תירוש ויצהר (שו"ת) שא

שנתן לו שלא בעדים דאם הי' נותן בעדים הי' דורש ממנו שבועה אף אחר המיגו דנאנסו א"כ אם עשה לו טובה אין יכול להעיז ואין זאת מיגו כנ"ל. וכן צריך לפרש עפ"י דרך זה קושית זקיני במקנה דהי' נאמן החזרתי ללוה במיגו דעשיתי שליחותך. א"כ שוב לא עשה לו טובה דגם אם הי' נותן בפני עדים הי' נאמן כנ"ל. א"כ שפיר יכול להעיז ואין זאת מיגו כנ"ל. וכן יש לפרש דברי הש"ס השתא דתיקון רבנן ש"ה היינו וממילא עי"ז המה נוגעין. אכן אין לומר דנוגעין מצד שבועת כ"ה בפקדון דהא כל הסבה דהמה נאמנים ואינם נוגעין הוא משום מיגו כדברי הש"ס היינו באם נאמר דאין צריך להחזיר לו בעדים והוא משום דלא עשה לו טובה כנ"ל ויוכל להעיז ועי"ז יש לו מיגו א"כ שוב אין לומר להיפך שאין לו מיגו מצד שבועת כ"ה בפקדון דהא סברת רש"י (ב"ק דק"ז) הוא משום דלא עשה לו טובה וגם כ"ה יוכל להעיז א"כ שוב אנו צריכין לומר דע"י שלא עשה לו טובה נצמח שאין לו מיגו וחוזר חלילה כיון שלא עשה לו טובה יש לו מיגו כנ"ל

ה) בתוס' ד"ה והשתא דתקון וכו' ויש מקשים האיך אמרינן מיגו וכו'. לכאור' מקודם הו"ל לתוס' להקשות מיד על הגמ' ומיגו דיכלו למימר איך אמרינן מיגו וכו'. ולעד"נ דהיו יכולין לתרץ דדוקא במקום שיש מיגו דבי תרי לבד אבל כאן הוי מיגו עם עדות יחדיו לכך מועיל גם מיגו חלושה כמיגו דבי תרי. אבל עכשיו דתירצו כבר בתוס' דעדים הצריכים שבועה אינם עדות א"כ גם עדים הצריכין מיגו אינם עדים. ולפי"ז ע"כ צ"ל דהמיגו אינו מסייע להעדות רק המיגו מועיל להסיר הנגיעה וכפירש"י ד"ה יכלי למימר וכו' ובתורת עדות וכו' א"כ המיגו הוי רק לענין הנגיעה בלי השתתפות העדות ושפיר קשה איך מועיל מיגו דבי תרי

ו) שם שיטת הירושלמי ה"מ בקידושי שטר עיין תוס' שכ' דמיירי בתר דתיקון רבנן שבועת היסת. והר"ן מקשה מר' יוסי. ולעד"נ בהקדם הקושי' על רש"י דס"ל דכ"ה בפקדון חייב כנ"ל אכן י"ל דלא קשה דהא באמת שיטת רש"י דכ"ה בפקדון חייב הוא משום דלא עשה לו טובה והוא למ"ד עירוב פרשיות כתיב כאן. ולכן יש לומר דבאמת ר"ח ב"א דאמר בשם ר' יוחנן דאין ע"פ ובכ"ה בעינן ג"כ מודה במקצת הוא משום דר' יוחנן לשיטתו דסובר בש"ס ב"מ (צ"ד ע"א) אפילו תימא בשלא קנו מידו בהאי הנאה דנפיק עלי' קלא דאינש מהימן הוא גמר ומקנה נפשי' ועיין בתוס' ב"מ (דנ"ח) דמקשים דר' יוחנן סותר א"ע דלעיל איתא דווקא בשקנו מידו עיי"ש תירוצם. ותי' השיטה מקובצת דבהקדשות אין כ"כ הנאה וטובה מה שהאמינו כי לגבי הקדשות הכל נאמנים. א"כ ר' יוחנן סובר באמת דגם בפקדון חשוב עשה לו טובה ואין ביכולתו להעיז. ולכך באמת כ"ה פטור לר' יוחנן. והנה רבא מבואר בב"ק (דק"ז ע"ב) דסובר כרב"ח שסובר כר' יוחנן דאין עירוב פרשיות וגם בפקדון דווקא מודה במקצת נשבע ועיין בתוס' סנהדרין (דף ב' ע"ב) דרבא באמת יוכל לסבור אין ע"פ כתיב כאן אף דסובר דבעינן ג' ושנים שדנו אין דיניהם דין וא"כ כאן דבעל המימרא הוא רבא אמר ר"נ ולשיטת רבא דסובר אין ע"פ א"כ בעינן דווקא בפקדון ג"כ מודה במקצת ולא קשה על רש"י. ועי' מלא הרועים סוגיא דע"פ אות ג' ועי' במלא הרועים שם אות ט"ז דר' יוסי ס"ל אין עירוב פרשיות עיי"ש. ועי' במלא הרועים שם אות י"א דגם ר"נ סובר אין ע"פ. א"כ י"ל דהירושלמי מיירי באמת קודם דתיקון רבנן שבועת היסת ועכ"ז סובר ר' אבין דבקידושי כסף אין שליח נ"ע משום דסובר ע"פ כתיב כאן ובפקדון אף כ"ה חייב א"כ שפיר נוגעין בעדותן לשיטת רש"י אבל ר' יוסי סובר כיון שהאמינתו תורה היינו שסובר אין עירוב פרשיות והתורה האמינו שלא לשבע באם הוא כ"ה א"כ אינו נוגע וכן י"ל בר' נחמן שהוא בעל המימרא כאן כנ"ל והבן

