תירוש ויצהר (שו"ת) רצב

להפטר ממצותו עכ"ל. משמע להדיא שיש איסור רק לבקש תחבולות להפקעת קיום המצוה משא"כ כשאינו מכוין כלל לשום הפקעה רק ממילא לא חל עליו החיוב גם איסורא ליכא וכן מבואר להדיא מדברי הרשב"א בסוכה (דכ"ה) וז"ל ועוד למדנו הכתוב דאע"ג דאיכא עליו מצוה קבוע לזמן ודאי כגון ק"ש ושחיטת הפסח וקודם לכן באת לו מצוה אחרת שתבטלנו מן האחרת אם יתחיל בה רשאי הוא להתחיל בזו שבא לידו עכשיו ואם יבטל מן האחרת יבטל ואינו חשוב פורק עצמו ממנה כשפורקה עליו מחמת דבר מצוה שאין חיוב המצוה עליו עד שיגיע זמנה וראשונה קודמת עכ"ל, מבואר מזה להדיא שאין שום חיוב עליו קודם שהגיע הזמן ועי' בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' תקכ"ט דמש"ה בפגע תפילין של ראש תחלה יעבור על המצוה ויניח ש"י ול"ח מעביר על המצות כיון דמחויב לקשור ש"י תחלה חשוב עדיין לא הגיע זמנו ש"ר יע"ש ויעי' בס' עין זוכר להג' חיד"א מע' האל"ף אות טו"ב יע"ש. ולפ"ז יש לדון נמי לנדון שלנו שיש היתר גמור לעשות רפואת התינוק שג"כ מצוה היא כנ"ל קודם שהגיע חלות החיוב של מילה בזמנו

ה) לכאורה יש לה"ר להיפוך אלא שהחיוב מתחיל עוד קודם שהגיע הזמן מהא דאיתא בסוכה (דכ"ה ע"ב) ועוסק במצוה פטור מן המצוה מהכא נפקא מהתם נפקא דתניא ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם וכו' אותן האנשים מי היו וכו' אלא טמאי מת מצוה היו שחל שביעי שלהן בער"פ וכו' מדנקט טעמא רק משום עוסק במצוה ש"מ שהחיוב מתחיל קודם חלות הזמן כיון שהי' ז' ימים קוה"פ אבל נלע"ד דמשם אין ראי' דשא"ה דחייב אדם לטהר עצמו ברגל כמבואר בר"ה (דט"ז) וברמב"ם פט"ז מהל' טו"א ה"י כל ישראל מוזהרין להיות טהורין בכל רגל וכו' ועי' מל"מ שם שהוא מה"ת וכ"מ ברש"י ותוס' יבמות (דכ"ט ע"ב) ד"ה ולא מיטמאה לו ברגל שישראל מוזהרים על הטומאה ברגל וכו' ועי' ברא"ש סוף יומא סי' כ"ד ובסמ"ג עשין רמ"ו ועי' ארעא דרבנן למהר"י אלגזי למה אין לוקין על לאו זה יע"ש באות רס"ג וחיוב זה הוא קודם הרגל דביו"ט כבר א"א להטהר ולפ"ז שפיר נקט הטעם רק משום עוסק במצוה אבל אי לאו עוסק במצוה היו אסורין להטמאות משום טהרת הרגל

ו) לכאורה יש ראי' מפורשת מש"ס מנחות (דמ"ט ע"א) דקמבע"ל תמידין דלמחר ומוספין דהאידנא תמידין עדיפי שכן תדיר א"ד מוספין עדיפי דהו"ל מקודש ואי אין שום חיוב קודם שיגיע הזמן מה קמבע"ל הא בודאי מוספין דהאידנא עדיפי ובאמת כבר הק' כן השאגת ארי' סי' כ"ב דמה קמבע"ל דודאי מקודש דהאידנא שכבר הגיע זמן מצותו קדים לתדיר דלמחר שלא יחול עליו מצותו אלא לאח"ז שהרי אפי' קרבן דהאידנא שאינו לא תדיר ולא מקודש עדיף לשל מחר התדיר והמקודש כמבואר בזבחים (דצ"א) ע"ש. אבל י"ל לפמ"ש בהגהות הש"ס מהגאון הרא"ם ז"ל מפינסק בסוכה שם דבתמידין דלמחר איכא האידנא מצות תשמרו שטעון ביקור ושימור ואם מקריבו היום מבטל מצות שימור דלמחר והיינו דקרי להאידנא מקודש דבהו איכא היום מצות הקרבה ובדלמחר ליכא רק מצות שימור האידנא והקרבה דלמחר ל"ח לגבי מצוה שזמנה היום וא"כ לק"מ קושי' השאג"א הנ"ל וליכא שום הוכחה נגד ההנחה שאין שום חיוב טרם שהגיע הזמן רק שא"ה דמ"מ יש החיוב דתשמרו היום ובזה א"ש ג"כ מה שהק' עוד השאג"א דאמאי לא קמבע"ל נמי איפכא במוספין דלמחר ותמידין דהאידנא דהא ודאי א"א מקודש עדיף מקודש דלמחר עדיף מתדיר דהאידנא עיי"ש ולהנ"ל הדבר נכון דבהא ודאי תמידין דהיום עדיפי ממוספין דלמחר שלא הגיע זמנו שמוספין א"צ ביקור כמבואר בגמ' שם וא"ש: ז)לכאורה יש לה"ר להיפך מש"ס ברכות (דמ"ז ע"א) דר"א שחרר עבדו כדי להשלימו לפשרה וברא"ש כ' דמיירי בפ' זכור שהוא דאו' ובע"כ אי אפשר לומר שכ' הג"ש בשבת דהוי אב מלאכה וצ"ל ששחררו קודם השבת בשביל הפ' זכור שאח"כ הרי מבואר שיש כאן חיוב קודם החלות של המצוה אך י"ל דמיירי שהפקירו כש"ס גיטין (ד"מ) ואף שגם הפקר אסור בשבת כמ"ש השעה"מ הל' לולב בשם הריטב"א משום דדמי למו"מ כמבואר בביצה (דל"ז) מ"מ ל"ה רק שבות ונדחה מפני מצוה דאו. גם בשו"ת עבוה"ג סי' כ"ה פוסק להלכה להקל הפקר בשבת וכבר האריך בענין זה ידינ"פ וחביבי גאון יעקב שור שליט"א בספרו הנחמד דברי יעקב סי' כ"ד א"כ מכאן ליכא שום ראי'. ויעי' ברש"י זבחים (ד"ק ע"א) ד"ה דרישא דמת קודם חצות קדמה לה חובת טומאה לפסח וטמא והה"ד לאנינות וכו' יעוש"ה דנראה בעליל דאין שום חיוב קודם שהגיע חלות הזמן

