו להיטיב עמו ביד רחבה. לחלצו ממיצר והושיט לו שרביט חסדו. או קור מגירה (ער האט דערהערט די המן-ס שבזמנו) הרוצים להשמיד וכו' ח"ו. והוא יצא בפזרונו להושיע להנדכאים בעת גזירות רעות כאח לצרה. נמצא אע"פ שזה שמע וזה שמע. היינו גם אחרים שומעים הגניחות יללות מכלל ישראל פה ושם וגם אחרים שומעים הקול מגילה משונאי ישראל. אבל זה כוון בו. היינו חותני הנפטר הרגיש בצרות אחיו בלבו הטוב. וזה לא וכו' והשומעים געו בבכי'. דבריך נחמדים. ויהי' זכרו ברוך. ועד"ז א' הגה"ק מהר"ם מקאצק ז"ל. וישמע יתרו. היינו יתרו האט דערהערט כי גם אחרים שמעו. כנא' שמעו עמים וכו' אבל לא באו. ויתרו האט דערהערט כחז"ל לא שמיע לי. כלומר לא סבירא לי. אבל יתרו הי' סביר לי'. ועיין בזוה"ק ריש יתרו

אגב אכתוב לך מה לח בדבר אשר חנני השי"ת להיות שליח מצוה למול ילדי בנ"י. ואשר בתור רב יושב כסאות למשפט. חק בישראל לכבדו בכל הסנדקאות שבעירו. ובכן נתכבדתי כמה פעמים להיות סנדק ומוהל ביחד. כאשר שמענו וכן ראינו הרבה נוהגין סלסול בעצמן ומקיימין מצות סנדק מילה ופריעה שלש אלה יעשה כחדא. ועלה ספק בלבי אשר לכאורה הרי הוא נגד הדין המבואר בשו"ע (יור"ד סי' רס"ה) בשם המרדכי פרק ר"א דמילה. שצריך לעמוד בשעת המילה. א"כ אפוא אם גם הוא סנדק והרי מבואר בשו"ע שם שתופס התינוק יושב. וממילא איכא ב' הפכים בנושא אחד. דמצד שהוא סנדק הרי הוא יושב. ומצד שהוא ג"כ מוהל צריך להיות עומד. ועי' בב"י או"ח (סי' ח') בשם סמ"ק ואור"ח מש"כ בהא דמבואר בירושלמי כל הברכות מעומד. קאי על ברכת המצות לא על ברכת הנהנין עיי"ש. ועי' מדרש שוח"ט וז"ל: ומצות מילה לברך מעומד. דילפינן ברכת העומר מן בקמה. וכתיב בעומר וספרתם לכם. למדנו כל מצוה שנאמר בה לכם מצוה בקומה. דומיא דברכת העומר. וכתיב במילה המול לכם. וכן בציצית וכו' עיי"ש. ועי' בס' זכרון ברית לראשונים בכללי המילה לר"י הגוזר (צד קל"א) וז"ל: ואבי הבן מברך להכניסו מעומד כמו שעושין לברכת ציצית ולולב וספירת העומר משום דבכולהו כתיב לכם. והי' לכם לציצית. וספרתם לכם. המול לכם. וכלהו אנו למדים מספה"ע שנאמר מהחל חרמש בקמה. בקמה משמע מעומד בקומה כתיב עכ"ל. ואפשר משום האי טעמא נהגו בכל תפוצות ישראל שהאב מכבד מצות סנדקאות לאחר. אשר לכאורה יפלא אם מצות סנדקאות גדולה כ"כ. כמבואר ברמ"א (סעיף מ"ד) דמהדרין אחרי מצוה זו. ועי' מהרי"ל א"ר אבא בשם ר"א אלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו שהקב"ה נעשה סנדק לאאע"ה. ועי' תנחומא (פ' וירא) ילקוט שמעוני נחמי' (פ"ט) ובמדרש שוח"ט (סי' ל"ה) ובהגה"מ (פ"ג דמילה) ובזוה"ק (פ' תרומה) ובפענח רזא (פ' לך) דרגליו דומה למזבח. ובתרגום יונתן (ויחי) מה עה"פ גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף. ר"ל שהי' סנדק. ובביאורי מהרש"ל (סוף הל' נדה) שמלאך מטטרו"ן נעשה סנדק לר' ישמעאל בן אלישע כ"ג ובויק"ר (פכ"א) ועוד בדוכתין סגי. והוא קודם במעלה גם לענין עלי' לס"ת להמוהל עיי"ש בלבוש או"ח (סי' רפ"ב). לפ"ז אם אבי הבן איננו מל בעצמו מפני שא"י למול. אבל עכ"פ מדוע לא יהי' סנדק בעצמו. מאחר שהוא חלק היותר גדול והיותר חשוב במצוה זאת. וכנראה בתיוב"ע הנ"ל הי' יוסף הסנדק והמוהל יחד ע"ש

ברם לפי האמור יאיר לנו אור חדש אשר יוכל להיות שמנהג זה מקור מקומו טהור. משום סברא הנ"ל מאחר שחיוב הברכה להיות מעומד. והסנדק הלא יושב והאיך יתקיימו שניהם. לכן כדי לקיים החיוב אשר נטל עליו. לברך ברכת המצוה שהיא בעמידה. הנהיגו שיכבד במצות סנדקאות להרב או אחר מן החשובים. ולפ"ז ימצא לן גם בנדון חקירתנו. אשר אפשר לא נכון להיות סנדק ומוהל כאחד. מאחר שהסנדק יושב והמוהל צריך לברך מעומד. וכמו דנהיג עלמא שאבי הבן נותן לאחר המצוה. כדי שיברך מעומד. ה"נ המוהל מחויב למסור לאחר המצוה של סנדק. כדי שגם הוא יכול לברך מעומד. ועכ"פ אם ירצה דוקא