ז) עוד נ"ל בשיטת הירושלמי די"ל דמיירי קודם שתיקנו רבנן ש"ה רק דמחלקותם הוא אי המלוה את חבירו בעדים צריך לפרעו בעדים דלר' אבין צריך לפורעו בעדים ועפ"י שכתבתי דאף אם נתן שלא בעדים עכ"ז הוי נוגע עיי"ש לתרץ תי' על קושית הריטב"א. ור"י סובר דא"צ לפורעו בעדים והבן. שוב ראיתי בס' שובע שמחות לקידושין עיי"ש

ח) שם בש"ס וצריכ' לכאור' לימא בד"מ ונדע בקידושין וגירושין וי"ל עפ"י מה שהקשה זקיני במקנה שם לשיטת הרמב"ם דהכחשה והזמה הוי הכחשה א"כ למה שליח נ"ע עיי"ש תי'. ואם נימא דבד"מ לא צריך יכול להזימם ניחא. א"כ י"ל דאי הוי אמר בד"מ ה"א דייקא שם דשליח נ"ע אבל בקידושין וגירושין ה"א דהוי עשאאילה"ז וצריך לאשמעינן כתירוץ האחרונים והבן. וראיתי בס' שבט שמעון בסוגיא דשליח נ"ע. ועי' לעיל סי' קל"א: והנני ש"ב בלונ"ת. סימן קלג

ב"ח יום א' קרח תרנ"ג כאורח ללין בווארשא

לכ' דודי י"נ הרב הגאון וכו' מ' ישעי' זאב נ"י פאלמאן בק' פיעטרקוב

אחד"ש בהיותינו יחד ביום ה' העבר בעיר וולאצלאוועק ובשיחה בד"ת העיר כ"ת בדבר קושית העולם בריש סוטה ואמרתי אכתוב לו מהנלע"ד בזה עתה. וזה החלי

בריש מס' סוטה כי הוה פתח ריש לקיש בסוטה אמר אין מזווגין לאדם אשה אלא לפי מעשיו. והנה העולם מקשין לר"ל היאך משכחת לה שיבדקו אותה המים כיון דאם אמת הוא שזינתה ע"כ גם הוא רשע ואינו מנוקה מעון. וראיתי קושי' זו בשם הגאון מוהרר"י ז"ל בס' אור חדש עה"ת פ' נשא. הן אמת דקושי' זו היא רק לשיטת הרמב"ם (פ"ב מה' סוטה ה"ח) דאם הבעל עשה עבירה של זנות מימיו נקרא אינו מנוקה מעון. אבל לשיטת רש"י בקידושין (דכ"ז ע"א) וכ"ה בספרי דדוקא שבא עלי' ביאה אסורה אחר שנסתרה מיקרי אינו מנוקה מעון. א"כ לא קשה כלל. ועיין בישוב שיטת הרמב"ם בס' בנין אריאל (פ' נשא) לדו"ז הגאון מהר"ש מאמשטרדם. ובאור חדש קידושין שם. ובס' חמדה גנוזה לאא"ז הגה"ק מהרצ"ה מייזלש אבד"ק זאלקווא זצ"ל. ועי' בספרי שו"ת פנות הבית סי' י"ט והלאה

ולעד"נ עפ"י המבואר בש"ס יבמות (דנ"ח ע"ב) רב פפא אמר האי תנא הוא דתניא אין מקנין לארוסה להשקותה כשהיא ארוסה אבל מקנין אותה להשקותה כשהיא נשואה. ופירש"י ז"ל שם בלישנא אחרינא דהאי תנא הוא דלית לי' הך דרשה דצריך להיות מנוקה מעון. ועיי"ש בתוס' ד"ה רב פפא מה שהקשו על לישנא אחרינא דרש"י וא"כ י"ל דריש לקיש סובר כהאי תנא דברייתא. וכפירש"י בלישנא אחרינא והבן. ובחידושי בסוגי' דגלגול שבועה הארכתי בעזה"י. ועי' בס' זכרון יצחק (פ' נשא) בענין סמיכת פ' סוטה ופ' נזיר

ואשר דברנו מדברי רש"י ז"ל בפ' שמות (ב' ו') והנה נער בכה, קולו כנער. ובבנין אריאל לדו"ז הגאבד"ק אמשטרדם ז"ל פלפל בהא דמביא רש"י דלא כהלכה. דר' נחמי' השיב שם לר"י א"כ עשיתו למשה בע"מ (בסוטה י"ב ע"ב):