תירוש ויצהר (שו"ת) רצח

שליח וא"כ מיושב קושית המקנה דאף דבאמת נוכל למילף גם בקידושין שליחות משליחות דידה גבי גירושין דליתא בע"כ אכן זה דווקא על שליחות ראשון אבל לא שיכול השליח לעשות שליח דבאמת יש לומר דגם בגירושין בדידה דליתא בע"כ אין שליח עושה שליח כסברת הקדוש מרדוש. לכך תי' הש"ס דמקיש הויה ליציאה והוי קידושין דומה בכל דבר לגירושין. וגם שליח עושה שליח כדעת הפוסקים החולקים על הקדוש מרדוש והבן

וא"כ מיושב קושי' התוס' דהא דרוצה הש"ס ללמוד שליחות בתרומה היינו שליח ראשון מיד המשלח הבעה"ב ועל זה אין שום מעלה מה דגירושין הוי בע"כ רק מה דגירושין ישנן חול דרק לענין שליח דשליח מקשה הש"ס שכן ישנן בע"כ. וכן מיושב קושית התוס' דנילף קידושין מתרומה וגירושין דהא באם נתרץ שאני גירושין שישנן בע"כ אין לומר תרומה תוכיח שאינה בע"כ ומועיל שליחות דהא שם הוי רק לענין שליח דבעל הבית ומנלן בקידושין לענין שליח דשליח אם לא דנילף מהא דמקיש הויה לליציאה והבן. והנה קושי' זקני המקנה הנ"ל מיישב הפ"י בתוך דבריו ד"ה תוס' ד"ה מה לגירושין וכו' ומשליח קבלה נמי לא מצינן למילף וכו' ע"ש

י)בתוס' קידושין (דמ"א ע"ב) ד"ה שכן ישנן במחשבה וכו' תרומה תוכיח וכו' והקשה הפ"י הא גם תרומה בע"כ הוא דמי ימחה ביד הבעה"ב לתרום משלו ולעד"נ דסברת התוס' הוא עפ"י סברתם בתוס' שם ד"ה נפקא לי' וכו' בפי' המהרש"א דיש סברא דבחטאת כיון דתלוי בדידי' א"כ יוכל לעשות שליח. אבל בשאר קרבנות דכופין א"כ אינו יכול לעשות שליח עיי"ש. וא"כ י"ל דגם תרומה דכופין לקיים מצות עשה עיין כתובות (דפ"ו ודצ"ו) ובש"ע יו"ד (סי' ר"מ וסי' רמ"ז) לענין כפיי' במ"ע. וא"כ שפיר י"ל תרומה תוכיח אף דאין בידו שלא ליתן עכ"ז יכול לעשות שליח והבן

יא) בתוס' (דמ"ב ע"א) ד"ה ודילמא וכו' וא"ת אמאי לא דחי לעיל נמי דההוא דריב"ק מיירי דאית לי' שותפות. ולעד"נ בהקדם דברי הרי"ף שכ' מנין ששליחו של אדם כמותו דכתיב ושחטו אותו וכו' וכ"ה ברבינו יונה ברכות (סופ"ה) והקשה הר"ן הא אסוקי בגמ' דאין ללמוד מקדשים לחוד. ולעד"נ בהקדם דברי זקיני במקנה (דמ"א ע"ב) דילפינן שליח עושה שליח מקדשים כיון דהוי כמותו ממש דתוה"ק קרא להקהל שהמה השוחטים אף דנשחט ע"י שליח עי"ש וא"כ יש הבדל דיש ענין שליחות היינו שיוכל השליח לעשות עבור משלחו. אכן יש שליחות שמה שעשה השליח הוי כמו שעשה המשלח בעצמו וזאת באמת ילפינן רק מקדשים ומושחטו. וזאת י"ל כוונת הרי"ף דאף בגוף שליחות ילפינן מגירושין וקדשים או מתרומה. אכן מקדשים ילפינן שיהי' כמו שעשה בעצמו. ומצאתי כעין דברי בס' עטרת חכמים (דל"ד ע"א) למס' כתובות וששתי כעל הון. אכן הוא לא הביא הקדמת דברי המקנה הנ"ל. וי"ל דבזה יש נ"מ בין ריב"ק ובין ר' יונתן דריב"ק סובר דהוי ממש כמו שעשה המשלח ור' יונתן דלמד מויקחו להם וכו' נדע רק דמה שעשה השליח ג"כ מועיל ולא שיהי' כעושה המשלח. וכן י"ל הנ"מ בסוגיא דשליח נ"ע בין הסובר דשליח נ"ע אף דסובר ג"כ שליחות מקרא. אכן לא הוי כעשית המשלח. אבל הסובר אין שליח נ"ע בקידושין (דמ"ג.) משום דהוי כמותו ואין אדם עדות לעצמו והבן. וכן ראי' מב"מ (דצ"ו) דמביא מר' יונתן לחלק בין שליחות ליד עבד דהא לריב"ק גם שליחות הוי בגדר יד וכעושה בעצמו. ויש לדבר בזה בסוגיא דמי איכא מידי (נזיר די"א) לחלק ג"כ בין לסברת ריב"ק ובין אליבי' דר' יונתן. וא"כ ניחא קושית התוס' דדווקא לענין שליחות דיליף ר' יונתן שפיר הקשה הש"ס דילמא משום דאית לי' שותפות אבל לריב"ק דסובר דכח שליחות הוא כמו שעשה המשלח לזה אין שום מעלה מה דהשליח שותף. ובאמת מקשים במפורשים דמה נ"מ שהי' השליח שותף וניחא קושי' המהרש"א דלעיל בריב"ק לא מביא מהא דאמר לו רבו דהוי מצי לתרץ דהוא משום יד כקושי' השעה"מ. אבל בר' יונתן מביא שפיר דאין לתרץ משום יד דהא ר' יונתן יליף רק דשליחות מועיל ולא למהוי כידו. א"כ אף דבעבד הוא משום יד עכ"ז גם שליחות מועיל עכ"פ במדריגה פחותה אבל ריב"ק דיליף דשליחות הוא כידו שפיר י"ל דדילמא דוקא בעבד הוי כן ודו"ק. ובזה מיושב קושי' התוס' (דף מ"א ע"ב ד"ה נפקא) דהא בקרבנות לא נדע סברת המקנה דהוי כעושה בעצמו. וזאת נוכל ללמוד רק מושחטו ודו"ק. ובזה נ"ל ליישב קושית הפנ"י ד"ה גמרא והא דתנן חבורה וכו' שהקשה דנילף מקרא דולקח הוא ושכנו. להנ"ל ניחא דשם י"ל משום שותפות דשם לא ידע שהוי כעושה בעצמו וא"כ יהי' הבדל לענין שותפות וגם לא נדע דהוי כעושה בעצמו: והנני שארו אוה"נ סימן קל

