תירוש ויצהר (שו"ת) רצג

וכתיב אורח חייה פן תפלס ל"ק כאן במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים כאן במצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים ופרש"י פלס כלומר שקול המצות ועיין בהם איזה גדולה ועשה הגדולה וכ' פן תפלס ומשמע כל מצוה שתבא לידך וכו' ואל תנוח הקטנה מפני הגדולה מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים עשה אתה וחבריך יעשו הקטנה מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים אל תפלס אלא מצוה שבא לידך בין גדולה בין קטנה עשה עיי"ש. הרי להדיא דמצוה שא"א לעשותה פ"י אחרים אין להחמיץ הקלה בשביל קיום החמורה וכד' הרדב"ז הנ"ל וה"נ בנד"ד

ט) ונ"ל עוד ראי' מפורשת מדברי הרמב"ם פ"ו מהל' ק"פ ה"י ט"מ שחל ז' שלו להיות בשבת אין מזין עליו אלא למחר ואפי' חל ז' שלו להיות בי"ג בניסן וכו' ואין שוחטין עליו והלא איסור הזיי' בשבת משום שבות והפסח בכרת והיאך יעמידו דבריהם במקום כרת מפני שביום שהוא אסור בהזיי' משום שבות אינו זמן הקרבן וכו' אע"פ שהדבר גורם לעת"ל לעמוד במקום כרת עכ"ל. הרי בעליל שדעת הרמז"ל דמשו"ה הזיי' ל"ד שבת מפני שעוד לא הגיע החלות של הק"פ והראב"ד חולק עליו רק בזה דס"ל דיום י"ד הוי זמנו [ומ"ש הלח"מ במשנה דר"פ א"ד הזאה תוכיח דלדעת הרמב"ם מיירי בי"ג תורת אמת בפיהו שכ"כ בפיהמ"ש להרמז"ל יע"ש] אבל בגוף הסברא כו"ע מודים שאין החיוב מתחיל רק משיגיע זמנו

י) וראיתי להמשנה למלך בפ"י מהל' מלכים ה"ז לפי"ד הרמב"ם דב"נ נהרג אף משום ביטול מצ"ע כמ"ש בפ"ט הי"ד א"כ בני קטורה שחייבין במילה בשמיני יש להסתפק אם מל קודם ח' או בלילה אם נהרגין לפ"ד הפוסקים דבדיעבד קיים מצות מילה בתוך ח' יע"ש שכ' שהדבר צריך תלמוד. ובמנ"ח מ"ב כ' ח"ל והנה התוה"ק הגבילה זמן למצוה זו שמונה ימים ונ"ל דהתורה לא חייבתו במצוה זו רק לח"י וקודם לזה א"ת כלל כמו מ"ע דתשביתו דהתורה לא חייבתו רק בפסח עי' רא"ש פסחים דקודם זמן איסורו לא נפיק מתשביתו דתשביתו היינו שריפה ולא צותה התורה לשרוף קודם ז"א וכ"כ בפכ"ש דאף לרש"י בשעה ה' אינה בשריפה ואם שרף החמץ קוה"פ וכשהגיע הפסח ואין לו חמץ אינו מקיים המ"ע אבל עכ"ז אף שמכרו או שורפו והטילו לים קודם זמנו לא ביטל העשה כי אז א"ח עליו חיוב העשה וכו' א"כ לפ"ז כיון דהגבילה התורה זמן למצוה זו מיום השמיני והלאה ותוך הזמן אינו מצווה כלל נראה דאין איסור כלל אם ירצה לחתוך ערלתו תוך ח"י אפי' ע"י פסולים כי בתוך הזמן אין חילוק כלל כיון דאין המצוה חלה עליו ואח"ז בהגיע הזמן אין לו ערלה ואינו מצוה למול ע"ש. הרי מפורש שאין קיום מילה בשמיני מתחיל רק משבא יום השמיני ולא מקודם. הן אמת שגוף קושי' המנ"ח על המל"מ לענ"ד לק"מ עפי"מ דאיתא בירושלמי יבמות פ"ת ה"א לילי שמיני מה את עביד לה מן מה דתני לילי שמיני הנכנס לדיר להתעשר הד"א לילי שמיני כשמיני הוא עיי"ש ועי' בירושלמי שבת פי"ט ה"ב וא"כ שפיר יוצדק ספיקת המל"מ בליל ח' דכבר נפל עליו חלות המילה בשמיני אבל בענין עיקר החלות שמתחיל רק מיום השמיני או מליל שמיני כהירושלמי הנ"ל דברי המנ"ח נכונים כנ"ל