ה) ועיין בשו"ת הרדב"ז ק"ד סי' אלף פ"ז בחבוש בבית האסורין שניתן לו רשות לצאת יום אחד בשנה שלא להמתין על יו"כ או על מקרא מגילה דאין מעבירין על המצות ומצוה הראשונה שיפגע בה קודמת באין חילוק אם קלה או חמורה שא"א יודע מתן שכרן של מצות עיי"ש לפ"ז גם בנ"ד י"ל כיון דרפואת התינוק מצוה כנ"ל אף אם נניח דקילא הרבה ממצות מילה בשמיני מ"מ מצוה הבאה ראשונה קודמת כדברי הרדב"ז הנ"ל. ואף שבשו"ת חכם צבי סי' ק"ו הקשה על הרדב"ז מהאי דמנחות הנ"ל דקמבע"ל במוספין דהיום ותמידין דלמחר הי קדים ולדברי הרדב"ז אפי' את"ל תדיר עדיף נמי מוספין קדמי משום דא"מ עה"מ א"ו דל"ש א"מ עה"מ רק בששתיהן שוות אבל לא בחד מינייהו עדיף עיי"ש ומהר"ם חגיז בספרו לקט הקמח באו"ח כ' לחלק בין יחיד לציבור דאין ציבור מתה אבל ביחיד חיישינן דילמא מיית כש"ס יבמות (דל"ט) עיי"ש אבל ת"ז הגאון הקדוש רצ"ה מברלין זצל"ה בספרו צבי לצדיק (אשר הוצאתי לאור בתוספות הגהותיי ת"ל) השיג עליו דנהי דאין ציבור מתה מ"מ קרבן מיית וא"כ ניחוש למיתת הקרבן אבל בהגהות מל"מ פ"א דמגילה כ' לחלק עפי"ד המל"מ דשני לן בין מצות משם א' כמו תפלה לתומ"ס שהן מצות חלוקות יע"ש ולכאו' יש לדון בנ"ד ג"כ שרפואת התינוק שלא ישאר בע"מ עם המילה חשיבי מש"א דערל חשוב ג"כ בע"מ כדאיתא במדרש שא"א ל"ה נקרא תמים עד שנמול אבל חו"ז הגז"ל בצבי לצדיק שם חולק גם אדברי הרב המגי' במל"מ שם יעו"ש. אבל לא גילה לן טעמו ונימוקו ולענ"ד אמרתי למצוא דעת קדושים דבאמת על סברת המל"מ יש לתמוה מאד מהא דיומא (דל"ד ע"א) ת"ר ונסכו רביעית ההין ילמד של שחרית משל ערבית רבי אומר ערבית משל שחרית וכתבו התוס' דא"ב ציבור שלא היו להם נסכים אלא לאחד מהם דלמ"ד דגמר משל שחרית שחרית עיקר ויקריבום שחרית ולמ"ד דגמר משל ערבית יקריבום ערבית יע"ש הרי בהדיא דאף ב' מצות מש"א מ"מ רשאי לעבור על המצוה משל שחרית ולהקריבם ערבית למ"ד דערבית עיקר אבל בפיר"ח שם ראיתי שכ' ח"נ מ"ב ת"ק לרבי משמעות דורשין א"ב עכ"ל הרי דס"ל דלא כשיטת התוס' הנ"ל שמקריב העיקר ושפיר יתכן לומר כסברת המל"מ הנ"ל ברם בגוף קושי' החכ"צ על הרדב"ז לענ"ד י"ל בפשוט לפ"מ שכתבנו לעיל דבתמידין דלמחר יש ג"כ מצוה היום המצוה דתשמרו שטעון ביקור ושימור וכדברי הגרא"ם מפינסק הנ"ל א"כ לק"מ דל"ש א"מ עה"מ כיון דבתמידין למחר גם היום יש מצוה כנ"ל ובגוף הדין של הרדב"ז שאין להחמיץ מצוה קלה שהגיע זמנה בשביל מצוה חמורה הימנה שעוד לא הגיעה זמנה מסכים גם החכ"צ וה"ר ברורה מש"ס פ"ק דמו"ק ר' יונתן בן עסמאי ור"י בן גרים דקא רמי אהדדי קראי כתיב פלס מעגל רגליך