תירוש ויצהר (שו"ת) רצד

ז' עדיין אינו חיוב ומותר לעשות אז מצוה קלה אף שעי"ז יתבטל ממצוה חמורה כשיתחייב בה כדאיתא בסוכה (כ"ה:) רק שלא יעשה האפיראציע ביום ח' או בליל ח' שאז חל החיוב כבר. ולטעם הראשון מותר אפי' ביום ח' ומ"מ אם אפשר יחוש לטעם הב' ויעשה התיקון תוך ז' עכ"ל. וע"ז כ' הג' המחבר וז"ל: דבר חדש ונפלא חידש לן הגה"ק זצ"ל דלא בלבד שאין אדם מחויב לבזבז אבר היינו אפי' בליכא סכ"נ עבור קיום מ"ע אלא מותר לו אפי' לרפאות אבר ע"י ביטול מ"ע ולמד מק"ו מהון רב. ויעי' בס' חלקת יואב ח"ב בהשמטות (אות פ"ט) שמחדש דאין אדם מחויב לקיים מ"ע בקו"ע היכא שהמצוה תזיק לו ויבוא לידי חולי שאין בו סכנה. וכן צער גדול דינו כחשאב"ס אמנם לעבור עליה בקו"ע אינו רשאי

אמנם כשאני לעצמי לא אדע אם גם במ"ע שיש בה כרת נאמר זה דאי"ל לבזבז עליה כל ממונו. ומסברא נראה דבמ"ע שיב"כ צריך לבזבז עליה כל ממון שבעולם דחשוב כמו פק"נ. ועי' יומא (פ"ה:) ברש"י ד"ה ומה מילה מהתוספתא דמילה דוחה שבת מפני שחייבין עליו כרת לאחר זמן וה"ה כמו פק"נ. ובפי' רבינו חננאל שם מפרש משום דחזינן שהמלאך בלע בנו של מרע"ה והו"ל סכ"נ

ומצאתי למהר"ל ז"ל בס' גבורות ה' (פל"ז) שכ' וז"ל משכו וקחו לכם. כלומר כל א' יקח בין מי שיש לו משלו בין מי שאי"ל צריך ליקח אותו בדמים יקרים מאד ואלו סתם דמים פשיטא וכי אותו שאין לו צאן אינו חייב במצות כמו מי שי"ל. א"ו אע"ג דבשאר מצות אין האדם חייב לתת כל אשר לו בשביל מצוה אחת וכו' הכא צריך לתת יותר ממה שהוא חייב לתת בשאר מ"ע בשביל שהוא הצלתו כדאמר קרא בפירוש ואם לא כן יש לחוש לנגף עכ"ל והוא כעין סברתינו. אמנם בפסח מצרים לא הי' כרת כ"א נגף וי"ל דהיינו הך. ועי' במשנה פסחים (צ"ו) בדברים שבין פסח מצרים לפסח דורות דלא חשיב בזבוז כל הממון. ועי' שם (ד"צ.) כי פליגי ליקח בו חלוק או טלית. רבי סבר מהיות משה החי' עצמך משה ורבנן חולקים ע"ש. נראה אפוא שהי' מחויב להפריש ק"פ אפי' שלא ישאר לו מעות ליקח לעצמו חלוק או טלית וכ"ש מ"ע דמילה. והרי אתה רואה דבכל מ"ע אם המצוה תזיק לו שיבוא לידי חולי שאבס"כ פטור מלעשותה כנ"ל. ומ"ע דמילה הרי כל עיקרה ע"י חולי וצער גדול. ועי' גיטין (נ"ז:) כי עליך הורגנו כל היום זו מילה ופירש"י דזימנין דמיית. ועי' בשפת אמת שבת (קל"ו) דמשום זה אומרים אצל ב"מ כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה וחומע"ט ואכמ"ל

ובעיקר חידוש לכאו' י"ל מד' הרשב"א (ב"ק ט':) שכ' תימא איך נתנו דמים למצוה עוברת וכ' הראב"ד ז"ל כדי שלא יבוא לידי עוני ויפיל עצמו על הציבור וכו' שהעוני כמיתה. ומ"מ לא כמיתה ממש אמר הרב שלא אמרו אלא במ"ע בשוא"ת אבל במצות ל"ת אפי' כל ממונו עכ"ל. וזה לא יתכן לכאורה בבעל מום שאינו כמיתה ואפשר כל הד' שאחז"ל שחשובים כמתים רשאין לבטל עבורם מ"ע ע"ש. ונודע דברי הגה"ק מהר"ם מקאצק זצ"ל לתרץ הקושיא למה לא כתיב בפ' מקב ובכל מאודיכם כיון דכולם יתנו ממונם היינו כל הציבור ואין א' יוכל ליקח אצל חבירו כי כולם ישארו עניים הוי בכלל ובכל נפשכם והבן. וכאשר מדמן לידי ביום אחד קונטריסך והספר הנ"ל לכן הבאתי הדברים לבירור הענין ואין ספריי פה להאריך: חותנך אוה"נ סימן קכח. ב"ה יום א' שלח תרנ"ט פלונסק