יא) תבנא לדינא דלא מיבעיא לפ"ד הרמב"ן דמייתי הר"ן בפראד"מ באישתפיך חמימי דשרי למימהלי שאין למצוה אלא שעתה ואין דוחין את המילה מפני שנצטרך אח"כ לדחות השבת דבתר הכי פק"נ הוא דדחי ולא מכשירי מילה ה"נ בודאי יש להתיר לעשות הנתוח מיד אלא אפי' לשיטת הרז"ה שם דמחמיר וכ"ה שיטת הרשב"א ז"ל ועי' ש"ך יור"ד סי' רס"ו סק"י מ"מ ה"נ יש להתיר בתוך ח' טרם שהגיע חלות הזמן כמו שביארנו. ואפשר לומר עוד לפמ"ש הר"ן ביומא (דפ"ג) דעדיף יותר לשחוט עבור כשיב"ס בשבת מלהאכילו נבלות דעובר על כל כזית אע"ג דשבת חמור שהוא במיתה וה"נ י"ל רפואת התינוק יש חוב על האב מיד בכל רגע ומילה בזמנו א"ח עליו רק כשיגיע זמנו. וראי' גדולה לזה נלע"ד שהרי בסכנת אבר התירו הפוסקים שבות אפילו ע"י ישראל ואפילו בחולי אבר שאין בו סכנה לאותו אבר התירו עכ"פ ע"י שינוי כמבואר באו"ח סי' שכ"ח ועי' בב"י שם ואילו גבי מילה בשכחו להביא איזמל מער"ש העמידו חכמים דבריהם במקום כרת ודחו למילה בזמנה משום שבות אלמא דרפואת התינוק עדיף והבן

יב) וכאשר נשאלה שאלה זו קדם אדמו"ר הגה"ק מסאכטשוב שליט"א השיב דעתו הגדולה בכחא דהיתרא שהרי על עשה אין חיוב לבזבז יותר מחומש ואם בשביל הפסד ניתנה מ"ע לדחות מכש"כ בשביל רפואת התינוק עכדה"ק ודפח"ח. ועי' בס' אורחות חיים סי' ל"א בשם ס' תקון משה שנסתפק אם צריך האב לבזבז אחר מוהל כפי השגת ידו או אין האב חייב לבזבז רק כמו שאר מצות ואם אינו מוצא מוהל בעד זה הדרא חיובא על הב"ד וכ' דאינו מחוייב לבזבז יותר משאר מצ"ע יע"ש ולפ"ז כש"כ בשביל רפואת התינוק וכסברת כ"ק מרן שליט"א הנ"ל. ואח"ז קבלנו מכתב מכבוד ידידי הגאון מו"ה יחזקאל ליפשיץ נ"י אבד"ק פלאצק (ואח"כ בקאליש זצל"ה) וזכה לכוון לדברי כ"ק אדמו"ר (שליט"א) הנ"ל והוסיף לבאר עוד עפ"י המבואר באו"ח סי' ש"ז דשבות דשבת לא ניתנה לדחות בשביל הפסד ממון אפי' בשביל הפסד גדול ועכ"ז בשביל רפואת התינוק והצלת אבר נדחה שבות אפילו ע"י ישראל כמבואר בסי' שכ"ח. וא"כ הדבר ק"ו מ"ע שנדחית בשביל הפסד ממון יותר מחומש שניתנה לדחות בשביל הצלת אבר והיא סברא נכונה. ועוד דמצות מילה בשמיני אאב הוא דרמיא ולא אתינוק דאיהו לאו בר מיעבד מצוה הוא והרפואה בגופו של תינוק וא"כ לאו כל כמיני' דאב לקיים מצ"ע דילי' בסיכון אברו של בנו. ועי' ביו"ד סי' שי"ג ס"ז מותר להטיל מום בבכור בזה"ז קודם שיצא לאויר העולם. ועי' בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"ג סי' ס"ז שהעלה להתיר בכהן הנולד עם אצבע יתירה לחותכו אע"ג דעושהו בע"מ משום דעוד לא נבנה הביהמ"ק וכל האיסור משום מהרה יבנה בהמ"ק ב"ב. מכ"ז יש הוכחה שאין איסור לגרום הסתלקות החיוב טרם בא זמן חיובא. [וכתבתי תשו' זו לכ' ידי"נ הגאון מוהר"א קליאצקין אבד"ק מארימפאל ואח"כ בלובלין והשיב לי באריכות וחזרתי והשבתי לו ותשובתו אלי נדפסה בספרו דבר אליהו וכן נזכרה שאלה זו בשמי עם קצת הערות בשו"ת אבן שהם לשב"ז הגאון מו"ה משה פערילמוטער ז"ל ראבד"ק לאדו יעיי"ש]

חתנו וידידו המכבדו ומוקירו אברהם נתן בה"ג מהרי"א שליט"א פלבערג מזגיערו [וכעת אבד"ק בלאשקי והגליל מח"ס בית נאמן. קוי אור. אבני זכרון וש"ס]

בשם ד' יום ועש"ק ראה תרצ"ה ביער שווידר

לכבוד חתני הגאון וכו' אבד"ק בלאשקי שליט"א

היום השגתי תשובתך אשר כתבת בשנת תרס"ד ואתן לזה מקום בספרי כי דבריך נחמדים. ולאשר ממש היום הביא לי עפ"י מקרה הרב דפה ספר חדש בשם פסקי תשובה וראיתי שהוא מביא (בסי' ק"כ) את השאלה הזאת משו"ת אבני נזר שהשיב וז"ל. אם האמת כדברי הרופאים הדבר ברור דמותר לעשות האפיראציע דמ"ע אינו מחויב לבובז עליה הון רב (כאו"ח סי' תרנ"ו) כ"ש שלא יהי' הילד בעל מום. ועוד דחיוב המילה אינו חל רק בח' ובתוך