בשם ה' ועש"ק וישלח תרנ"ז פלונסק

לכבוד י"נ הרב הגאון וכו' מ' אברהם יואל אבלסאן אבד"ק אדעססא

א) קבלתי מנחתו ס' כנסת ח"י וכו' ואשר ביקש שאשלח לו איזה הערות וכו'. בסי' נ"ח אבל שמואל סובר כרבא דמללה"נ נ"ב אנכי תי' דברי הגמ' ברכות (מ"ז) לגיטין עפ"י יסוד דשמואל סובר מלה"נ והבאתי ראי' לזה ונדפסו דברי בס' תל תלפיות ח"ה (סי' י"ט) ועי' לעיל (סי' ל"ב וסי' ל"ג) ובקונטריסי "דברי השירה" בסו"ס שירת ישראל

ב) בסי' צ"ז אות א' מה שהביא ראי' מר' יונתן. נ"ב בא' מקונטריסי כתבתי דלשיטת הר"ח כהן בתוס' כתובות (דק"ג:) ניחא הא דברכות (די"ח) דר"י הוי אזיל בבה"ק ובב"מ (ד"צ) מבואר דהי' כהן. ואח"כ ראיתי לזקני הגה"ק בעל סדר הדורות ז"ל שהקשה זאת ותי' דתרי ר' יונתן הוי ולהרח"כ ניחא ועי' בזה לעיל סי' ע'

ג) בסי' צ"ז אות מ"ו חקירה במי שנולד לו תאומים ומתו מחמת מילה מה דין הבן השלישי שנולד לו. נ"ב כבר נדפס חקירה כזו בתשובתי בשו"ת "דברי יעקב"סי' פ'

ד) בסי' קכ"ג לענין שם פראדל או פריידל בגט נ"ב הובא בס' חידושי אנשי שם (סי' קפ"ב) מהגר"ש קלוגר ועי' בס' אהלי שם שמות נשים אות פ' ושם בשם יוסף ובשו"ת נפש חיה חאע"ז סי' ל"ב ל"ג

ה) בסי' קס"ג דק"ע 'בדברי ארי' בכתי"ק די"ל אין אשה וכו' היינו רוב נ"ב כ"כ בשו"ת נוב"י (מה"ק חאע"ז סי' כ"ב) ומה"ת (סי' ל"א) וקדמו בזה הר"ן קידושין ד"י). ולכאו' ממד"ר לך (פמ"ה) ובפ' וירא (פנ"א) שלטו בעצמן וכו' לא משמע כן. ועי' בשו"ת שיבת ציון (סי' ע"ג) ועי' כעין דבריו דלשון אין משמע לפעמים רוב בתוס' שבת (דנ"ה) בהא דאין צדיק בארץ היינו רוב ובתוס' נדה (ד"י) בענין אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה ועי' בס' גן מלך הובא בברכי יוסף אע"ז (סי' ד') דהא דאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת היינו ברוב. ועי' תוס' ברכות (ד"ה) דלשון אין משמע דאינו כן ולא גרסינן אין אדם זוכה וכו'. אכן במס' ד"א זוטא (פ"ד) הגרסא אין כל אדם וכו' ועי' בריב"א עה"ת (פ' לך ופ' ויחי) ובתוס' יבמות (דע"ו) ובס' נחלת יעקב בראשית ובמדבר קדמות (מ"א אות ט')ובחינוך (מ' תקל"ב) ובליקוטי תורה להרח"ו וישלח ובשו"ת מהרי"א חאע"ז (סי' קל"ד) ובס' אפריון ויחי ובשו"ת תורת חסד