לכבוד ש"ב החו"ב וכו' מ' יעקב הלוי איש הורוויץ נ"י בק' שברשין

א) אשר הציע לפני קושי' הגאון ר' ישעי' פיק ז"ל בברכות (דכ"ח ע"א) בהא דאיתא שם גמירי מעלין בקודש ולא מורידין והק' הא מעלין בקודש וכו' ילפינן מקרא (במנחות דצ"ט) ומה זה לשון גמירי. ועי' רש"י שבת (דכ"א.) מקרא ילפינן במנחות ובמהרש"א שם. ועי' בשמי בס' תל תלפיות בשנת תרנ"ז סי' למ"ד בענין זה ובס' אור תורה שנה ג' ח"א וח"ב ועי' בס' תקון משה לחנוכה דקנ"ד ולעיל סי' ג' בישוב קושי' הט"א ותירוצך הוא פרפרת נאה אבל אינו האמת וחזון למועד אי"ה

ב) ואשר הק' בפסחים בסוגי' דהמל"א הא גם ח"ש אסור מה"ת הנני להעתיק לו סנסן א' בחידושי בסוגי' זו. פסחים (דמ"ג ע"ב) אר"א אר"י כל איסורין שבתורה וכו' וזעירי אמר אף שאור בל תקטירו וכו' ולאפוקי מדאביי דאמר יש הקטרה וכו' הנה מקשים האחרונים הלא אף אי הוי קאמר חמץ בפסח הוי מצי למימר לאפוקי מדאביי מדבעינן צירוף ש"מ דאין הקטרה לפחות מכזית וברש"י שם ואינם מעורבין יחד וכל אחד ניכר ומקשים דלמה פירש רש"י דוקא שהי' ניכר. ועיי"ש בתוס' וגם בהא דחמץ פירש רש"י בעצמו שהי' מעורב. ולעד"נ לתרץ הכל בהקדם קושית האחרונים למה לי צירוף הא חצי שיעור אסור מה"ת. עיין באור חדש פסחים. אכן יש לומר דהנה בתוס' ע"ז (דס"ח) ובמעילה (די"ח) ובנזיר (דל"ח) מקשים לר"ש דסובר כ"ש למלקות למה לי משרת להיתר מצטרף לאיסור ותי' דכי אית לי' דוקא בבעין אבל ע"י תערובות לא וא"כ מוכרח רש"י לומר שכל אחד ניכר דאי ע"י תערובות לא הי' יוכל לומר לאפוקי מדאביי דהא יש לומר דע"י תערובות גם אביי מודה דבעינן צירוף. והנה הא דלא אסור מצד חצי שיעור יש לומר בשאור עפ"י סברת המהר"ל בן חביב ובמשל"מ (פ"א ה"ז מחמץ ומצה) בטעם הרמב"ם שכ' מהא דלא יאכל על חצי שיעור אף דיש הכ' כל חלב משום דמחלב אין ללמוד על הא דהי' לו שעת הכושר לכן צריך לימוד מיוחד מלא יאכל וא"כ י"ל דשאור דהי' לו שעת הכושר א"כ ח"ש אין אסור בלי צירוף. והנה בחמץ לא נוכל לתרץ כן דשם יש הלימוד מלא יאכל. אכן שם יש לתרץ עפ"י סברת הר"ש (פ"ב מ"ג דטבול יום) דהא דחצי שיעור אסור מה"ת הוי דוקא בבעין ולא ע"י תערובות וא"כ הכל ניחא דבחמץ פי' רש"י ע"י תערובות ליישב קושית האור חדש דלכך בעינן צירוף ולא משום חצי שיעור כסברת הר"ש בטבול יום וא"כ באמת מחמץ אין לדייק לאפוקי מדאביי דהא יש לומר דבתערובות גם אביי מודה אבל בשאור יש באמת לתרץ תי' אחר על קושית האור חדש כנ"ל משום דהי' לו שעת הכושר וא"כ יש לאוקמי שהי' ניכר כל אחד לעצמו וא"כ שפיר יש לומר לאפוקי מדאביי ודו"ק. שוב ראיתי בשו"ת רמ"ץ מיו"ד (סי' מ"ו מ"ז). שוב ראיתי בס' מאה שערים שער ט"ז: והנני ש"ב דור"ש סימן קכט. בשם ה' זאת חנוכה תרל"ט ביאלא

לכבוד י"נ ש"ב הגה"צ וכו' מ' ישעי' צבי נ"י העללר אבד"ק פראמפאל

אחדשכ"ת כאשר כ"ת הי' פאר לראשי ביום כ' כסלו